"הפלאש": מהיר ולא עצבני

זה היה איפשהו בניינטיז (1990-1991, טוענים אתרים יודעי דבר) וצמד אחים התיישבו מול הטלוויזיה וצפו ב"איש הברק", אדמדם ומופלא. הוא רץ במהירות עצומה והילדים, אשר בהו בטלוויזיה התאהבו מיידית. הסיפור נמשך עונה אחת של 21 פרקים, אבל הקומיקס כבר חי מזה שנים רבות אחורה ויחיה עוד רבות קדימה.


(בעבר היו זמנים)

הפלאש הישן היה שרירי ומאסיבי, יחסית. איש נאה עם חליפת טייץ, שהקונספט שלה שרד עד היום, יוצא דופן קטן - אוזניים או אנטנות מחודדות וקצת מביכות, אבל נחליק. קראו לו בארי אלן והוא נפגע מברק במעבדה בה עבד, היה לו חבר טוב והוא יצא להילחם בפשע בכל פרק מחדש, כאשר הוא מגלה את יכולותיו ואת המשמעויות שלהן בסביבתו הקרובה.

עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה, כך אמר פעם בן, דודו של ספיידרמן ואותו פתגם נכון גם עבור הפלאש; של שנות ה-90 וגם של שנות ה-2000. הילדים (האחים) מהפסקה הראשונה בגרו מאז אמנם, אך ברגע שיצא חידוש לסדרה האהובה, שנחרטה בזיכרונם, החליטו השניים לחדש פעילות צפייה ב"הפלאש", לאחר הפסקה בת של יותר מ-20 שנים (אשר כללה חיפושים וצפייה בפרקים ישנים, בין לבין).


(למקומות, היכון... רוץ!. גרנט גאסטין בתפקיד הפלאש)

ה"פלאש" החדש, הוא גיבור צנום בעל חיוך שברירי והסדרה היא בעלת עלילה קצת שונה וכזו שעשויה למשוך יותר מעונה אחת. כמו כן, מדובר בסדרת בת של "החץ" ואף מתכתבת איתה במספר הזדמנויות (גם מהצד החיצי של המתרס) והיא מיועדת לקהל בני נוער ומעלה (מדורגת TV-PG). שפה נקייה ומצוחצחת מגסויות חריפות, שעבור הבוגרים שבינינו מהווה פגם באמינות, אבל בשביל הילדים שעוד יעריצו עד גיל בוגר, זה נהדר ואף רצוי.

הסדרה מכילה גיבורים שקל לאהוב, להזדהות ולהעריץ אותם ודמויות חמימות אשר זורקות גם את הבוגרים שבצופיה אל עבר גיל מוקדם יותר ואל מקום שבו החיבה לסדרות סימלה משהו פשוט מאוד ולא הצריכה מאמצים מוחיים כבדים. כזו היא "הפלאש" של שנת 2015. מוצר מתקתק וטוב.

קשה להגיד שזו סדרה יוצאת דופן, אבל היא שובה, בעלת עלילה מרתקת וכזו שגורמת להמתין בציפייה ובדריכות לשבוע הבא, על-אף ובזכות פשטותה והרעיון הגולמי הנהדר שלה. סדרה שנדמה שתיכף תצעד במקום כמו זאת שהייתה פה לפניה, אבל מצליחה להתפתח וגם אם לא לכיוונים הרצויים והמקוריים, היא עדיין עושה זאת עם קסם מיוחד משלה.


(מודל 1990 מול מודל 2015 - מצאו את ההבדלים)

אי אפשר לומר ששכחו את "הפלאש" של שנות ה-90, כיוון שגם הוא קיבל תפקיד בסדרה החדשה, תפקיד אשר באופן כל כך מודע מעביר את הלפיד הבין דורי אל עבר הדור הצעיר והכחוש ומעבר ל"פלאש" עצמו, גם עוד שני שחקנים משניים מהסדרה של שנות ה-90 הועברו בירושה לסדרה החדשה, גם אם להופעות אורח מזעריות, אבל עדיין מכבדים את המורשת הקטנטנה שיש לסדרה הישנה להציע.

