"על חבל דק": מי שלא יבוא, חבל

מה כבר יכול להיות מעניין בסרט שמספר על בחור שהולך על חבל? אתם בטח שואלים... בהחלט שאלה במקום ועל כן מבט קצרצר בכרזת הסרט, בקאסט ואולי אפילו בטריילר יעזרו לקבל את ההחלטה. רוברט זמקיס; זוכה האוסקר על בימוי "פורסט גאמפ" ומוכר בעיקר בזכות טרילוגיית המופת שלו; "בחזרה לעתיד", מביים, כאשר תחתיו ג'וזף גורדון לוויט; שחקן מוכשר, במאי ומפיק בעצמו, בתפקיד הכולל מבטא צרפתי מצוחצח.

מגדלי התאומים כבר אינם חלק מהנוף הניו-יורקי מזה שנים (14, ליתר דיוק), הנצחתם הפכה להיות עניין שבשגרה, אבל הפעם הם כוכבים משניים עבור לוליין אגדי, אשר השתמש בהם, שעוד היו בחיתוליהם, על מנת לבצע את אחת מההליכות המרשימות ביותר על חבל בגובה בלתי יאומן. פיליפ פטי, מגולם על ידי ג'וזף גורדון לוויט, שכל קשר בינו לבין האומה הצרפתית הוא קלוש בהחלט, אך למרות זאת הוא מיטיב לגלם את הדמות האקסצנטרית, המיוחדת ויוצאת הדופן של פטי ועושה זאת באופן פשוט יוצא דופן, כאשר המבטא הצרפתי שגור בפיו, כאילו שהתהלך בצרפת כמה שנים טובות, על מנת לרכוש את המיומנות הבסיסית הנדרשת עבור גילום דמותו של האושייה הצרפתית.


(לא מיועד לבעלי פחד גבהים)

ואם הדמות הראשית היא צרפתית ודוברת צרפתית, למה לעזאזל היא מדברת באנגלית? אתם בוודאי שואלים. ובכן, פטי עקר לארצות הברית, על מנת לתכנן בקפידה את חלום מתיחת החבל בין התאומים ועל כן הוא היה זקוק לאנגלית שגורה בפיו, כמעט ברמה של שפת אם, בתור אחד מהאלמנטים ההכרחיים וכחלק מהמבצע המסובך אותו טווה באדיקות.

לוויט נפטר מכל אלמנט זוהר לדמותו ונכנס לפשטות המקסימה שהייתה חלק מפטי, השארם הוא כבר חלק מלוויט הנהדר, הוא רק היה צריך מבטא שונה, בשביל להעביר אותו כנכס של מדינה אחרת. אומן הרחוב מוצג לנו על ידי, ובכן... עצמו. כן, פטי (לוויט) הוא המספר הבלעדי של הסרט, און אנד אוף סקרין, כלומר הוא מתחיל את הסיפור בהיותו מצולם (און סקרין) ואז מלווה אותו בתור קריין חיצוני (אוף סקרין), הולך, שב וממחיש לנו שדמותו עתירה להגיע לגדולה וכנראה שהיא עוד איתנו היום (למי שלא ידע).

האקספוזיציה היא כמעט ניסיון לחקות אלמנטים קומיים של בדרן מיתולוגי בשחור לב, רק חסר השפמפם וההליכה הייחודית. מוזיקה נעימה תלווה את ההתחלה וגם את המשך הסרט, אבל המוזיקה היא לא הייחודיות של הסרט, אלא הסיפור שמאחורי ההליכה המפורסמת הזו על החבל. האלמנט הקולנועי המובהק, אשר מובא לידי שימוש אומנותי מעורר השראה והשתאות הוא האלמנט הוויזואלי, זמקיס נוגע בגדולה עם תלת מימד מבריק, במקטעים קטנים של הסרט ונותן לטכנולוגייה הזו שילוב עם טכנולוגיית האיימקס, כאשר הוא מייצר אמינות מבעיתה של תהום,חלל עמוק וגבהים, אמינות כל כך חזקה, אשר נותנת לסיפור הנפלא הזה אלמנטים מותחים, שעולים בהרבה על סרטי פשע מהוקצעים וסרטי שודדים מתוחכמים.


(הקפל הזה הוא אני. מתוך הסרט)

השימוש המושכל והנקודתי של התלת מימד והאיימקס ממחישים את התהום, הגובה; לשני צדדיו והצילומים המרהיבים פשוט עוצרי נשימה, תרתי משמע. צופים בעלי פחד גבהים עשויים להיצמד לכסא בחלקו השני של הסרט, יותר ממה שאי פעם נצמדו במהלך סרט כלשהו ועל כן מנצח זמקיס בחזית האומנותית, לא פחות מהניצחון העלילתי, אשר כתב את עצמו, בדפי ההיסטוריה, לפני קצת יותר מארבעים שנה.

