"דרך ארוכה": זהירות, זקנים חוצים

ניק נולטי בן 74, אבל נראה יותר. רוברט רדפורד כבר נושק לשמונים עוד שנייה ורבע (בדיוק לפני חודש הוא חגג 79), אבל נראה קצת פחות. השניים שיתפו פעולה, לאחרונה, לפני כשלוש שנים, כאשר שיחקו יחד בסרט "המוצא האחרון" ושניהם מנסים לתת התנעות מדי פעם לקריירה המדשדשת שלהם, כאשר הם כנראה מודעים שהשיא כבר מזמן מאחוריהם ועם זאת מנצלים את הסטטוס הזקן בשביל לייצר תכנים לזקנים ולא רק לזקנים ולמצב את עצמם בתור אגדות הוליוודיות עד לרגע שבו האורות כבים.

הסרט מבוסס על פי סיפורו של הסופר האמריקאי, ביל ברייסון והוא סיפור מסע של ברייסון ביחד עם חברו, סטיבן כץ. הסרט מגולל את מסעות השניים בשביל האפלאצ'ים והספר עצמו, כמו גם התרגום הקולנועי שלו, מתובלים בהומור שנון ועוקצני. בשנת 2005 הכריז רוברט רדפורד (אז עוד "צעיר" בן 69) שיככב בסרט, המבוסס על סיפורו של ברייסון וכיוון לשיתוף פעולה עם חבר וותיק, אחד, פול ניומן שמו.


(עשר שנים מוקדם יותר וניומן היה פה ולא אתה)

ניומן, שאז כבר נשק לשמונים, היה אמור להחזיר קצת עטרה ליושנה ביחד עם רדפורד והשניים לא סיפקו פרטים על ההפקה מחשש, שנבע בעיקר מאמונות תפלות. הבדיחות המרכזיות, היו כמובן על גילו של ניומן והאם יוכל לזכור את הטקסטים בעקבות גילו המתקדם. אבל בהוליווד כמו בהוליווד, אמונה תפלה קארמה עור וגידים וניומן פרש מעשייה קולנועית, שנתיים לאחר ההכרזה על השתתפות בסרט ונפטר כשנה לאחר מכן וכך מגיע רדפורד, עשור מבוגר יותר ובגילו של ניומן, דאז, להשתתף בסרט ללא חברו הוותיק, אך עם חבר וותיק אחר.

ניק נולטי כבר נראה ונשמע, מזה שנים, כמו הדמויות שהוא מגלם; שתיין, בטלן ומעשן כבד. הוא הולך ומשמין עם השנים, בניגוד לרדפורד, שנראה יחסית בכושר והמצב הפיזי של השניים מתאים בדיוק למי ומה שהם מגלמים בסרט הנוכחי. בניגוד לכל סרטי המסע הרגלי, שאתם רגילים לראות בקולנוע של השנים האחרונות, האסימון נופל אצל גיבורינו לעת זקנה, ברייסון רואה אנשים משכבת גילו הולכים, דועכים וקמלים ומחליט לקום ולעשות צעד, או יותר נכון צעדה.

כל עוד ישנו כוח מסוים במותניו הוא רוצה לעשות מסלול ארוך אחרון, לטייל בשביל האפלצ'ים, אשר נחשב לאחד משבילי המטיילים הפופולארים בעולם. המסע הזה הוא לא מסע גילוי עצמי של צעיר, אשר מחפש את עצמו, אלא מסע של חיפוש העצמי הישן, של אדם מבוגר, אשר מקווה להחזיר לעצמו קצת רוח צעירה מימים, שבהם היה רלוונטי יותר בכל פרמטר אפשרי.


(תפס פרגיה אנגליה. צילום: יח"צ)

אשתו וכל משפחתו חושבים שהוא איבד את שפיותו, ואשתו (המגולמת על ידי אמה תומפסון, שנראית צעירה מדי עבור הקאסט) מתנה את המסע במציאת שותף. רוצה הגורל והיחיד שמוכן ורוצה לטייל איתו הוא כץ, חבר וותיק, איתו אבד או נותק הקשר מלפני שנים. השניים הם הפכים גמורים וצריכים להתעלות מעל מריבות קטנוניות והבדלים תרבותיים, שרק הלכו וגברו עם השנים, על מנת לצלוח את המטרה שברייסון הציב לעצמו.