בארי אלן נפגע מברק, את זה כולם יודעים. הוא עובד במעבדה לזיהוי פלילי, גם זה פרט ידוע מהניינטיז. אבל מה שחדש פה וזה די הרבה... זה שבארי הצנום שכל את אימו בגיל צעיר וזה קרה מידיו של איש מהיר, אביו נכלא באשמת רצח, שלא ביצע ואילו בארי חי את חייו במרדף מתסכל אחר עברו, ללא היכולות להכיל את שקרה וגם ללא יכולות הפיזיות/מוטוריות על מנת להגיע אחורה בזמן כדי לשנות את הגורל.


(באת בזמן, הוא בדיוק הפעיל מונה. מתוך פתיח הסדרה)

הוא גר אצל בלש (ג'ו) במשטרת סנטרל סיטי, שם גדל את מרבית ילדותו, עם אהבת חייו, שהייתה כמו אחות בשבילו במהלך חייו (אייריס). נראה טוב וידיד נצחי. לא הגיוני, אבל בר עיכול במרבית שלבי הסדרה. מפה לשם, העלילה מתגלגלת וכבר שחשבנו שהסדרה הולכת לעמוד במקום, נכנס הטוויסט המרכזי שילווה אותה עד סוף העונה הראשונה. קשה לומר שסוף העונה הראשונה נתן תמורה לציפיות. "הפלאש" עלה השמיימה בסערת אלוהים, במה שהיווה סיום חצי הולם וחצי הזוי לסדרה, אבל מראש, סדרה שמיועדת למרבית חלקי המשפחה, לא יכולה להתהדר בקווי אקסטרים, כאשר מדובר בהפתעות עלילתיות מרעישות.


(דחוף לניקוי יבש. טום קאוואנג' בתפקיד "רוורס פלאש")

עם הצעד החצי מבורך וחצי מקולל שהסדרה היא מוגבלת יחסית; מבחינה טקסטואלית, מינית וכמובן בתסחיף העלילתי שלה, היא עדיין מספקת קרבות לא רעים (ולעיתים גם לא כ"כ טובים), אשר מדלגים על הניסיונות הרגילים של סדרות מבוקרות גיל ומציגים אלימות גרפית, שלא צפויה בסדרות מסוג זה.
כמו כן, הסדרה מנסה בכל הכוח להתאים את עצמה אל עבר התקופה והלך הרוח הנוכחיים, כאשר היא ממנה מפקד משטרה הומוסקסואל בתור אקט הפונה גם לקהילה הלהטב"ית ומנסה להוציא את הסדרה באור חיובי אצל, כמעט, כל סוגי הצופים. בשורה התחתונה - סדרה לכוווולם.

הדמויות שהיו בסדרה היו צפויות ולא העמיקו, כיאה לסדרת קומיקס קלילה לנוער. הנבלים היו פלקטיים וכמעט חד פעמיים, ברובם. נראה שחלקם יעשה קאמבק לעונה נוספת, אי לכך ובהתאם לזאת, צוות האחים טרגרמן החליט להעניק ציונים ודרגות למספר דמויות, לפי קטגוריות, שנראו חשובות במהלך העונה, במיני הענקת פסלוני "פלאש" לחלק מדמויות הסדרה... ואלו שמות:

הדמות האהובה:
לא כל כך קשה לקחת את הפלאש בתור הדמות הכי אהובה, הוא באמת מתקתק ומקסים, אבל מעבר לו - העזרים כנגדו ואפילו אויביו, אשר לעיתים קרובות היו דמויות לא פחות מעניינות ואהודות מכוכב הסדרה הראשי.

