"ספקטר": ושוב איתכם

הפרק ה-24 בסדרת הסרטים, הבלתי נגמרת, מציג תפירות של קשרים עבר פרומים, הומאז'ים הגובלים בשחזור וגם סימנים לסיום תקופה, בעיקר סיום תקופת עבודתם של מנדס וקרייג. דניאל קרייג (לו זהו הסרט הרביעי בתור הסוכן הכל יכול) וסם מנדס (לו זהו הסרט השני, אשר הוא מביים עבור סדרת 007), כבר רמזו שהם פורשים בשיא וישאירו את הקמפיין פתוח עבור מתחרים חדשים לשתי העמדות המאוד קריטיות של סדרת סרטי הריגול, מבוססי ספריו של איאן פלמינג.

הגדיל דניאל קרייג ובישר שהוא מעדיף להיפרד מכמה ליטרות של דם, עקב חיתוך וורידים בזכוכית שבורה ולא לחזור לתפקיד המרגל השרמנטי, הקשוח והבלתי ניתן להכנעה. שילוב הפעולה הראשון בין מנדס לבין קרייג, החל הרבה לפני שקרייג חלם לתת את המבט, המורכב משלושת רבעי רצינות ומרבע נוסף של נרפות, של ג'יימס בונד המעודכן של שנות ה-2000.

השניים שיתפו פעולה בשנת 2002, כאשר קרייג היווה שולייה עבור טום הנקס, בסרטו המשובח של מנדס: "הדרך לפרדישן". הפעם השנייה שהם נפגשו על הסט שוב, הייתה כבר ב"סקייפול", שהפך להיות סימן למצוינות עבור הסדרה, אשר נמצאת בשיקום דרסטי, מאז שקרייג השאיל את פניו לבונד (מלבד "קוואנטום של נחמה", אשר נחשב לנפילה נוראית, שלא בצדק).


(זו כבר הופכת להיות פוזה רגילה. צילום: יח"צ)

וכעת הפעם השלישית שהשניים משתפים פעולה והפעם השנייה, במסגרת סדרת סרטי בונד וכנראה הפעם האחרונה לשת"פ הפורה של השניים עם המותג של בונד (מלבד שמועות עיקשות). סקייפול של מנדס ובכיכובו של קרייג יצר עימות כמעט ישיר ובאופן די בוטה, בין הדמות ההולכת והופכת להיות מיושנת של המרגל לבין הטכנולוגיה החדישה של השנים האחרונות וניסתה לרמוז ברמזים די עבים על היות בונד קצת לא מעודכן וארכאי. העלילה הבונדית של "סקייפול" החזירה קצת את משקל הסרט חזרה למגרש הביתי של בונד; הממלכה הבריטית ושם החזיר מנדס עטרה ליושנה ושוב הפך את הקערה על פיה, כאשר הלך וריענן את הקאסט והחליף רבים מהמבוגרים בצעירים ועדכניים.


(רק פרגיות בלונדיניות בשבילי. צילום: יח"צ)

בלטה, בעיקר, עובדת החלפתה של ג'ודי דנץ' המתפוררת והמשובחת, בת ה-81, בזה שאין לומר את שמו... בן ה-53 (ראלף פיינס); בתפקיד M המיתולוגי. בכך בוצעו בבת אחת צמד הפעולות: עדכון גרסה לצעירה יותר ו... גברית, החזרת עטרה ליושנה, סעיף ראשון מיני רבים.

גם Q עבר להיות ילדון צעיר, חנון מחשבים, בעל הומור ממזרי ומושחז (בגילומו של בן ווישאו), מניפני תפסה שיזוף (נעמי האריס), אבל דניאל קרייג היה צריך לתת סגירה מהודקת יותר לקונספט, שהחל לחלחל בסרט האחרון בסדרת ג'יימס בונד ונשאר לתת לצופים המאוהבים עוד קצת מאחד הבונדים הטובים ביותר בעשורים האחרונים.

