"נרקוס": לכו תתמכרו

ניתן לומר שהפרומו הבלתי מתוכנן ובלתי תלוי לסדרה התקבל בכלל מסרט בכיכובו של בניסיו דל טורו, אשר גילם את אסקובר, במה שגולל את עלילתו של גולש צעיר והתאהבותו באחייניתו של אסקובר המבוגר וההולך לקראת כניעה מול ממשלת ארצות הברית. הסרט "אסקובר: גן עדן אבוד" הציג נתח קליל מחייו של ברון הסמים הסוציופת והתמקד יותר בסיפור הצד, אשר הציג את הגיבור, אשר גולם על ידי ג'וש האצ'רסון ובעיקר התנהל תחת צילו הכבד אסקובר המאיים מעל מערכת היחסים של הגולש והאחיינית האסקוברית.

הסרט היה החמצה מסוימת, מכיוון שהורגש שהחטיא את אסקובר עצמו, אז כעת "נטפליקס" מקבלת הזדמנות לעשות תיקון אישי משל עצמה והנחיתה, ממש לא מזמן, את הסדרה הנוכחית על שלל עשרת פרקיה, סדרה המתארת, בעיקרה, את תחילת הרומן בין אסקובר והקוקאין, רומן שהפך לחתול שחור בין אסקובר לבין ממשלת ארצות הברית.


(מפת התמצאות, כשירות לצופה המבולבל. צילום: יח"צ)

הבור, שהותירה "שובר שורות" ואיתה הלכו וולטר ווייט והקריסטל מת', היה חייב להתמלא אצל לא מעט צופים, אז מה יכול להיות יותר טוב? אם לא המקור לרוע עצמו. פבלו אסקובר, איש פשוט שעלה לגדולות בעולם הפשע והיה סמל לאמביוולנטיות קלאסית. משחד, רוצח, מאיים ומקדש כמעט את הכל בשביל המטרה, אבל עם זאת מציג חזות משפחתית, רובין הודית ובעל שאיפה להפוך למנהיג הבא של קולומביה. שתי הגישות ושני החצאים שהשלימו את אישיותו המורכבת של אסקובר, יצרו סתירה בעייתית מאוד עם אופיו של האיש.

הסדרה מתחילה אצל הנרייטור, הסוכן סטיב מרפי (אשר מגולם על ידי בויד הולברוק) והוא בעצם מספר/מקריין את ה"רומן" האישי שלו עם אסקובר, סוקר את חלקיקי חייו ובמקסיל מספק היילייטס ראשוניים מחייו של אסקובר עצמו, בעיקר מרגע שהקוקאין נכנס לתמונה. מרפי מתחיל בסקירה קצרה על קוקאין והגעתו שלו מצ'ילה לקולומביה והיכרות עם סוחרי הסמים המובילים דאז, על הדרך הוא גם ילמד את הצופים שיעור ביחסים בינלאומיים וישטח את ההשפעות שהיו לעסקי הסמים בדרום אמריקה על "הדוד סם" ואז מגיע פבלו.

הגעתו של אסקובר ועלייתו, ממבריח מצליח לסוג של מיתוס ואלוהי סוחרי הקוקאין, מתוארת בפרטי פרטים והפרק הראשון שוטח רקע מתואר להפליא, אשר משיק בין תקופת פירוק צ'ילה מ"עודפי" הסמים שלה לכיוון קולומביה ובד בבד מתאר את אסקובר, אז עוד מבריח "זוטות" כמו מכשירי חשמל וכדומה, בתור פושע מדוקדק, אשר איננו מפחד מאיש וכיצד הוא מתחבר לעסק.

הפרק הראשון בונה לנגד עינינו את התהוות אימפריית הפשע הפסיכית של ברון קרטל הסמים חסר הרחמים וכיצד אף שיטה איננה מבחילה עבור האיש. אותם דפוסי ההתנהגות של אסקובר צדו את עיניו ומצפונו של מרפי, שנראה יותר כמו דמות משנית ורקע של הגיבור הראשי. הסדרה טווה, לפחות על פי הפרק הראשון וכנראה גם בהמשכה, שתי עלילות, כאשר מצד אחד הצד האמריקאי והקפטיליסטי, שמרגיש נעשק מעצם העובדה שהון מרובה, שכביכול "שייך" ל"דוד סם" עובר לידיים זרות.


(וזה המבט המפוחד שלי. צילום: יח"צ)

אותו הצד הוא דובר אנגלית ודווקא לא מיוצג על ידי פליט קפיטליזם, אלא אחד האדם, שוטר אוכף חוק ובעל כוויות אישיות מהשפעותיו ההרסניות של אסקובר. הצד השני, דובר ספרדית שוטפת ורהוטה, הצד שמנסה להציג את עצמו בתור לוקח מעשירים ומחלק לשאר הקהילה, עדיין שומר נתח עצום לעצמו ולא מתהדר בגינונים רובין הודיים במיוחד. אותו הצד, דובר הספרדית מובל, כאמור על ידי זכר האלפא; פבלו אסקובר, שדווקא השחקן שמגלם אותו דובר פורטוגזית מבטן ומלידה.

המשפט האחרון מחייב הרחבה בנוגע לגיבור הראשי ומי שמגלם אותו; וואגנר מורה. מורה ברזילאי אשר פרץ לתודעה בתור קפיטן נסימייאנטו המיוסר, משני סרטי המופת הברזילאיים: "יחידת עילית" ואחר כך גם נכנס עוד טיפה לתודעה ההוליוודית בזכות "אליסיום" המצוין, הוא הפעם הרשע המושלם. רשע שקול, מדוד ובעל סנטימנטים משפחתיים. הוא לא בקטע של זריקת ושבירת כלים, אבל כל מילה מחודדת כעיפרון של שנה ראשונה בבית הספר, הטון מסוגל להוציא מהדעת והעיניים חודרניות ומאיימות בשקט, בלי בלאגן - עושה את העבודה.

אפשר לומר שהוא אחת הסיבות המרכזיות לצפות בסדרה, מעל לדקדוק שלה בפרטים ויישומם מהמציאות (מה שקרה וגם מה שהוסף והומצא). ביחד עם מורה והולברוק ימשיך לככב (ולא כל כך נראה בפרק הראשון) גם מי שהיה הנסיך אוברין מרטל מ"משחקי הכס", פדרו פסקל, שהפעם, ביישור קו כמעט אבסולוטי עם כל חברי הקאסט, הוסיף שפם אלגנטי ודרום אמריקאי לפנים החלקלקות ולהופעה הערמומית שלו.


(עם שפם וגם עם שתי עיניים)

נראה שאת ההכרה שוואגנר מורה קיבל בברזיל וטרם החל לקבל בארצות הברית, הוא אולי יצליח לקטוף בעזרת הסדרה, אשר במסגרתה הוא פשוט כובש את המסך, בשפה שאולי רק דומה בשברירים לשפת אימו. ניכר, שאחרי זמן רב ללא מאפיונר בריוני ורגיש שנלמד לאהוב ולשנוא בו זמנית, אפשר לקבל הקלה ומזור לאותם געגועים בזכות הברזילאי, נמוך הקומה (והמשופם לעת עתה) והמוכשר, אולי לא סכנה מוחשית לכתרים של וולטר ווייט וטוני סופראנו, אבל בהחלט נשיפה של כמות קוקאין הגונה, היישר מעורפם של המלכים הבלתי מעורערים.