מיכאל - היה לו סיכוי נמוך מלכתחילה, חנון עם שיער ארוך המנסה להמציא שמות לכל אויבי הפלאש ובאמת שסביר להניח, שבתיכון שלמדתי בו הוא היה מקבל מכות רצח. סיסקו ראמון הוא המנצח הגדול מבחינת הדמות האהובה, בגלל ולמרות הכל. הוא חנון רצח, אבל גם משעשע, יותר משאר הדמויות. סייד קיק ואנדרדוג מקסיקני נצחי, אבל יותר חשוב מהשאר. גם אם הוא מציק, הוא עושה זאת בחן ואלגנטיות, פשוט הדמות החביבה ורגעי החרדה היחידים בסדרה היו כאשר הוא עבר מן העולם של הפלאש, אל עבר עולם שכולו טוב, בדיוק לשנייה ורבע. שנייה ורבע יותר מדי ללבי החלש.


(בחייאת, תן ללבוש את החליפה. פעם אחת ודי.)

זיו - סיסקו ראמון (קרלוס ולדז). הבחור החביב שהקריירה הקולנועית שלו די עלומה, מצליח להקסים את כל צופי הסדרה בזכות נחמדותו הבלתי נגמרת והמוח המחונן שלו. למה בעצם שלא נאהב את סיסקו?

הוא אמנם לא הדמות הראשית בסדרה, אבל לאהוב את הדמות הראשית זה כל כך 1990, אז צריך דמות משנית, אבל צריך דמות משנית כזאת שלא מציקה ולא דורשת הרבה, כזאת שתמיד תיתן חיוך ועזרה כאשר יצטרכו אותה. דמות כזו שתיצור דברים מגניבים (בכל זאת מדובר בסדרת קומיקס) כמו כלי נשק מקפיאים או מזהיבים, או אולי אפילו תיצור כינויים מגניבים לכל מיני נבלי על. סיסקו הוא הדמות המושלמת לצופה הקומיקס המצוי ולכן אין ספק, שמדובר פה בדמות האהובה בסדרה.

הדמות המאוסה:
לצד דמויות חביבות ומעלות חיוך, היו דמויות שזירזו את ריפלקס ההקאה או שהרימו את רף העצבים למקומות שלא אמורים להגיע אליהם במהלך הצפייה בסדרה. אי לכך ובהתאם לזאת, הדמות שחייבת למות... מתישהו או לקבל הגלייה לאי בודד, שלא קרוב ללוקיישן הצילומים של הסדרה היא/הוא:

מיכאל - בדיוק ההפך מסיסקו, הוא הנכון לגבי הדמות הזו. התחלה מבטיחה בתור נציגת העדה התימנית וחביבת האחים, מראש. אמנם לא הייתה מצוידת בשפע מרפסתי, אבל יפה ואלגנטית, נראית כאילו נאפתה בצנעא והוצנחה לסנטרל סיטי. קיצר, כל התנאים המוקדמים היו לטובתה.

ואז היא פתחה את הפה ולא סגרה לרגע. מייבבת, מציקה ומעיקה, אישה שבארי צריך לחשוב פעמיים או עשר אם הוא רוצה להתחתן איתה ולהגשים את נבואת העתיד של ת'ון/וולס. אישה ששומרת על שם נעוריה כבר צריכה להעלות את החשד אצל הפלאש, מהיר התגובה. Run בארי, Run!


מה עובר בראש היפה הזה, מה?

זיו - אייריס ווסט (קנדיס פאטון) - על פניו היא הפוטנציאל הגדול להיות הדמות האהובה; היא יפה, היא מושא אהבתו של הגיבור והיא אוהבת אותו אהבת אמת (רק לא ברור איזה סוג של אהבה), אבל כמו דמויות אחרות בסרטים וסדרות שונים, היא פשוט מציקה. אז נכון, שכמו ריטה מדקסטר, גם אייריס לא ממש יודעת את הסוד של "בעל הסוד" שלנו, אבל ההצקות החוזרות ונשנות שלה גורמות לא מעט פעמים לקשיים רבים בסדרה לגיבורים עצמם וחמור מכך לרצות רב מצד הצופים להשתמש בלחצן ה-FF המפורסם.