הסרט הנוכחי, כאמור, המשיך את הקו של קודמו, ובוחן עם פינצטה קצת יותר מחודדת, את שאלת הרלוונטיות של בונד וסוכנות MI6, כאשר הסוכנות המיושנת עומדת בפני סיפוח לשירותי הביטחון, מהלך אותו מוביל C (אנדרו ספקטר, שגילם בהצלחה מופתית את ג'ים מוריארטי ב"שרלוק"), פקיד צעיר ויהיר, שמכריז מלחמת חורמה על התיישנות הסוכנות ותוכנית סוכני ה-00.


(וואלה, כבר רואים את הקמטים בעיניים. צילום: יח"צ)

אלמנט ההתיישנות של הסוכנות והיותה קצת פחות רלוונטית מוצג, איך לא? בעזרת שימוש מופרז בטכנולוגיות "האח הגדול" לסוגיהן, כאשר בונד נמצא תחת מעקב מצולם ומרושת (ואפילו ננו-טכנולוגי) בכל בחינה אפשרית. הסרט לא מחדש בעניין הזה שום דבר בנוגע לקונספט "האח הגדול", אשר משקיף מכל עין מצלמת. אפילו אצל מקבילו הצעיר של בונד, אית'ן האנט, דנו באותם הנושאים, כאשר גם אצל קרוז והחברים, הסוכנות נכנסה לקיצוצים, בשל התיישנות והתפרעות יתר וכמובן שעלה נושא הריגול המתקדם והסיכונים הכרוכים בו.

הניים דרופינג של ג'ורג' אורוול החל להיות בן בית בסרטים מהסוג הבונדי ודומיו ובעיקר בימים שכאלו, כאשר חזונו האפוקליפטי קורם עור וגידים מדי שנה וגם בבונד הנוכחי הוא מוזכר, בנשימה אחת, עם הביקורת על החדירה המוגזמת אל תוך עובדי הממשלה והציבור, בכלל. המצלמות המלוות כל פינה וכל מקום, מנוטרות על ידי סוכנויות הריגול והמידע, אשר כבר הפך מזמן לציבורי, מופץ ומתפוצץ בכל מקום, הם כבר לא חזון רחוק ומאיים, רק מאיים.

וכמו אצל אית'ן האנט והחברים, סדרת בונד מעמתת עימות ישיר בין ארגון טרור בינלאומי (שלא נקרא "סינדיקט", לשם שינוי - "ספקטר" הוא השם) לבין חבורה קטנה ומצומצמת, שעדיין לא נכנעה לתכתיבי "האח" וגרורותיו, כאשר את החבורה מנהיג באומץ ובעוז, מי אם לא "הבונד", דרך המריית פיהם של כל אלו שלהם הוא כפוף למרות עצם היותו מוקצה, כתוצאה של הסדר ההולך ומתחדש, המופעל על ארגון האם שלו.


(נחשו מי מגיח מהצל?. צילום: מתוך הסרט)

הייחודיות של ארגון הפשע הנתעב, בסרט הנוכחי ובניגוד לכל המתחרים, המעתיקים וקרובי משפחותיהם, היא העובדה ש"ספקטר" מתכתב באופן ישיר עם העבר הבונדי; מהסרטים המוקדמים של שנות השישים ואיתו קם גם לתחייה מחודשת הארכי נבל המפורסם ביותר אשר הנפיקה סדרת סרטי ג'יימס בונד: ארנסט סטאברו בלופלד.

הרשע המיתולוגי והיחיד שהאריך סרטים, ימים וקיבל חיקויים בלתי פוסקים (אתם תזכרו את זה של אוסטין פאוארס - דוקטור Evil), חוזר לחיים; ללא קרחת ודווקא עם חתלתול פרסי וצחור (לשניות אחדות ובתור קריצה לעבר, בעיקר) ואותו מגלם, בהצלחה מרובה, כריסטוף וולץ, ששב לעמדת הנבל האולטימטיבי, כי בינינו: מי עוד יכול למלא משבצת שכזו בעשור האחרון?