התכונות אשר אימץ לעצמו ברייסון, במהלך השנים, הן בין היתר: סקרנות ותיאבון לידע, המשרתים את הסופר שבו וכמו כן הוא מאופיין במשפחתיות, נאמנות וגם ידע נרכש עצום, בנושאי טבע ובכלל. לעומתו; כץ, אשר מגולם באופן מבריק על ידי נולטי, הוא שתיין לשעבר, בור ועם הספר ורווק מושבע, אשר מצהיר, לא פעם, כי הסטנדרטים שלו לאישה הולכים ומתדרדרים עם השנים.

נולטי אימץ לעצמו הליכת/צליעת ססקוואץ' קורעת, עבור הסרט וייתכן שזו כבר חלק משגרת חייו, אבל הוא עדיין אמין ביותר בתפקיד הנוכחי (כמו כל תפקיד שהוא מבצע במתכונת הזקנה שלו). מתנשף ומתנשם כמו סוס לפני הרדמה והקול שלו הוא קול חנוק, שכבר בוודאות הוא חלק מחייו ותפקידיו בשנים האחרונות. כבר קשה לעקוב ולדעת באיזה שלב הוא הפך להיות גרוטאה מהלכת על שתיים, אבל ההפתעה הגמורה היא שאין זה מסמל על גוויעת הקריירה שלו כשחקן, אלא פשוט החלפת תפקידים וסגנון המשחק.


(בוא נעשה סלפי ליד התהום. צילום: יח"צ)

על רקע נופים עוצרי נשימה של שביל האפלאצ'ים, אותו עוברים השניים, מתפייטת דמותו הראשית של רדפורד על אנאלוגיות ומטאפורות של הטבע שמשווה לזקנה, הנזרקת בפני גיבורי הסרט. דור הולך ונעלם אל מול חיים מתכלים מהטבע ופה אין הפתעות, לא בתוכן וגם אפילו לא בסיום של הסרט, מכיוון שלא לכל מסע יש את הסוף המתבקש מאת אלו שמכתיבים אותו; לא כל מסע מסתיים בסוף מסלול כמו שלא כל מסע מסתיים במוות.

המסע הנוכחי הוא מסע תודעתי בעיקר, שבו כמו בכל סרט מסע טוב, לומדים הגיבורים על עצמם, על מגבלותיהם ומתמודדים עם הקשיים שמנחית עליהם הטבע או סביבת המטיילים, עמוסת ורוויית טיפוסים מכל הצבעים והסוגים. מעבר לרדפורד, נולטי ותומפסון, קופצות גם עוד שתיים לביקור בזק. מרי סטינבורגן הוותיקה, שלעד תיוותר מזוהה עם הסרט השלישי של "בחזרה לעתיד", עם תפקיד די פרווה ולא כל כך מועיל לעלילה מעבר להיותו געגוע של הגיבור הראשי ליחסים טריים, אחרי שבילה בקשר נישואין מונוגומי כ-40 שנים.

השחקנית השנייה, אשר מביאה הרבה יותר קומדיה, כמעט חסרת פרופורציה, היא קריסטין סקאל, אותה תמיד תמצאו מופיעה בתפקידים המאוסים ביותר בקולנוע או בטלוויזיה. גם כאן התפקיד שלה לא יוצא דופן מקודמיו והיא מגלמת דמות מגוחכת, כמעט פארודית, אשר בעיקר, כאמור, מכניסה פלפל קולח ומצחיק לעלילתם של השניים.


(זה עוד רחוק, דרדסבא?. צילום: יח"צ)

רוברט רדפורד בסרט מסע קליל יותר, מאלו אשר קדמו לו בז'אנר סרטי הטיילים בשנים האחרונות. הוא לא לוקח את זה למקומות עמוקים ושומר על איזון בין דרמה לקומדיה, בתפקיד אותו הוא מגלם, כמו גם הסרט עצמו, אשר הולך באותו הקו.

קו קליל, עלילה מודעת וזורמת ובאמת סרט שאי אפשר שלא לצאת ממנו מרוצים ומבודחים. לא מיצירות המופת של השחקנים הראשיים, אבל בימים שבהם המון שחקנים מזדקנים מבזים את עצמם על המסך עם תפקידים לא להם, או תפקידים להם, אבל בתסריטים כושלים וכדומה, מוצאים נולטי ורדפורד את הקו הדק, שעליו ניתן לפסוע בבטחה לאורך שעה וחצי וצולחים את המסע האישי שלהם בנוף ההוליוודי המתבגר.