"לחטוף את פרדי היינקן": חטיף קולנועי

ביקורות
סיפור שקרה, במאי טוב ושחקנים מצוינים מוציאים תוצאה בנאלית לחלוטין. סרט שאולי מעניין לראות בגלל תוכנו, אבל לא מרקיע שחקים גם בגלל אותה העובדה ולמרות קאסט מרשים למדי.

"לחטוף את פרדי היינקן": חטיף קולנועי
"לחטוף את פרדי היינקן": חטיף קולנועי

פרדי הייניקן כבר יצפה בסרט הזה מלמטה או מלמעלה, כיוון שלפני כ-13 שנים, לערך הוא נפטר ממחלת ריאות. מסתבר שריאותיו ספקו מספיק אדי בירה וכשלו בסופו של דבר, כאשר המולטי מיליונר (שהיה באותו הזמן האיש העשיר ביותר בהולנד) נפטר בגיל 78. המוטו של מיסטר הייניקן היה: "אני לא מוכר בירה, אני מוכר חמימות", אך בהולנד, יצר לעצמו האיש, מוניטין של איש שיווק צעקני ואנו מצטרפים למסע המופלא שלו, דווקא שהוא בחזרת חטוף וצופה מהצד, בעמדה נחותה, כנראה מזה זמן רב בחייו.


(רק אל תהרסו את המעיל. זה עור!. צילום: מתוך הסרט "לחטוף את פרדי הייניקן")

היישר מבית היוצר השוודי של במאי שני סרטי ההמשך (השוודיים) של "נערה עם קעקוע דרקון" (דניאל אלפרדסון), מגיע הסרט שדווקא מתמקד יותר בסיפור חטיפה משנות השמונים בהולנד ולא עוצר לשתות בירה ויקינגית. ה"גיבורים" הם חמישה בחורים, אשר מאסו בחיי הבינוניות ורוצים להפסיק ללקק לפקידי בנק בשביל לקבל הלוואות במטרה להגשים את החלום ההולנדי (או האמריקאי, תקראו לזה איך שתרצו) ולהיות עם קורת גג, שלא דולפת מעל הראש.

כן כן... הסיפור כבר ידוע מראש, אך עדיין מעניין ומשאיר במתח מסוים, עד השנייה האחרונה, בה עולות הכתוביות המוכרות, אשר מכילות את העובדות של המקרה האמיתי ואת כל מה שקרה אחריו. אנתוני הופקינס הוא פרדי הייניקן, מהפסקאות הראשונות והאיש שהביא זן של בירה לעולם וכמובן התעשר כקורח מכל העניין.


(תשרוק, אמרנו לך. צילום: מתוך הסרט "לחטוף את פרדי הייניקן")

כל עובדות העושר של מיסטר הייניקן חושפות אותו בתור מטרה נחקשת לחטיפה ובקשת כופר עצום הגדול ביותר באותם הזמנים, באותם התנאים. הופקינס כמו הופקינס עושה תפקיד דרמטי טוב, גם אם לפעמים קצת יותר מדי דרמטי, אבל הוא בסדר גמור. מי שגונב לא פעם את ההצגה הוא סאם וורת'ינגטון, שמאז "אוואטר" עדיין לא הצדיק את השתתפותו באותו סרט היסטורי והיסטרי.

סטורג'ס וקווינטון מעטרים את שארית הקאסט ועושים עבודה טובה והסרט בסך הכל מעניק את הבידור של סרט הפשע הדרמטי שמבקשים צופיו. העלילה מתפתחת בדיוק כפי שציפיתם וחשבתם ואין הרבה הפתעות, אלא עובדות יבשות, אשר מתפרסמות, לחוסר הפתעתנו, בתום הסרט.

המשחקים הפסיכולוגיים בגרוש והשליטה ההולכת ומתנדנדת, בהתאם לאופיים של החוטפים וכמובן לאופיו של החטוף, הם משחקים צפויים ובנאליים למדי, בעיקר כאשר דמותו של הייניקן, המגולם על ידי הופקינס היא תוקפנית וחסרת פשרות, מה שמביא את ההבנה של העלילה מוקדם יותר מהצפוי, בסרט שמתיימר למתוח את צופיו עד השנייה האחרונה.


תחייכו היום, כי מחר...

עם ההבנה שכל מה שהולך לקרות יקרה לפי התבניות הברורות, אשר מציב בפנינו במאי הסרט וחושף עם מהלך הסרט, עם אותה ההבנה עדיין מצליח לייצר אלפרדסון את המתח הקולנועי הנדוש, שבהפתעה די גמורה די עובד ומחזיק את הסרט צף מעל המים.

המבקרים, לעומת זאת, אכלו את הסרט וירקו אותו חזרה לאיזור שממנו צמח אבל בסך הכל מדובר בסרט שעשוי לא רע עם מוזיקה מלווה נהדרת ומתאימה. נדבכי צד כמו הבידוד החברתי של המיליונר אל מול חבורת החוטפים המגובשת (בתחילה) תמצאו וגם את הלבטים וייסורי המצפון של חלק מהחוטפים יילקחו בחשבון בתור נדבך עלילתי. מוצר צפוי ולעוס, אבל מבדר בהחלט ושווה צפייה ולו בשביל השחקנים הנהדרים שלוקחים בו חלק.
סיכום המבקר
10/
5.5
תגובות
כתוב תגובה ותהיה הראשון להגיב על "לחטוף את פרדי היינקן": חטיף קולנועי
סרטים בקולנוע