הקשר הרוסי

הגורל והמקריות הפגישו בין שלושה סרטים, שאינם קשורים למראית עין, בסוף שבוע אחד אינטנסטיבי של צפייה. אבל המסקנה בסוף שלושת הסרטים הייתה שיד הגורל מושכת מדי עשור וחצי למפגשים בין התרבות הסובייטית/קומוני סטית לבין התקופה הנוכחית, אשר בה מורגשים כל הסממנים של העבר; החל במלחמת העולם השנייה והמפגש בין נאציזם לבין קומוניזם, דרך עשור לאחר מכן ולבסוף מבט כללי על שני סוגי המשטרים, אשר נובאו עוד בעבר הרחוק בספרו של ג'ורג' אורוול, אשר עשוי לקבל חידוש שלישי ועדכני.

"1984"
כמה מילים שאפשר לשפוך עוד אחרי ששפכו אין סוף לפני כן. ספרו של ג'ורג' אורוול קורם עור וגידים בפעם השנייה בהיסטוריה (והפעם השלישית, כנראה, בדרך) ובשנה הנקובה והתואמת לשם הספר. עתיד דיסטופי, שנראה שאורוול חזה ומתאים גם לימינו אנו, לא פחות משנים קודמות.


(רואה את כולכם, דיר באלאק)

הסרט נפתח בסיקוונס שטיפה מוחית אלימה כנגד דרך חיים ומורה הדרך שלה, לעיניי תמונת "האח הגדול", אשר עוצב בדומה לעריץ, סטאלין. חברה שמדאכת מין, אהבה ומחשבה חופשית. חברה שמטמיעה נתונים סטטיסטיים שקריים ותומכת בלחימה ולא בשלום. מהללת עבדות ובזה לחירות וחברה שתושביה מפוקחים מדי דקה ושנייה על ידי מוניטורים, אשר מנוהלים על ידי שליחי שלטון חסרי רחמים.

בקלות אפשר להשליך על התקופה היום ועל משטרת מחשבות ודעות ברשתות החברתיות, שמצד אחד מעניקות חופש ומצד שני עדיין מפוקחות ומנוטרות על ידי גורמים קפטילסטיים, אשר מונעים מאינטרסים אישיים. שפה מקוצררת, אשר נועדה למזער מילים ומזכירה דיבור של בני נוער בעידן הנוכחי, אבל בניגוד גמור לחופש המיני של בני הנוער כיום, המשטר החודרני של הסרט והספר מנסה להגביל את המפגש בין הזרע לביצית.


(חייב לאכול שאוורמה)

ג'ון הארט היה ווינסטון סמית', הגיבור המדוכא של הסרט, הרזה, הכחוש, כמעט ברמת מוזלימן והמייאש שייצג והציג את תפיסת העולם הדיסטופית שרצה אורוול להקרין. הסיקוונסים המסיימים את הסרט נותנים את החותמת הסופית לתקופה מייאשת של דיכוי טוטאליטרי ומציגים את שבירת הרוחות החופשיות האחרונות שנותרו חופשיות בעיניי עצמן ובעיני ה"אח הגדול". הנתונים הסטטיסטיים אשר בהן הולעט הציבור ופיאור הניצחונות הכבירים מתקשרים ישירות לסרט הבא, אשר הנושא המרכזי בו הוא אושיות יחידות, אשר הקרינו על אומה שלמה ודחפו לכיוונים ניצחון והפסד.

"אויב בשער"
שעתיים וקצת של חתול ועכבר בין צלפים. נשמע משעמם? לא כך הדבר. חוזרים למלחמת העולם השנייה ולקרב על סטלינגרד, אשר היה עשוי לקבוע את גורלה של אומה שלמה במלחמה נגד הנאצים. שני סוגי שלטון דיקטטורי מתנצחים, כאשר החיילים הם פיונים פשוטים וחייהם ניתנים להקרבה בקלות בלתי נסבלת.

חייל אחד, אשר מתחיל בתור הפיון הפשוט ביותר ואפילו לא מקבל אקדח, מתמלא באוויר חם במפרשיו עם התקדמות הסרט, כאשר הוא הופך לסמל עבור האומה הסובייטית לרוח הלחימה הבלתי שבירה של העם הרוסי.


(לא צלף אמריקאי. סובייטי.)

ג'וד לאו הוא ואסילי זאצייב, חפ"ש שפותח את הסרט בסיקוונס צליפה כושלת עם סבא, בהרי האוראל. מסתבר שיכולת הקליעה הצלפית שלו משתפרת עם הזמן ואותה מנצל קומיסר דנילוב (רייף פיינס), על מנת להפוך אותו עם הזמן לכוכב רוסי, מבלי לככב בסרט או להשתתף באף ענף ספורטיבי כזה או אחר. הוא יהפוך אותו לכוכב עבור אומה אשר משוועת לדמות שתיתן תקווה במאבק ובמלחמה עם הנאצים.

גם כאן מככבים נתונים שקריים משדה הקרב בשם מתן תקווה לפשוטי העם וגם כאן הכל מתבצע בשמו של "האח הגדול" סטאלין. גם בסרט הנוכחי ישנו סיפור אהבה על רקע מלחמה ארוכת טווח ופה יש טעם יותר טוב עם סצנת סקס הזויה ולוהטת במיוחד ומעבר לה משחק משובח של אד האריס, בתור היריב הנאצי, המחושב וקר הרוח.

