פסטיבל חיפה 2015: "היורד למעלה" הזוכה הגדול

הרבה נאמר והרבה נעשה בפסטיבל חיפה. הרבה אנשי קולנוע מוכשרים, הרבה סרטים שהגיע להם לזכות וחלקם אף זכו, כולם הגיעו לסינמטק חיפה. הקהל היה מלא באוהדי קולנוע במטרה לראות מהם הסרטים שייזכרו בתור הפנינות של מהדורת 2015 בפסטיבל הזה. מספר דקות לאחר השעה 16:00, התחיל לו הטקס.

התחרות הראשונה שהופיעה על רקע הפסטיבל הייתה תחרות ה-59 שניות. למי שלא ידע, מדובר בתחרות בה בכל רחבי הארץ צלמו סרטים של 59 שניות (חלילה לא דקה) אך ורק במצלמת האייפון. הסרטון הזוכה היה "היום יום הולדת", סרטון חזק אם כי צפוי אשר מעביר בצורה מושלמת ביקורת על התנהלות החברה כיום. חבר השופטים כתבו כי מאוד התרשמו ממנו ומאיך שהוא בוחן את היחסים האנושיים. הסרטון שזכה בפרס חביב הקהל היה הרבה פחות ראוי, סרטון אימה שאני אפילו לא זוכר את שמו שניסה להיות "פעילות על טבעית" ועוד יותר ניסה להיות "פרויקט המכשפה מבלייר". כמה טוב שיש את חביב הקהל בשביל להעריך מחדש את השופטים

גידי אושר עלה לבמה בכדי להעניק את פרס ה-fedeora להישג אומנותי ל"הברית הלגמרי חדשה". סרט אומנותי ומקורי מאוד בעל שפה קולנועית עשירה. אושר סיפר כי מדובר בקומדיה סוריאליסטית מאוד מפתיעה בעלת ביקורת נוקבת. סרט נוסף שזכה בפרס היה "למה עזבתני?". כצפוי, פרס "בין היהדות לישראליות" הוענק ע"י העיתונאי דיוויד דארסי ל"הדיבוק" - הסרט הפולני והמצוין של מרסין ורונה הינו סרט שכבר הכרתי וישר כשראיתי אותו ברשימה ידעתי שהסרט הזה הולך לזכות.

גילה אלמגור, שהיא אולי האורחת המפורסמת ביותר שעלתה על הבמה, הגיעה בשביל לתת פרס שחדש השנה והוא פרס כרמל הבינלאומי. אלמגור ספרה כי חבר השופטים התלבט קשות בין 2 סרטים לקבלת הפרס. הסרט היפני "אן" קיבל את פרס ציון לשבח על שהרשים את השופטים, סרט שאפילו אלמגור שבחה את אופיו מלא חמלה שהציג כלפי גיבורת הסיפור. אבל זה היה הסרט הקולומביאני "שם בדוי: מריה", שקיבל את הפרס הראשון. לפי יוצריו, הסרט מספר על ילדה בת 13 אשר מנסה לצאת ממעגל האלימות והמלחמה שנמצאת מסביבה.


(גילה אלמגור בתום חלוקת הפרסים. צילום: טל רוד)

לאחר שאלמגור ירדה מהבמה, מגיע תורם של הפרסים לסרטים הישראלים. הפרס לסרט התיעודי הגיע לסרט "רבין: במילותיו האחרונות". אני יכול לספר שאני לא ממעריצי הקולנוע התיעודי אבל צפייה בסרט זה רתקה אותי ברמה הקולנועית שלו ובהתמקדות על חייו האישיים מאוד של רבין שהתגלה כדמות עוד הרבה יותר מעניינת מאיך שהוא אי פעם היה. עבודת בימוי ועריכה מצוינות של ארז לאופר שעושה בית ספר לאיך עושים קולנוע תיעודי שירתק את הצופים. ציון לשבח הלך כמובן לסרט "תרצה אתר: ציפור בחדר" שקיבל גם כן מחמאות מהשופטים.

אחרי כן הגיע תורו של הקולנוע העלילתי. פרס השחקן והשחקנית הטובים ביותר הגיעו ביחד לשחקני הסרט "ברש" - דביר בנדק וסיוון נועם שמעון. הסרט של מיכל ויניק קיבל הרבה מחמאות על איכות המשחק שיש בו. שמעון הינה שחקנית צעירה שאכן בהחלט הייתה זקוקה לפרס הזה, בנדק כנראה לא היה צריך את הפרסום אבל אכן משהו שיעזור לו למחוק את מה שקרה לו עם "איביזה".


(סיוון נועם שמעון עם הפרס. צילום: טל רוד)

הבמאי האיראני המוערך,מוחסן מחמלבאף, עלה לאור מחיאות כפיים רמות מצדו של הקהל. האיש ש"מאחורי ליקוי חמה בקנדהאר", מהסרטים האיראנים המוערכים והטובים של כל הזמנים, עלה עם חיוך גדול על הבמה תוך כדי שהוא מביא איתו נאום מרגש של שלום ותקווה בין הקולנוע האיראני לקולנוע הישראלי. מחמלבאף נתן את פרס סרט הביכורים הטוב ביותר לסרט "למה עזבתני". סרט גרפי ולא קל לצפייה בבימויה של הדר מורג, המעביר את המציאות הריאליסטית שהבמאית רצתה להעביר.


(מוחסן מחמלבאף עם הזוכים הגדולים של "היורד למעלה". צילום: טל רוד)

בסופו של דבר הגענו לפרס היוקרתי (בסך 100 אלף שקלים חדשים) והמצופה ביותר בטקס שזה פרס הסרט העלילתי הישראלי הטוב ביותר (אלא אם אתה לא ישראלי או יוצר דוקומנטרי) שבו זכה "היורד למעלה". אלעד קידן קיבל המון מחמאות, אפילו ממארגני הפסטיבל, על סרטו החדש ונתן נאום לא קצר שבו הוא הודה למשפחתו וסיפר מעט על עשיית הסרט. זה אכן סרט שהפרס הגיע לו.