למרות כל הרמיזות הגדולות, שהיא מקבלת במהלך הסדרה על כך שהפלאש הוא בארי אלן (את מכירה את הבחור מגיל 0 כמעט ועדיין זה שהעיניים שלו מוסתרות מצליח לעבוד עלייך???) בסופו של דבר נגיעה קלה היא זאת שמפילה את האסימון אצל אייריס... באידיש אומרים על זה "נו שוין"...

הרע הכי טוב:
אין מדובר כאן בתכונת האופי של הרשעים, כיוון שכולם מרושעים או לפחות רובם. אנחנו החלטנו לבחור את הרשע החביב עלינו, אשר אם ישים סוף לחייו של בארי אלן בשלב כלשהו (לא יקרה), אז נוכל לקבל את העניין בהקלה מסוימת.

מיכאל - מופעל פה אילוץ של נבלית, באופן אישי, שהיא כמעט טובה והיא אישה והיא סקסית ו... איזה קטע, שוב תימניה (או לפחות קרוב). השם הרשמי שלה (ולא זכור שזה היה שמה או כינויה בסדרה) הוא: Peek-a-Boo והיא עושה כמו בסרט הודי; פעם היא פה ופעם היא שם. עושה "קוקו" ולא מאחורי עץ. יפת מראה ומיוסרת קמעה. הייתה בשני פרקים ואולי נפגוש בה בעתיד, כיוון שהיא שוחררה מהכלא המאולתר, שארגנו חברי מעבדות S.T.A.R, בהחלט כוח מגניב ואם היא תהרוג את בארי אז נחליק לה.


(הרעה הכי סקסית שיש)

זיו - הדמות הכי מפוספסת, לטעמי (ואולי בעונה הבאה יצליחו לא לפספס אותה כל כך), מטא-נבל רגיל הוא מעניין וטוב, היו לנו אנשים שמתפוצצים, משתכפלים והופכים לגז, אבל גורילה מדברת שגם יודעת לקרוא מחשבות ולהשפיע על מחשבות של אחרים (ובטח יש לה עוד כמה כוחות שכבר פספסנו) זאת באמת ה-דמות המעניינת. חוץ מזה, שמתישהו חייבים לשמוע מהגורילה את השורה I am grod!


(תביא את הבננה!)

הפרק הכי טוב:
היו שפע ואף אחד לא היה משהו יוצא דופן, אבל רבים פיתחו ציפייה. וכמו בכל הסדרות הקלאסיות של פעם ובסדרה, אשר רוצה לשמר את רמת המתח והציפייה של צופיה לפרק הבא, כך גם "הפלאש", מותיר את אקורד הסיום שיישאר לפחות כמה ימים, בשביל שנישאר במתח מתמיד עד לפרק ההולך ובא.

מיכאל - פרק 15 וההלם שהביא איתו במותו של סיסקו ראמון, הנשיקה של בארי ואייריס וכמובן התיקון הזריז של כל האירועים המטופשים הללו, שלא תורמים מאומה לאלו שליבם חלש. סיסקו חי וימשיך עד סוף העונה בשביל להמציא את כל השמות, אשכיו של בארי ימשיכו להכחיל מכיוונה של אייריס והצונאמי הענק לא יכלה את סנטרל סיטי. תפעילו את צפירת ההרגעה ותחזרו לעבוד.


(הזכרונות מתאילנד חוזרים)

זיו - פרק 15 - Out Of Time, ללא ספק הפרק הטוב בעונה (וכמובן בסדרה עד היום). פרק מותח ביותר שיוצר לא מעט תפניות ואפילו נותן לכולנו רגע שכולנו היינו רוצים לראות (בהמשך). הפרק מתחיל עם מארק מרדון, אשר שולט במזג האוויר וחוטף את ג'ו בשביל שהוא יוכל לצפות בעיר נהרסת מהצונאמי, שהוא עצמו שלח לעיר. בין היתר הוא רוצה לחזות באייריס טובעת (מי לא? בעצם) וכל זה בתור נקמה על רצח אחיו.