החזרתו של בלופלד עוזרת להדק קשרים, שרק נראו רופפים עם סדרת הסרטים, במהלך עשורים רבים, אבל זהו טלאי די רופף לבלאי, שכבר הפך לסמל מזה עשרות שנים, בנוגע לסגירות שלא נעשו ושאף אחד כבר לא התייחס אליהם, עם כל סרט חדש של בונד. כניסתו של בלופלד לסרט, תחת מעטה צל כבד גם עושה כבוד הומאז'י לבלופלד המיתולוגי, שלא נראו פניו עד ל"אתה חי רק פעמיים" וגם כבוד ראוי לכניסתו של נבל עצום, אשר מגולם על ידי שחקן עצום (בהתאמה). הסגן והמוציא לפועל של בלופלד מגולם על ידי דייב בטיסטה, שהרוב מכירים אותו מימיו היפים, בתור מתאבק ב-WWE, אבל הוא הולך ומבסס לעצמו בשנים האחרונות מעמד של שחקן משלים בסרטי ענק, כגון הסרט הנוכחי וגם "שומרי הגלקסיה". טוב מאוד, בלי מילים (אולי אחת, בעצם).


(לא לזוז ו... אש. צילום: יח"צ)

נערות בונד הנוכחיות מדלגות, ברוח הסרט, בין המתיישן כיין טוב, בייצוגה של מוניקה בלוצ'י (בביריות, לשבריר שנייה, עבור כל המעריצים) ובין הבלונד המוכר, העדין והאלגנטי, המיוצג על ידי לאה סדו הנפלאה. מנדס מקפיד שלא לוותר, כפי שעשה בסרט הקודם, גם על האקשן המרהיב וסיקוונס הפתיחה הוא דוגמא קלאסית לשילוב בין פתיח מחושב ומהוקצע של שוט אחד ארוך, מתפתל (המשלב כמה טכניקות צילום), המלווה בהלמות תופים בלתי פוסקות ובין סצנת מסוק, עוצרת נשימה, אשר נותנת את אותותיה הרועמים עד לשיר הפתיחה המסורתי והנהדר, הפעם בביצועו של סאם סמית'.



ועם כל המחמאות שראויים לקבל חברי הקאסט והבמאי, אשר מאגד את כולם, הסרט הזה כבר מרגיש מוכר מכל כך הרבה בחינות; לא רק מבחינת קריצות ושימוש בחומרים מהעבר ושינוי לוקיישנים תכוף (הכולל מדבר ונוף מושלג), אלא גם בבחינת טקסטים ומצבים שחוקים ומעייפים, אשר מזכירים כל כך הרבה סרטי בונד, ונראים כמו חומרים ממוחזרים, בעיקר. דניאל קרייג, שהצטיין בהיותו בונד ייחודי, מיסתורי ואפלולי יותר ובעיקר חתום יותר, קצת מפליג, ברוח הסרט, לשאנטץ ישן ומוכר, שפחות אפיין את הדמות המורכבת שהוא ייצג בתור בונד הנוכחי.


(כאן דרכינו נפרדות, בהצלחה לבא בתור. צילום: יח"צ)

התקופה עם דניאל קרייג עדיין תותיר חותם עמוק וזאת למרות שהופיע "רק" בארבעה סרטים. הדרך סלולה למחליף וקרייג כבר דאג להמליץ באופן אישי ומניסיונו: "בבקשה אל תהיה גרוע. אתה חייב לעלות מדרגה. אנשים לא עושים סרטים מהסוג הזה יותר. זה ממש נדיר. אז אל תהיה גרוע".

ובנימה אישית; ירייה קצרה, ללא הרבה מחשבה; ישנו מועמד לא מיסתורי במיוחד ולא ידוע אם הוא ברשימות או לא, אבל הוא ניחן בכל התנאים הנדרשים: בעל יכולת משחק עילאית, חיוך ממזרי, מסוקס, צעיר יותר מהבונד המזדקן וכמובן בריטי (עם מספר אופציות לעיוות מבטאו).


(כי אין מתאים ממנו והזמן הוא עכשיו)

אנחנו קוראים מכאן לכל המעורבים בדבר להרים את הכפפה ולחייג בטלפון החוגה את מספרו של טום הארדי ויפה שעה אחת קודם.