"סוויטה צרפתית": צימר שלושה כוכבים

הסיפור מאחורי הסרט הזה הוא לא פחות מרתק ואף הרבה יותר ייחודי מהעלילה והביצוע. שנת 2014, שנת יציאת הסרט ברחבי העולם היא בדיוק עשור לאחר הוצאת הספר לאור והפיכתו לרב מכר בצרפת. איירין נמירובסקי, מחברת הספר, לא הצליחה לסיימו עקב מעצרה על ידי המשטרה הצרפתית, אשר פעלה על פי חוקי הכיבוש הנאציים והגדירה אותה בתור משתפת פעולה עם יהודים.


(איפה משקפי הפוזה?. צילום: יח"צ)

הספר הכיל שתי נובלות אשר תארו את החיים בצרפת בין בתקופת הכיבוש הנאצי של פריז בתחילת שנות הארבעים ועד לתקופת מעצרה, ביולי שנת 1942. עבודתה נקטעה וצירוף מקרים כמעט בלתי נתפס (בתה רצתה למסור את הרישומים לתיעוד, לאחר שלא נגעה בהם חמישים שנים ובסוף אזרה אומץ לקרוא) הוליד את מעבר עבודתה הבלתי מושלמת, יותר מחמישים שנים לאחר כתיבת הספר, לבית הוצאה לאור, שלבסוף הוציא את הספר, כאמור, החוצה בשנת 2004.

הסיפור אמנם לא נשמע כל כך ייחודי, כאשר מביטים בו במבט לאחור ולאחר אין ספור סרטים וספרים, אבל בתקופה בו הוא נכתב הוא היה עדות חיה לתובנות אנושיות רבות, אשר הגיעה מכיוון הצד המדוכא, הצרפתי/יהודי תחת הכיבוש הגרמני. בתור סרט אשר נופל על המשולש הז'אנריסטי (דרמה, רומנטיקה, מלחמה), קשה לומר שהסרט חורג מגבולות הז'אנר או מתיימר להמציא מחדש חוקים והתפתחויות עלילתיות, אבל הסיפור עצמו עדיין אוחז, מרגש וגם קאדר השחקנים הוא לא פחות ממרשים ואיכותי.

מי שעדיין לא רודף אחרי סרטים בכיכובו של מתיאס שואנארטס, כאשר הוא רואה אותו בכרזות, כנראה שעדיין לא מכיר או שעוד לא הפנים את העובדה כי הכוכב הבלגי הזה הולך ומשתלט על חלקות לא רעות בהוליווד, לאיטן.


(תודה על הגיהוץ. צילום: יח"צ)

ניכר שנקודת הפריצה לתודעה הייתה בסרט המצוין "חלודה ועצם", לצידה של אושיית קולנוע ידועה כמריון קוטיאר. מאז שואנארטס מציץ לא מעט ומסתבר שבשנתיים האחרונות הוא הקדיש זמן בשביל לחזק את סוגת הרומנטיקה על שלל תתי הז'אנר שלה.

ואחרי שראינו שהוא מצטיין בחוקי הז'אנר הרומנטי, על כל חלקיו נבקש עוד והרבה מהבלגי הכובש, בעל ההבעה המסתורית התמידית, אשר נסוכה על פניו. מישל וויליאמס כנראה עדיין מושכת יותר צופים בינתיים על ידי שמה וגם קריסטין סקוט תומאס כמוה, אבל שואנארטס, בעל השם שובר השיניים, בדרך לפסגות והוא משאיר את חותמו פה ושם בסרטים שמרגיש שהוא מוכשר מדי עבורם.

הסרט הנוכחי דווקא הולם את כישוריו ומעניק לו שפה נוספת, מלבד צרפתית ואנגלית והוא מיטב לגלם קצין נאצי רגיש, אשר מתאהב בצרפתייה צעירה, שבעלה יצא למלחמה והיא נתקעה עם חמותה בדיוק בזמן הלא נכון לארח אורחים נאצים. הסיפור והעלילה אינם יוצאי דופן, כאמור, אבל עשויים היטב ושוב מקבלים הצופים מנה גדושה של אהבה בזמן ובמקום הלא נכונים.

הפחתת הדמוניזציה של הרשעים הנאציים בעזרתו של הקצין הרגיש והתהליך שעוברת הגיבורה הראשית, אשר מגולמת בכישרון רב על ידי וויליאמס הנהדרת, הם שתי נקודות החוזק עליהן נשען הסרט. דמותה של סקוט תומאס היא טובה וגם מתעגלת במהלך הסרט, באופן קצת מחופף ובטוח שמונטאז'י יותר, יחסית לספר.

דמויות הרקע, בדמותם של קצינים וחיילים נאצים ואנשי חווה מסכנים הם רקע נהדר עבור הדמויות הראשיות ומשרתות היטב את העלילה ואין טענות לגבי אף אחד מהאלמנטים הללו, אבל במבט מושכל ועשיר יותר בסרטים מסוגת המלחמה/רומנטיקה, אפשר להבין כי בשנת 2015, בואכה 2016 כבר לא מצליחים לחדש יותר מדי, הרוב נראה מוכר וקשה באמת לרגש.


(תפסתם אותי, לא חפפתי היום. צילום: יח"צ)

חדי העין יבחינו גם במרגו רובי, המגה סקסית, שהצליחה להסוות את הבלונד תחת תלתלים שחורים ובעלי הזיכרון החזותי המרשים יותר יבחינו גם בלמברט ווילסון (המגלם את הוויקונט), אשר פניו מוכרים ולא ברור מאיפה, עד שמגיעים לפילמוגרפיה - המרובינג'יאן של מטריקס 2-3. סרט רומנטיקה מלחמה טוב, כדאי לראות לחובבי אחד מהז'אנרים, אבל לא לצפות למקוריות או חידוש, על אף שהסיפור היה רב מכר ספרותי הוא צועד לפי כל החוקים הבנאליים ולא פורץ מסגרות. סרט נהדר להעביר את הזמן ושוב, לדעת לקראת מה אתם הולכים.