תוך כדי הבלאגן, אייריס מתוודה על אהבתה לבארי ואנחנו אפילו מקבלים נשיקה לוהטת, אשר לה חיכינו (וחיכינו) המון זמן. אם זה לא מספיק, אז סיסקו מתחיל להאמין לג'ו, שחוקר את ד"ר וולס בתור מי שרצח את אמא של בארי ולצערו הרבה מגלה שזה אכן נכון, כשוולס מגלה לסיסקו שהוא בעצם לא ד"ר וולס אלא ד"ר איאוברד ת'ון שבא מהעתיד, הוא גם רוצח אותו!!!!

קצת לפני שמישהו מקבל התקף לב מכל האירועים - בארי אלן רץ כל כך מהר שהוא יוצר חומה שאמורה להגן מפני הצונאמי, אבל הוא בעצם יוצר מעין לולאת זמן/חור בזמן, שמחזיר אותו ואת שאר תושבי סנטרל סיטי והעולם לבוקר של אותו היום. עמוסים? גם הפרק (ואנחנו).

הכי שווה בעיר:
כמה שוביניסטי מצידנו, אבל הכותבים הם גברים. תתמודדו. הקרב על המסלול סופק לנו על ידי מפיקי ויוצרי הסדרה, אשר לא בחנו באודישנים לפי יכולות משחק, כמובן לא שכחו כי גם מראה יכול לעזור. אנחנו פה בשביל לעזור לכם לדעת לאן כדאי לפזול במהלך העונה הבאה.

מיכאל - אפילו שהיא לא תימניה, אפילו שהיא לא מהסדרה ואפילו שלא מהעיר. פליסיטי סמוק (אמילי בט ריקרדס) היא הפספוס הענק של בארי, שהעדיף את אייריס הנודניקית על פניה בכל הזדמנות אפשרית. עם כל האמור, עדיין הצליח לגנוב נשיקה מהבלונדה הסקסית שמנסה להיות חנונית ולא לוהטת, אבל שום דבר לא עוזר לה. איזה כיף ל"חץ".


(התימניה כבר קיבלה תמונה, תעשו מקום לבלונד.)

זיו - אייריס (קנדיס פאטון) ולא בגלל שהיא עד עכשיו "זכתה" בפרס היחיד שהוא לא באמת פרס. היא פשוט אישה יפה ולא סתם כוכב הסדרה (ולא רק הוא) מאוהבים בה. החיוך של מיליון הדולר יכול להפוך אותה למטא-גיבורה שיכולה לשכנע כל אחד לעשות מה שהיא רוצה.

אב השנה:
תחרות דו ראשית ולא כל כך הוגנת האמת. אבל בניגוד גמור לג'ו, שמקבל נתח עצום בסדרה, גם אביו הביולוגי של בארי (המשוחק על ידי ג'ון ווסלי-שיפ, הפלאש של שנות התשעים) מקבל במה מדי פעם וגם אם זה היה בקומבינה והוא יורה משפטים די קלישאתיים, הוא ראוי לפחות למועמדות קלילה.

מיכאל - אז למרות שבראנו את הקטגוריה בשביל לתת כבוד ל"פלאש" של שנות התשעים, אין לו סיכוי קלוש מול ג'ו, שעם כל הקיטש שהוא הקיא מעצמו, משך סדרה שלמה, הוא עדיין הצליח לצבוט את הפינות הללו בלב. משהו בו ריגש; עם אייריס, עם בארי ועם אדי ושלל דמויות אחרות שהוא בא איתן במגע. לא שחקן רע ולמרות שלל מחוות מוזרות בפניו כתגובה למצבים מסוימים, הוא תמיד ידע להוציא את החיוך המנצח והמרטיט (עם דמעה בזווית העין) בשביל להראות שגם הבלש הקשוח הוא אב, חבר ובעל לב ענק.


