"מורה מחליף": ברוכים השבים

עם הופעת בכורה בפסטיבל טרייבקה האמריקאי בשנת 2011 ותיור בשלל פסטיבלים אחרים בשאר העולם ועם שבחים מקיר לקיר, אשר מעטרים את כרזת הסרט לא קשה לדעת, כבר מהשלב הראשוני, של מבט באותה כרזה, שמדובר במשהו גדול. קשה שלא להלין על איבוד התרגום של המפיצים בישראל, כאשר המילה "ניתוק" מאבדת את עצמה בתרגום והופכת לזוג מילים "מורה מחליף", שאמנם קשור מאוד לעלילת והתפתחות הסרט, אבל לא ממש מייצגות את האווירה והוויית הסרט.

ניכר שסרטי המורים/תלמידים ומבוססי סיפורים אמיתיים כבר החלו למצות את עצמם ולחזור על פי אותו ניגון של שטאנץ מוכר וחרוש. גם סיפורים אמיתיים ומרגשים התחילו להתמחזר ולאבד את אפקט ההפתעה והרגש.


(בואו אני אלמד אתכם משהו על החיים. צילום: מתוך הסרט "מורה מחליף")

פתאום, משום מקום ולאחר שניתן לשער ולהעריך שלסרטי המורים לא יהיה יותר לעולם מה לחדש לנו, מפיל עלינו טוני קיי, את היצירה המדהימה והפנטסטית הזאת. הבמאי של אחד הסרטים הטובים ביותר בעשורים האחרונים, "אמריקה X", נותן טעימה נוספת מכשרונו כאשר מעניק לצופיו סרט מורכב, מדויק, קוהרנטי, אשר מצולם בכישרון רב ומבוים בכשרון עצום גם כן ומעל כולם משתמש במשחק עילאי של אדריאן ברודי. סרט בועט, נושך שתופס ולא עוזב את החלקים הרגישים והפנימיים ביותר אצל הצופה.

הפעם אין סיפור אופטימי ישנם סיפורים משלימים לאדם אחד שהיה חייב כמה דמויות מסוימות בחיים שיאזנו וירסקו אותו בבת אחת. ביקורת צורחת לשמיים על מערכת החינוך הכושלת של היום שמסריחה מהראש ומשאירה את המורים עם ציניות וסרקזם מבעית, שמנתק אותם מהעולם, מרגשות וכמעט הופך אותם לחפץ בכיתה ואין מלנכוליסט שיכול להביע את אותם חוסר הרגשות בצורה כל כך רגישה כמו הרב אומן, אדריאן ברודי כמובן. ברודי הנהדר מגלם את תפקידו של מורה מחליף, שכבר בתחילת הסרט מודיע ומיידע את הצופים אודות החפצתו האישית, בכך שאורך חייו מתאפיין בסימן מעבר; הוא עובר ממקום למקום וממשיך בהחפצה כאשר הוא מדמה עצמו לתיק שנזרק אל הקיר.


(מי שמצביע הכי גבוה מקבל סוכריה. צילום: מתוך הסרט "מורה מחליף")

הוא מגיע כמו עלה נידף ברוח ומנסה להשאיר את חותמו בצורה המרשימה ביותר יחסית לגודלו וחוזקו המזעריים בעולם. הסרט לא מדבר על מורה אחד, הוא משלב עוד כמה דמויות של מורים מוחצנים ומופנמים, אשר חייהם מצויים בסערה וכל אחד מהם בוחר נתיב מילוט לעצמו על מנת להתמודד עם המציאות ההרסנית.

הפעם הילדים הם כמעט ולא כוכבים, אלא משניים בסיפור ועם זאת הם, הם הגורמים העיקריים לריסוק ולניתוק של המורים. סוללת השחקנים הנהדרים, אשר נעמדת מאחורי גבו השברירי של אדריאן ברודי היא לא פחות ממרשימה: מרשה גיי הארדן בתפקיד המנהלת ובין רשימת המורים; כריסטינה הנדריקס (מד מן), ג'יימס קאן, לוסי ליו, טים בלייק נלסון ואחד בלתי נשכח בשם בריאן קרנסטון, שתפקיד מורה מתוסכל מחייו לא זר לו (הלא הוא וולטר ווייט האגדי מ"שובר שורות").

סרט פשוט עוצר נשימה וחשוב עד מאוד, שמעבר למסר המהדהד שהוא שולח הלאה; לתיקון במערכת שהיא אחת החשובות בשרשרת, הוא גם מבוים בצורה מוקפדת, מדויקת ומבולגנת כאחת על מנת לתאר את הלך הרוח הכיאוטי בחייהם של המורים והתלמידים ובכלל בעולם הבית ספרי.


(או...אה...מה קרה? המנקה אכלה אותה!. צילום: מתוך הסרט "מורה מחליף")

הצילום מטריד ומטלטל, המצלמה לעיתים רבות מתעדת בצורה דוקומנטרית את חייהן של הדמויות וכל אחת מהן מתמודדת עם חייה ושבריהם בצורה כה מיוחדת ומרתקת ובעיקר מטרידה. סרט מטלטל ונושך, כאמור וכזה שפשוט לא עוזב עד לשנייה האחרונה ומעניק אינטרקציה עם מגוון רב ממנעד הספקטרום העשיר אשר מספק הסרט; מהסבא של הגיבור, דרך זונת רחוב צעירה ועד תלמידה שמנה מתוסכלת, מרצה מתוסכלת גם היא; כולם אחד וכולם מפוזרים באוויר עולמו של הנרי המגולם, בכישרון כה רב, על ידי אדריאן ברודי. סרט מבריק שהוא פשוט חובה ואחד הסרטים הטובים שיצאו בשנים האחרונות.