"טד 2": זה הבאנג המחבר בינינו

להגיע לטד ולצפות לאי אילו בדיחות בקלאסה מסוימת, יהיה כמו לצפות מהעכבר להוליד הר, אבל קהל היעד של "טד 2" מכיר את עצמו ולא סתם הכניסה לאולם הייתה עמוסה מפה לפה ומרבית המעריצים הצטלמו עם בובת הדוב חונק את ראשם והתמלאו היטב בבירה כשעה לפני תחילת הסרט. כי הסרט הזה הוא סרט חברים, סטלנים, דחקנים או איך שלא תרצו לתייג אותו (בטוויטר או מחוצה לו).

הסרט הוא גם המפלט הקליל של מארק וולברג מכל פרויקט אחר בו הוא שותף, בין אם סרט דרמה, אקשן או אפילו קומדיה מעורבבת עם אחד מהז'אנרים הקודמים. מארק וולברג, בחסותו של סת' מקפלארן הוא טיפוס משוחרר כל כך, כמעט ילד שוב, במשחק, בהבעות הפנים ובכל אלמנט שאותו הוא מפגין בעליצות כה רבה על המסך בסיפור הקסום עם הדובי שלו.


(אף אחד לא מתקרב לדוריטוס. צילום: יח"צ)

מקפלארן ממשיך להיות פיטר גריפין כלוא בתוך בובת הדובי הכי סטלנית שנראתה אי פעם, על המסכים, בכל הגדלים והצורות. הבדיחות והגסויות מקבלות העצמה, שאפילו בטלוויזיה הוא לא מעז לייצר והפנים הם פני צעצוע ידידותי לילדים. אי אפשר להתעלם מאלמנטים חוזרים ונשנים אשר מתקיימים בסרט וכמובן מקורם הוא בסדרה המצוירת והמוצלחת, שמקפלארן העמיד עם השנים. קפיצות אחורה בזמן לסיפורים הזויים וסתם קטעים שאינם קשורים לקו העלילה הרציף, דברים שהם מנת חלקו של כל פרק ב"איש משפחה" הופכים להיות גם מנת חלקו של הסרט המצחיק הזה.

נראה שמקפלארן משך קצת את קו העלילה ואת הסיפור עצמו, בשלבים מסוימים כבר הרגיש ממוצה ומרוח, אבל התוצאה הסופית, בסופו של דבר היא סרט שפשוט כיף ללכת ולראות אותו בקולנוע, בעיקר, כאשר הספונסרים הישראליים שלו הם יצרני בירה מקומית ורשת פיצה מצליחה. יותר הכוונה מזאת לא קיימת והאמת שגם לא צריכה להתקיים, מכיוון שזה מה שהסרט מצהיר מתחילתו ועד סופו: "קיבלתם כבר מנה ראשונה. חיכיתם בסבלנות (שלוש שנים) למנה השנייה ותקבלו אותה, כאשר היא שומרת על כל המוכר והאהוב". כל זאת למרות שנראה שהרעיון יחזיק סרט אחד בלבד.


(תקראו בין השורות. צילום: מתוך כרזת הסרט)

הפעם הסיפור של טד הוא שהוא רוצה שיכירו בו בתור יצור אנושי, כאשר הוא רוצה לאמץ ילד מסיבותיו הברורות (אין איבר הפרייה) והתשובה היא לא מוחלט, שרשרת התגובות לאחר אותו "לא" היא הרסנית ומאיימת לתייג את דוב המחמד הדי אנושי בתור רכוש. משם יוצאים להילחם ביחד עם עורכת דין צעירה, יפה, סקסית וסטלנית במיוחד, אותה מגלמת, בכישרון רב, אמנדה סייפריד.

כוכבי הסרט מסתבכים בכל צרה אפשרית והקרקע הקומית פוריה ולא מצליחה להשאיר עין אחת יבשה מצחוק באולם או גרון אחד שלא הסתכן בחנק מלעיסת פופקורן. אל עגלת הסלברטיז מטפסים גם מורגן פרימן וג'ובאני ריביסי, שגם שותף בסרט הקודם וכמובן שאי אפשר בלי סאם "פלאש גורדון" ג'ונס, שמקבל החייאה מלאכותית לקריירה הקבורה שלו, מזה שנים.


(מאמי, אל תכעס, הגיע חשבון חשמל. צילום: יח"צ)

בדיחות סמים, מין, זרעים באוויר והכל ללא מבט לאחור או מבט קדימה לראות מתי יש אור אדום. "טד 2" תואם את הציפיות וממשיך את הסרט הראשון והמופרע, חוטא בוולגריות בלתי מתנצלת וממש לא מתעניין בביקורות העתידיות על ההומור הנמוך שהוא מציג לפרקים ארוכים, מקפלארן מכיר את הקהל והקהל מכיר אותו והשניים חתמו חוזה לא כתוב, שכל צד יודע בדיוק מה הצד השני צריך לתת. טד ייתן בראש והקהל ישלם לו על כך וייצא מחויך ומרוצה.