(עכשיו... פרצוף כלבלב. ג'סי לי מרטין בתפקיד ג'ו)

זיו - ג'ו ווסט (ג'סי לי מרטין). אביה של אייריס והקשר ביניהם בדרך כלל לא הכי טוב למרות האהבה העצומה שרוכש ג'ו לאייריס. הקשר של ג'ו עם הילד המאומץ שלו, בארי אלן, הוא קשר מדהים של אב ובן, ג'ו לקח את בארי תחת חסותו, עוזר לו, מאמין בו ותומך בו. גם אם לשניהם אין קשר ביולוגי של אב ובן, יש להם קשר כזה, שכל אב ובן יכולים לקנא בו.

התרומה הכי טובה מ"נמלטים":
טי באג הפך ל"מלך השעונים", מייקל סקופילד הפך ל"קפטן קור" ולינק "דה-סינק" השיל עורו והפך ל"גל חום". חוץ מרוברט נפר, הלא הוא שקיק התה המיתולוגי מ"נמלטים" אשר שמר על תפקיד הרשע, וונטוורת' מילר ודומיניק פרסל, שהיו האייקונים של הסדרה ההיא, הפכו עורם ונהיו רעים בטמפרטורות קיצוניות. האם זה יציל קריירה של מישהו מהם? בוודאי שלא, אבל אולי ייתן זריקת אדרנלין לשנתיים הקרובות.

מיכאל - מעולם לא התחברתי למייקל סקולפילד ב"נמלטים" וגם עכשיו לא הגיע הזמן. לינק הכיור, לעומת זאת, תמיד היה החביב עליי. איש חם מזג (מזכיר את דמותו בתור "גל חום"), שיעשה הכל במטרה לשמור על משפחתו ואחיו. מנופח, מבחינה פיזית, חזק מרשים ובעל נוכחות. הוא התרומה הטובה של "נמלטים" ז"ל.


(לא אמרו לכם לא לשתות חם וקר ביחד?)

זיו - קפטן סנואו - סנארט (וונטוורת' מילר). מייקל סקופילד, אההה סליחה קפטן סנואו הוא ללא ספק הדמות היותר קריטית בסדרה, לרגע נראה שהוא אפילו משנה את עצמו ומתעגל מדמות רעה שמקפיאה כל מה שזז, לדמות שתצטרף לאחוקים של בארי אלן. הסוף ידוע והנבל התחמן לא עוזב את סנארט, שבוגד בבארי אלן ומשאיר אותו לתהות מדוע הוא האמין לאיש הרע. אולי בגלל שהוא היה כל כך טוב בנמלטים.

התרומה הכי טובה מהוליווד:
חובה לציין, שהקריירות של שלושת המועמדים, שאינם יוצאי "נמלטים" חייבת שוק חשמלי, בדיוק כמו של החבר'ה הנמלטים, לשעבר. מארק האמיל, אשר בשיאו היה לוק סקייווקר, מעולם לא שב לאלפית מהגדולה ההיא. ברנדון רות' היה סופרמן לשעתיים. כשל ונושל מסרטי ההמשך וקלאנסי בראון הוא בעיקר "ההוא מהזה..." וגנרל איילינג מהעונה הנוכחית.

מיכאל - חייב ללכת עם הטריקסטר של שנות התשעים, ששרד עד כה ואפילו עשה תפקיד קומי ודי דומה, בסרט "ג'יי ובוב השקט" (היה "קוקנוקר", דומה בטירוף לדמות ה"טריקסטר", כנראה באופן מודע ופארודי מצד קווין סמית'). בכל מקרה, קצת לתת את הכבוד הראוי למי שהיה לוק סקייווקר וכלום מאז, מארק האמיל הוא התרומה המתהדרת בעבר ההוליוודי הכי מכובד מבין שלושת השמות.

