"מעשיית המעשיות": אגדה מוזרה

פעם, לפני הרבה הרבה שנים חיו להם באושר המלך והמלכה וכל נתיניהם היו מאושרים ובלה, בלה, בלה... לא זה לא עוד אחד מאלה, אפילו לא קרוב. מי שמוצא Happy End בסרט הזה שירים את ידו וייגש, שפניו אל הקיר. שלוש מעשיות או אגדות בניחוח מיושן עושות את דרכן לתוך הקרביים של הצופים ולא חוסכות באף פרט מדמם או גועלי.

בשיר "אגדה מוזרה" של ולדימיר ויסוצקי, אחד המשוררים והזמרים החשובים שיצא מברית המועצות במאה הקודמת, ישנה כמות ביזאר אשר מספיקה בשביל להוריד את הממלכה על ארבע.


(ועכשיו: פליק פלאק אחורה. צילום: יח"צ)

ויסוצקי לקח את התבניות המוכרות, בהן משתמשים מספרי האגדות ופשוט מחץ אותם, כאשר דרך מילים וסיטואציות "אגדתיות" הוא כיוון מסרים נוקבים לממשל הסובייטי. בסרט הנוכחי נעדרות ביקורות ממסדיות, אבל הסופר האיטלקי בהחלט מגיע ללמד את צופיו שיעור או שניים על החיים ועל סיטואציות מסוימות של טירוף, שאותם החיים יוצרים.

באזילה השתמש בכל האלמנטים הנעימים של האגדה, לקח לאקסטרים והפך אותם לאפלוליים, מלנכוליים, הזויים ומדממים. כל שיגעונות האגדה, בלי סינון ובלי רצון לנסות למצוא את הסוף הטוב, אלא את המסר הנוקב. בסרט הזה כל החיוכים הם חיוכים מרירים, מכיוון שאף סיפור לא בא להקל על צופיו או לתת להם את מנת האסקפיזם המבוקשת. שלושה סיפורים, שביזאר הוא בגדר מחמאה ובכל פעם שחשבתם שעברתם את גבולות הביזאר, מגיעה איזו אישה זקנה משום מקום וחולצת שד על מנת להניק.

העלילות מתרחשות בממלכה קסומה כלשהי, או יותר נכון בשלוש ממלכות, שייקשרו לשנייה ורבע, קצת לפני עליית הכתוביות של הסרט ובדיוק שתחשבו שהן היו יכולות להיות מסופרות בתור מיני-סדרה, כאשר כל סיפור יהיה פרק יחיד.


(תביא לי פעמיים אלי לוזון בבקשה. צילום: יח"צ)

העלילה הראשונה היא עלילתם של מלך ומלכה (ג'ון סי.ריילי וסלמה הייק), אשר כמעט איבדו תקווה להביא ילדים. המלכה האובססיבית מוכנה לעשות הכל רק בשביל לשמוע את צרחותיו של תינוקה ומוכנה להקשיב לכל בעל אוב או שרלטן, אשר ינחה אותה מה לעשות בשביל לגרום לדבר הזה לקרות. רצה הגורל והגיע המכשף, שהצליח לעוץ עצה שעובדת. משם מלכתנו החרדתית צריכה להתמודד עם בנה ועם תוספת לא צפויה, אשר הופכת עבורה להיות מעיקה במקצת.

הסיפור הזה מציג, באופן די לא מפתיע, את מה שמגיע עם משאלת הילדים והתגשמותה, לאחר שהם בוקעים מהרחם. צריך לטפל בהם וטוב וצריך לדאוג להם והרבה. החרדתיות ההורית הופכת להיות המוקד של הסיפור ומובאת דרך שלל מטאפורות ודימויים של המלכה ובנה, חובב ההרפתקאות. מעבר לחרדה ההורית של בת דמותה של הייק, העלילה פורסת בפני הצופה את האובססיה האימהית, אשר רוצה באושרו של בנה, אך לא מתביישת לנסות ולבצע קישור בין אושרו לבינה עצמה, במחשבה שהיא צריכה להיות מקור אושרו של בנה ותו לא.