אז מה מלהיט את הצופים בהליכה על חבל ותכנון המבצע? השחקן, הדמות והתשוקה המשלבת בין השניים. כמו שפיליפ פטי היה להוט להלך לו בין חיים ומוות ובין מגדלי התאומים ז"ל, כך מציג אותו לוויט, עם תשוקה, עם תעוזה ועם חוצפה חוצת גבולות ויבשות. לוויט משחק בלהט ומעביר כל הלך רוח שבו היה שרוי הלוליין המפורסם, טרם ובמהלך הליכתו על החבל.

בז'אנר דרמות הספורט מסרטי קרבות אגרוף למיניהם, מועברים מצבו הנפשי והלך רוחו של הגיבור במהלך כל הסרט והשיא הוא כמובן בקרב, אשר מייצר את המתח הגדול אצל הצופים, כאן הגיבור הוא אומן רגיש וההליכה על החבל היא לא פחות מפואמה מרטיטה, מפעימה ועוצרת נשימה ואפקט ההליכה על החבל, היא כאפקט הקרב על התואר בין שני הפיינאליסטים.


(אחר כך את סוחבת אותי לאמבטיה. מתוך הסרט)

לוויט, בחסות סיפורו של פטי, מעניק חיים מרגשים לסצנה המותחת מכל, כאשר הוא מאפיל על כל סצנת קרב אגרוף, אשר נראתה בשנים האחרונות ואין צופה באולם שלא יחוש מתח, התרגשות ואימה, נוכח הסיקוונס ההולך ומתארך של הצעידה על החבל. "על חבל דק" הוא איננו הופעת הבכורה לסיפורו של פטי בקולנוע; בשנת 2008 ראה אור סרט תיעודי בנושא, בשם "איש על חבל", הוא זכה בשלל פרסים וביניהם באוסקר; לסרט התיעודי הטוב ביותר לאותה השנה וכנראה שמקבילו העלילתי יקבל כמה מועמדויות לפסלון המוזהב, בקטגוריות שונות בתכלית.

פטי הוא רומנטיקן, הוא אמן ובעל אובססיה לאומנותו ולכן הוא השקיע, לא פחות מרץ ושקדנות בחקר המגדלים, אליהם היה אובסיסיבי מגיל צעיר, מאשר באימון מתמשך בהליכה על החבל. המבצע המורכב, אשר דרש מגויסים לא מעטים, התנהל כמו בסרטי פשע מתוחכמים ומציג את המורכבות שהייתה בריגול אחרי דפוסי העובדים, סביב הבניינים הטריים ואנשי הצוות במקום.

נראה שבימים שאחרי הרס התאומים, לא היה קל כל כך להסתובב במבנים, תואמי התאומים, אבל הפשטות והפיוטיות שבמסע המופלא שעברו פטי וצוותו עוזרים להתחבר ל"פושעים האנרכיסטיים" יותר מאשר לכל שודד או פורע חוק אחר, אשר מככבים במסגרת חוקי הז'אנר. לקראת סוף הסרט, אי אפשר שלא לקבל תזכורת סמויה מאוד וגעגוע למבנים שהושמדו לפני כ-14 שנים וזמקיס משתמש בכוכבו היטב, על מנת לבצע פרידה ראויה משל עצמו לבניינים, שכבר מזמן הפכו סמליים, לפני ואחרי נפילתם.


(בוא, בוא, אני אביא לך סוכריה על מקל. מתוך הסרט)

סר קינגסלי מלווה את לוויט בתפקידון קטנטון, פנטסטי ובעל מבטא משלו, שרלוט לה-בון, הלא מוכרת היא הצד הרומנטי של העלילה ואילו גורדון לוויט, שבינתיים ספר רק מועמדויות בטקס גלובוס הזהב ולא קיבל אפילו אחת לפסלון המוזהב, עשוי להימצא בעמדה לא מוכרת של המתנה לקריאה בשמו, לראשונה בחייו. לרוברט זמקיס, זו עשויה להיות הופעה מחודשת, מזה 20 שנים, מאז שזכה בפסלון על "פורסט גאמפ" ובסך הכל, אין ספק שבעזרת הטכנלוגיה, בימוי מבריק, משחק משובח ועלילה מנצחת, הסרט עשוי לדבר חזק, אי שם בסביבות פברואר.