"מגי": מגי(ה) שחורה

כאשר העולם הולך ואובד, גם השמות לסרטים הולכים ומתדרדרים... אין שם מקורי לסרט על זומבית צעירה ההולכת ונמוגה מול עיניי אביה? יאללה, נקרא לו בשם של הזומבית הראשית. ארנולד שוורצנגר כנראה היה על הקצה זמן רב מאוד בתור מושל קליפורניה ונראה שאת כל האנרגיה שבזבז בתפקיד המושל הוא מנתב אל עבר עשיית סרטים בחזרה שוב.


(מה אמרת על הבת שלי?!. צילום: יח"צ)

מאז שהוא חזר אל עולם הקולנוע הוא כבר השתתף בשמונה (8!) סרטים והיד עוד נטויה. אחרי החלק האחרון בסרטי הטרמינייטור (אותם כולם מכירים בתור סרטי "שליחות קטלנית") פאפא שוורצנגר מגיע לעולם הנכנס לאפוקליפסה פרטית משלו והשליטים המתהווים בו הם זומבים נשכנים. הסרט, שלא כמו סרטי זומבים רגילים, מתאר תהליכים איטיים של גסיסה אישית של בתו של וויד ווגל (ארני, בשבילכם) וכמו כן גסיסת התא המשפחתי, אשר מושפע באופן ישיר מגסיסתה של מגי, אשר לה שבועיים, במקרה הטוב, לפני שהיא הופכת לזומבית, שלא מבחינה בין אנשים קרובים או רחוקים ומסמנת את טרפה על פי חוש הריח והרצון לשתות דם, על מנת להמשיך לחיות.

הסרט מתמקד במשפחה אחת, מתהדר בצילומים קודרים ומלנכוליים וממש לא נראה כמו כל סרט זומבים, שהורגלו הצופים לצפות בהם עד כה. אביגייל ברסלין, אשר מאחוריה כבר יש עבר עתיר סרטים טובים ותפקידים מצוינים, בתפקיד, שאיך נאמר זאת בעדינות; לא הולם את כישוריה עד כה. היא טינאייג'רית זועמת עמומה, על רקע היותה על סף כיליון ולא משדרת אמינות מקסימלית כפי שהיטיבה לשדר בסרטים המצוינים בהם שותפה והובילה בעבר, אשר ביניהם מספר בלתי מבוטל של תפקידים פשוט מצוינים: הילדה המקסימה והמתוקה ב"סימנים" של שאמאלן, הכוכבת הראשית ב"מיס סנשיין הקטנה" ותפקידים נוספים ב"זומבילנד" וב"משחק של אנדר" הנהדרים.

פה היא מותירה את הבמה לשרירן ומושל קליפורניה לשעבר, אשר מגלה רוך ועדנה בתפקידו. לא רובוטי ולא פולט משפטי קאץ' על מנת להיכנס להיסטוריה ונראה שזה אחד התפקידים הטובים יותר שלו מאז חזר מהפרישה, בסרט אינטימי, יחסית, לא גדול ומפוצץ, כפי שהיה מצופה ממנו להשתתף, נוכח הז'אנר, שמכיל זומבים והשמדתם.


(לא הולך למלא משאית בזומבים. צילום: יח"צ)

שוורצנגר ממש לא מסתובב עם תת-מקלע או שוט-גאן נטען בסיבוב ומעמיס משאיות זומבים להשמדה, הוא בקושי נוגע בגרזן ונראה שהזיקנה מאלצת אותו גם לוותר על השטיקים הרגילים, כאשר הוא יותר קרוב להיות סבא מאשר אבא. הנופים הקודרים והעלילה המרגשת גורמים לחשוב וגם הסרט מכוון ומאלץ את צופיו, ההורים בעיקר, לחשוב מה היו עושים במצב דומה. חלקו השני של הסרט קצת ממסמס את הרעיון, כאשר הוא נוטה להאריך ולהרדים, אבל הרעיון עצמו די שונה מכל סרט זומבים, שהורגלו הצופים לראות עד כה.

מה הייתם עושים אם הילד שלכם היה מתגלה כזומבי וידוע כי הוא חייב להישלח להסגר כמה שיותר מהר? בפני הדילמה המוסרית והרגשית הזו עומד וויד, בעל המבטא האוסטרו-מריקאי (המצאה חדשה), אלמן ונשוי פעם שניה. בתו הבכורה, מנישואים קודמים, חוזרת הביתה, כאשר היא הולכת ונמוגה לה, לאיטה.

בעוד מגי מסכנת את משפחתה ואחייה החורגים (אשר נשלחים אל הדודה) בעצם חזרתה, אמה החורגת ואביה מעניקים יחס שונה, דבר היוצר קרע משפחתי, עם או ללא כוונת המעורבים בדבר. בבית מרוסק ועם עור ואיברים נופלים ומתקלפים ברור לכולם כי הסוף הולך ומתקרב, גם המשטרה המקומית, אשר מעניקה חסד לאביה המיוסר, כבר עומדת, ממתינה בצד ומחכה להיכנס לתמונה, על מנת לממש את זכות ההסגר משלב המסכן את כל הקהילה.


שמישהו ינקה לי את המייק-אפ. צילום: מתוך הסרט)

סרט לא פשוט, מבחינה רעיונית ועיכול וגם מבחינה ביצועית, כאשר הסרט נע על מי מנוחות ולא נופל כמעט לחלקים עירניים, בעיניי הצופה (קרבות זומביים מול בני אדם ממש לא כאן ולא הכתובת), כנהוג בסרטי זומביים. בסרט כמעט ואין מאפייני אימה, המצופים מסרט המוגדר כאימה בתור תת-ז'אנר. הביצוע של השחקן הראשי (ארנולד ש.) מתגלה כלא רע ומפתיע והוא מחפה על השחקנית הראשית, אשר לצידו (א.בריסלין), ממנה הציפייה הייתה קצת יותר גבוהה מנערה עצבנית, מצוברחת וגוססת. סרט לא פשוט לעיכול ולא פשוט לצפייה, אבל לא רע בכלל וכאמור, מפתיע בלא מעט תחומים ופרמטרים קולנועיים.