(משוך, משוך באצבע... צילום: יח"צ)

העלילה השנייה מביאה אל הבד את סיפורו של המלך חרמנוביץ', אשר מגולם על ידי ונסן קאסל הנהדר. המלך כל כך מובל על ידי איבר מינו וכבר אינו מבחין בין המוני הנשים, אשר מזנקות למיטתו או שהוא מזנק עליהן באמצע כל מקום. הוא נמשך אל עבר אישה מסתורית עם קול נפלא, אותה אישה היא זקנה אשר משטה בו, אבל העלילה הזו גם הולכת ומקבל טוויסט עלילתי ביזארי, אגדתי ואי אפשר ללא לקח אשר נלמד, דרך דם, יזע והמון דמעות. שלושת הדמויות המרכזיות באגדה עוברות מסכת עינויים, אשר נובעים מרצונם הכמוס ביותר. בין אם מדובר במין, שליטה או הרצון לחוות נגיעות נוספות ממעיין הנעורים.

לבסוף, אבות אכלו בוסר, פשפשו בפשפשים ושיני בנותיהם כמעט ונעקרו. כן, הניפוח של המשפט המיתולוגי הזה הוא כניפוחו של פרעוש המחמד של המלך האחרון (המגולם על ידי טובי ג'ונס). למלך יש ילדה מהממת עם שיער מסולסל, עם קול נהדר והיא מעריצה את האדמה, שעליה אבא'לה דורך מדי פעם (וזאת בזמן שאיננו מאכלס את כס המלכות ורגליו בקושי נוגעות ברצפה).


(יש למישהו מגבון לח?. צילום: יח"צ)

אבל האבא המלך הוא איש קטן עם תחביב קטן, אשר הולך וגדל. הוא מגדל פרעוש מחמד, אשר מסיט את דעתו מהממלכה והכי גרוע, מהמשפחה. הפרעוש הוא סמל נהדר לתחביב או כל עיסוק שהוא, אשר מכלה את זמן ההורה, במקום להעניק אהבה ויחס לפרי בריאתו. הסבל שסובלת ביתו תוך כדי ואחרי שאביה מבצע עוד אקט של חוסר אכפתיות, נוגע גם באב ושניהם סובלים ביחד, כאשר הם רחוקים האחד מהשני וכל אחד עובר תהליך (שמוצדק רק מצידו של האב, אבל מחשל את הבת). כל אחד מהסיפורים מתנהל בדפוס "החטא ועונשו", או הלקח שנלמד עבור הצופים ורק אחד מהם יזכה לגאולה אישית, שלא תהיה כרוכה באסון גדול, שיעברו הדמויות המעורבות בו.

שחקנים מצוינים ומוכרים וגם כאלו שאינם מוכרים עושים עבודה נפלאה בתרגום סיפוריו של ג`יאמבטיסטה באזילה לאנגלית צחה בניצוחו של מאטאו גרונה, הבמאי האיטלקי, שכבר הביא בעבר את סרט המאפיה והפשע האיטלקי, "גומורה". באזילה הנאפוליטני, שחי בין השנים 1566–1632, במה שנקרא אז "ממלכת נאפולי" מקבל עדכון גרסה מאת הבמאי שהעלה את המאפיה הנאפוליטנית על שפתי איטליה והעולם לפני כשבע שנים וזה נראה מוזר, ייחודי ויוצא דופן.


(מהר למקלחת. צילום: יח"צ)

לסיפורים הללו צריך להגיע עם קצת הכנה מראש, מכיוון שברגע שמתחברים אליהם ואל האווירה הקסומה ברקע מבינים שיש פה משהו קצת שונה. מוזיקה ואווירה שמשתייכים באופן טוטאלי אל ז'אנר האגדות מבצעים הטעייה, כלומר עד לרגע הביזאר הראשון ומשם הם מלווים את הסרט, יד ביד במה שנראה כמו אגדה שיצאה מבית משוגעים ורצה חופשי ברחובות.

גרונה טווה הלך רוח מבריק עבור האגדות בסיפור, מייצר רקע נהדר ויוצק לתוכו את התכנים בעדינות, כאשר הוא לא פוסח על אף פרט חשוב לבנייה של הסיפורים והלקחים, שנלמדים מהם בין ומתוך השורות הטקסטואליות. תנו צ'אנס נוסף, לאחר שתפערו את עיניכם בתדהמה ולא תבינו לאיזה מחוז קסום, בספרי האגדות, הגעתם.