"חיי פשע": תניחו כבר לחטופים

סרטו של דניאל סצטר מכיל קאסט גדול בשחקנים מפורסמים, אשר מתעתדים להובילו והתוצאה, חביבה בגדול, אבל לא מבטיחה עניין ואיכות. כרזת הסרט מבטיחה שמות גדולים לשעבר וטובים בהווה, אך התוצאה, לעומת זאת, בינונית. רייצ'ל... סליחה ג'ניפר אניסטון, מגלמת אישה נשואה ולא באושר, לבעל לא אוהב במיוחד, בגילומו ותיפקודו של טים רובינס. הבעל השתיין והמרוכז בעצמו, שלא מנסה להראות אפילו סימני חיבה לאשתו, כלפי פנים או חוץ וניכר שמערכת נישואיהם נמצאת על שרטון נוראי שלא יכול להביא למקומות טובים במיוחד.

העלילה נפתחת בתכנונים של שני פושעים קטנים; תכנונים אשר נועדו להרוויח כסף ולעזור ליציאה מהירה מחיי הבינוניות בהם הם שקועים ובדיוק כמו ב" לחטוף את פרדי היינקן", הבינוני בפני עצמו, גם הסרט הזה מתבוסס בבינוניות ומתבצע בתקופה שאיננה זמן ההווה העכשווי, אלא מפליגה לכיוון הסבנטיז הנוצצים.


(הגיע הזמן להחזיר את המסכות לארון. צילום: גטי אימג')

עלילת הסרט מציגה שני סוגים של התנהלות בחיים; התנהלותו הנוצצת של איש עסקים, שחשוב לו מאוד כיצד הוא נראה בעיניי הבריות, אל מול התנהלותה הרופסת של אשתו, שנהנית מחיי רווחה, אבל סובלת מכל שאר הדברים הנלווים, כאשר היא בעיקר משמשת בתור צילה של בעלה. שני הפושעים הזוטרים, המתכננים את חטיפתה של האישה ומנסים לברוח מחיי העוני והבינוניות בעזרת פעולה מתוכננת, מבקשים להכות מכה אחת ניצחת ורווחית עבורם.

ז'אנר הפשע משתלב במרבית חלקי הסרט ביחד עם קומדיה וסיטואציות הזויות ונראה שהוא מנסה ללכת בכיוונים קצת יותר מדי גדולים עבורו ואיננו עומד בציפיות ומעבר למשחק סביר וגיחוכים קלים אין לסרט יותר מדי מה להציע מעבר לבינוניות ותבניות מוכרות של סרטי פשע עם מגע קומי. מוס דפ נהדר וקליל בתפקיד חצי הצוות הפושע ודווקא הפחות משמעותי עבור העלילה, דווקא ג'ון הוקס מתפקד יותר כראשי ורוקם סיפור משני לעלילה ביחד עם בת דמותה של ג'ניפר אניסטון, שגם לא מפליאה בהופעה יוצאת מגדר הרגיל.


(מה אתה אומר על התסרוקת? מוגזמת?. צילום: גטי אימג')

רובינס סביר, אך רחוק מעברו המפואר וכך גם וויל פורטה, שכבר עשה קפיצת מדרגה רצינית בתפקידים ההוליוודיים שלו, רק בשביל לחזור בסרט הזה קצת אחורה למשהו פשוט ובסיסי יותר, זהו בדיוק גם הסטטוס של איילה פישר, שכנראה לנצח תהיה תקועה בתפקידים קומיים מטופשים ובתור האישה של סשה ברון כהן. מעל כולם, בולטת הופעתו של מארק בוני ג'וניור, השמנמן המזוקן, שמוכר לאוכלוסייה מרובה במגוון תפקידיו הקטנטנים ופה הוא מגלם פושע קטן וטיפש עם חיבה מוזרה להיטלר ומורשתו, תפקיד לא רע בכלל והצלחה בגילום דמות המפגר הלא רשמי של הסרט.

כמו כן, סרט הפשע הנוכחי אינו מתעלה לרמות גבוהות ויש בו את הסיבוכים הקלאסיים אשר מוכיחים שהפשע, הספציפי אשר מבוצע בסרט יכול להשתלם רק בדרגות מקצועיות או אכזריות מסוימות ומי שמחפש לעשות את הכסף הקל, צריך קצת יותר מרעיון מבריק ותכנון ראשוני. אין ספק שמצוות השחקנים הנוכחי אפשר היה לנסות להוציא קצת יותר ועם עלילה מושחזת יותר ומעניינת יותר היה סיכוי לרמה קצת יותר גבוהה של ביצוע.


(תביא תפקיד מדיום, מדיום בשבילי. צילום: גטי אימג')

מה שלמדנו, אם כן, פעם נוספת; הוא שאם כל הסימנים מראים שזה סרט לא טוב וגם כמה אלפי צופים מנסים לחזק את הטענה הראשונית, אפשר לפעמים לנסות ולהקשיב לרמזים הנותנים כרטיס יציאה מניסיון הצפייה ולהצליח להימנע מעוד בזבוז זמן (גם אם רק שעה וחצי) וכסף של עוד סרט בינוני או כושל ובעיקר מיותר, שיישכח בדיוק חמש דקות לאחר היציאה מבית הקולנוע.