בימוי משובח וסצנות מלחמתיות מופתיות בבימוי של ז'אן ז'אק אנואד, אשר ביים את "שם ה-ורד" ו"שבע שנים בטיבט" ואיגד תחתיו כוכבים נהדרים, ביניהם: רייצ'ל ווייז (טניה הנחשקת והמקסימה), בוב הוסקינס (חרושצ'וב העצבני) ורון פרלמן.


עזוב אותך ממשחק מקדים

כל הכוכבים, שאוגדו תחת מטריית הסרט, מנסים לשדר מקסימום אמינות עם מקסימום מבטא רוסי - זה לא עובד, אבל הרעיון הכללי של הסרט הוא שנשכח מהעובדה הזו לשעתיים ורבע ונקבל את הסיפור, כפי שרצו לספר אותו באנגלית.

"ילד 44"
המבטא הרוסי, משטרת המחשבות והדיכאון הקיומי ברוסיה הטוטאליטרית, שאחרי מלחמת העולם השנייה נפגשים לכדי סרט דרמטי בניחוח בלשי. הסרט הנוכחי שוכח לפעמים שהוא סוג של מתח בלשי ומעניק לצופיו מבט נוסף על הלך הרוח הסובייטי בשנות החמישים, כאשר משטרו של סטאלין הילך אימים על תושבי רוסיה ושיבש את המחשבות בכל דרגה אפשרית, עד לכדי כך, שבלתי ניתן להאמין בכך שמסתובב רוצח ילדים חופשי.

"אין רצח בגן עדן" הוא האימרה והמנטרה המובילה בסרט, ואותה ינסו להפריך הצוות הנשוי, בגילומם של טום הארדי המשובח ונומי ראפאס הנפלאה, צוות שנישואיהם הם לא סיפור ההצלחה הגדול ביותר, אבל המשברים החיצוניים, אשר פוקדים אותם ונכנסים לחייהם כרוח סערה עוזרים לעבודת הצוות ולחיזוק הקשר.

ליאו דימוב, הלא הוא טום הארדי, הוא בלש סובייטי טוב, אפילו טוב מדי ובעל לב רחום, אשר מתחיל לסטות מהדרך המתוות עבורו, כחלק ממערך החוקרים האכזריים והקרים, כאשר הוא מנסה להתחקות אחרי עקבותיו של רוצח סדרתי ועובר מסכת השפלות ועינויים נפשיים, בעיקר בחסות יריבו ובן חסותו, וואסילי, המגולם על ידי ג'ואל קינמן המצוין.


(אל תחכי לרכבת, היא תגיע עוד שבוע)

מעבר להארדי, ראפאס וקינמן, עולים ומפציעים בתפקידים קטנים כגדולים גם ענקי קולנוע כגארי אולדמן ו-וינסנט קאסל, בתפקידים קצת פחות גדולים וקצרים מופיעים ג'ייסון קלארק, כוח הוליוודי עולה (לא בטוח שבצדק) וצ'ארלס דאנס (טייוין לאניסטר). כל הקאסט המרשים מתייצב בשביל לתאר עלילה בלשית מותחת על רוצח סדרתי בתקופה מאוד מסוימת. סיפורו של גיבור מלחמה, שגם נוצר בזכות תמונה, אשר נועדה בשביל לנפח הישג רוסי בשדה הקרב, לאחר שצולם מחזיק את הדגל הקומוניסטי על ראש הרייכסטאג.

תקופות אפלות עולות בסרט, כאשר תחילתו בשנות ה-30, כאשר הרעבה דיללה את האוכלוסיה הרוסית, דרך מלחמת העולם השנייה, שדיללה את כל אוכלוסיית העולם וכלה בתקופה הנוכחית של הסרט, אשר מביאה עלילות חוקר משטרת מחשבות ובוגדים בשנות ה-50, אשר מנסים שוב לדלל אוכלוסייה, המוגדרת כסוטה מדרך הדיקטטור, סטאלין.

הסרט מבוסס על ספרו המצליח של טום רוב סמית, הציג ביקורת (מיושנת, אומנם) על דרכי הפעולה והמתודות הישנות של השלטון הסובייטי. הסרט נאסר להקרנה ברוסיה, אשר כנראה נותרה עדיין סובייטית במידת מה ומראה שסרטים אשר מציגים תכנים, שעשויים לפגוע באחדות המדינה, עדיין מוקצים מחמת האיום על הקודים המקובלים בחברה הרוסית, שלא שטפה מעליה את מרבית סימני הקומוניזם, הסובייטיזם והטוטאליטריות - לטוב ולרע.


(אז מה אתה אומר על הקידום?)

קווי המתאר הכלליים, אשר עוברים דרך שלושת הסרטים מראים שבהפרשים די גדולים רוסיה עדיין נותרה היריבה הגדולה ביותר של ארצות הברית והדבר מופגן היטב דרך סרטים לאורך השנים. ז'אנרים כמו סרטי פעולה, מתח ודרמה מתחילים להחזיר, תחת כנפי הז'אנר, את היריב הרוסי הקר והמתוחכם, שמשאיר אבק לחבריו האסייאתיים והאיסלאמיסטיים.

רצה הגורל והידיים המקלידות הללו קיבלו הוראה מהמוח, אשר השתמש בעיניים בשביל לצפות בשלושת הסרטים, לאסוף את השלושה ולמצוא קשר ישיר או עקיף ומסתבר שאין דבר טוב מהגורל בשביל להנחית המלצה משולשת על שלושה סרטים בעלי קשר לא רע בכלל, במלאת 70 לניצחון הרוסים על הנאצים.