"פיקסלים": נקמת הגיקים

אדם סנדלר אוהב שהסרטים שלו מתחילים בתור ילד באייטיז. אי אפשר לנתק את האיש מעברו, כנראה וגם הסרט הזה פותח את העלילות של בוגרי הסרט בתור ילדים צעירים וארקיידרים (גיימרים בעגה הנוכחית). עברם של הילדים כלל טורניר מלהיב של משחקי וידאו, שילידי תחילת שנות השמונים זוכרים לטובה. פאקמן, דונקי קונג ושלל דמויות מפוקסלות הלהיבו את יצרי ילדי העולם והם יצאו מחוץ לבית, למשחקיות, בכדי לזרוק אסימון ולהתחיל לשחק.


(בוא תעלה, אם אתה גבר. צילום: מתוך הסרט "פיקסלים")

בבגרותם, גדלו חנוני שנות השמונים והופרדו לפי השכלה ומשרות יוקרתיות יותר ופחות. אדם סנדלר, אשר מגלם את ברנר, לו חזו עתיד גדול בגלל היכולות האנליטיות שלו בתור ארקיידר מוביל, הפך לטכנאי התקנות של מוצרי חשמל וקווין ג'יימס מגשים פנטזיה וזוכה לגלם את אחד הנשיאים המגוחכים ביותר בתולדות הקולנוע. לא, זו לא הזייה. זה התפקיד.

מטופש, אבל בסרטים של סנדלר אין חוקיות לשום דבר וכולם יכולים לגלם את כולם ולעשות מה שבראש שלהם, כי בכל זאת, הקהל של סנדלר ממשיך לצפות בסרטיו, בין אם בקולנוע ובין אם בהקרנות חוזרות ונשנות של סרטי העבר בכיכובו. לכן, סנדלר ושותפו הכמעט קבוע, קווין ג'יימס, משתדלים לשמור על החוקים המוכרים ולא סוטים בפאנצ'ים ובבדיחות בינם לבין עצמם ובכלל.

נראה שסנדלר כבר כל כך שקוע בשטאנץ של עצמו, שגם אם יציעו לו לצאת מהנישה הזו, הוא לא כל כך יסתדר ולא יידע מה לעשות. לעלילה; מפה לשם, כולם בגרו וחייזרים מפוקסלים תוקפים את כדור הארץ ואין כמו שת"פ פורה בין הארקיידרים הוותיקים (חברים ואויבים יחדיו), על מנת לחסל את האיום העכשווי על העולם.

קומדיה שאיננה שנונה במיוחד, אבל ניצלת בזכות רגעי הומור מזוקקים חביבים של סנדלר ובעיקר בזכות התפרצויות מוטרפות וחסרות שליטה של ג'וש גאד, אשר מגלם את החנון האולטימטיבי בצורה כל כך מוגזמת, שאי אפשר שלא לצחוק בקטעים בהשתתפותו. בין הבנאליות והבדיחות המוכרות של סנדלר, לבין הרעיון המקורי להשיב עטרת אייטיז ואחד ממאפייניו המרכזיים, נמצא גאד ופשוט עושה עבודה מדהימה בשמירה על איזון קומי נהדר.


(מאז "היום השלישי" הנשיא לא נלחם בחייזרים. צילום: מתוך הסרט "פיקסלים")

הסרט, כפי שיכלתם לנחש, מתחיל מוכר וממשיך לא רע בכלל, לא לפני שהוא עושה את השקיעה המוכרת במרבית סרטיו של סנדלר לקראת הסוף. קשה לומר שהביקורות הארסיות, אשר יגיעו בוודאות, הן מוצדקות במאת האחוזים. קומדיה קלילה וחביבה, שכל המשפחה יכולה להשתתף בה והבעיה המרכזית של הסרט היא חלק מהמשתתפים בו והכוונה לצוות הקבוע של סנדלר את ג'יימס, אשר כבר מסומנים בתור סוסים גמורים וחרושים במרבית העולם.

למעריצי סנדלר הנאמנים מצפה הפתעה חיובית וחביבה בצורת סרט קומדיה לא רע כל כך, כפי שכולם כבר הכינו אותם. למעריצי טיריון לאניסטר מצפה הופעה לא רעה ושונה למדי ממה שהכירו עד כה, פיטר דינקלג' משנה כיוון מהציניקן המריר הרגיל, שכולם מכירים ב"משחקי הכס" ועובר לדמות שונה לגמרי.

שותף נוסף מ"משחקי הכס" ובינתיים אחד שנשאר מאחורי תהילת הגמד המהפכני הוא שון בין, שמקבל תפקיד קטן ובעל מבטא בריטי, איתו בקאסט ובתפקידים קטנים בסרט גם מופיעים שמות כמו: דן אקרויד (דמות אייטיזית מובהקת), אפיון קרוקט (דמות קומדיות שטותיות מובהקת), ג'יין קרקובסקי (דמות מ"אלי מקביל" לנצח) ואפילו סרנה וויליאמס ממלאת את משבצת הסלב. אם מביטים בפרטי פרטים בשאר הקאסט מגלים עוד שלל סנדלרים שקיבלו צ'אנס מהפטריארך, להשתתפף בסרט בתור שחקני משניים וניצבים, צעד שמחזק את הטייפקאסט היהודי, שלא לומר ישראלי הקומבינטור בגינוניו של אדם סנדלר.

לצד הצוות הנ"ל משתתפת מונהאן היפיפייה, שלא משחזרת תפקידי עבר גדולים או אפילו את התפקיד האחרון, המצוין שלה ב"בלש אמיתי", אבל עדיין מתאימה את עצמה לרמת הסביבה הליצנית.


(אז מה חבר'ה? נרקוד?. צילום: מתוך הסרט "פיקסלים")

מעל כולם מנצח כריס קולומבוס, שכבר עשה קומדיה או שתיים בתום עידן האייטיז ועם תחילת הניינטיז. הבמאי של "שכחו אותי בבית" וגם שניים מסרטי "הארי פוטר" המוקדמים, אשר היו קלילים יותר משאר סרטי הסדרה. קולומבוס מקבל הזדמנות להכניס אלמנטים של "היום השלישי" בשילוב עם טכנולוגיית "ראלף ההורס" וכמובן שהכל עטור בסגנון הקומי המוכר של סנדלר והחברים.

ילדיי האייטיז וגם ילדיהם, ימצאו סרט נחמד שכל המשפחה יכולה לצפות בו בהנאה ולבלות זמן איכות. חנוני משחקי הוידאו יכולים בוודאות להתרפק בערגה על השעות הארוכות שהשקיעו במשחקי הוידאו ולא יחזרו לעולם והקהל הרחב יוכל לבלות ולקבל מנה, יחסית מאופקת, של סנדלריות בשביל לא להיבהל ולברוח לאחר רבע השעה הראשונה.