זיו - מארק האמיל, הטריקסטר המקורי. הוא מקורי, משוגע, מעניין ולא נראה מטומטם אלא פסיכופט. יחד עם סוכריות הגומי שהן תנאי לשיחה איתו הוא אחד הנבלים היותר מעניינים, שהיו העונה, בטח ובטח אחת הדמויות המפורסמות לשעבר, היותר טובות.


(אתם לא מהסדרה הקודמת?)

התרומה הכי גדולה מהפלאש של הניינטיז:
פאפא פלאש (ג'ון ווסלי-שיפ, בפעם האלף), הטריקסטר (מארק האמיל) ופרופסור מגי (אמנדה פייס) הם אלו שנתרמו לסדרה מהסדרה של שנות התשעים. שחקנים שהקריירה שלהם דועכת כבר, לפחות שני עשורים. בין השלושה, הבחירה לא כל כך קשה, מכיוון שהטריקסטר הופיע חצי פרק והפרופסורית, במצטבר, רבע פרק לכל היותר. פאפא אלן, העצור על פשע שלא ביצע מקבל כבוד גדול בתור דמות סמלית, האב של הפלאש הנוכחי ועושה תפקיד חביב, שנפרש על פני כמה וכמה פרקים בעונה. הנה, קיבל עוד טיפה כבוד מאיתנו.

הסצנה הדביקה מכולן:
בהחלטה משותפת ומאוחדת, סצנת החתונה של קייטלין ורוני. הרצפה בבית הורינו התמלאה בקיא. אי אפשר להמשיך לצפות בפרק אחרי השטות הקלישאתית והקיטשית הזאת. בבקשה לחסוך מאיתנו את הגועל הזה בהמשך הסדרה, מעתה ועד עולם!


(אתם רשאים לגרום להקאה המונית)

סיכום לסיום (עונה):
סיום הסדרה התאפיין בלא מעט תהפוכות, כאשר החזרה בזמן של הפלאש לא מנעה כלום, אלא להפך ומלבד מותו של אדי והכחדתו המקבילה של איאוברד ת'ון (לשעבר, דוקטור וולס), נפתחו שערי שמיים ושואב אבק גדול התגלה במרומים ושאב קצת מהתודעה שלנו במחשבות לעונה הבאה. מה שבטוח ויציב הוא שמי שיהיה בעונה השנייה יהיה השחקן גרנט גאסטין, הלא הוא הפלאש. מתוק צעיר וחמוד סביר בתור שחקן, ובהחלט מספיק לשבות את לב הצעירים. כמו אביו בסדרה וקודמו בתפקיד (ג'ון ווסלי-שיפ) בסדרה הקודמת, בינתיים לא רוכב על גלי הצלחת הסדרה, מחוץ לה.

אמור להבין ולדעת כי תפקיד מוביל בסדרה מסדר גודל שכזה אינו מבטיח הצלחה עתידית כבירה, אבל בהחלט חייב לנצל את ההבלחה בזאת בכדי למנף את עצמו, בניגוד לשיפ, שרק התדרדר עם הזמן. אתר IMDB מספר על סדרת קומיקס, ששמה יהיה: Legends of Tomorrow (בתרגום חופשי ל-"האגדות של המחר") וכנראה תכיל בתוכה את כוכבי ונבלי "החץ" ו"הפלאש". עלילה עדיין אין, אבל דווקא יש תמונה, שנראית כמו הכלאה של קפטן אמריקה ואיירון מן מעטרת את עמוד הסדרה באתר.


(ניפגש שוב, בחלטורה של 2016)

בינתיים נראה כי המינוף היחיד של גאסטין הוא אל עבר אור הארגמן של "הפלאש", אבל אולי עם קצת שיעורי משחק וטלפונים לאנשים הנכונים בתעשייה, זה יעבוד. היי, אם גל גדות מקבלת סרט משלה - השמיים הם הגבול.

סוף הסדרה, כאמור, שלח את בארי אלן למרדף מטורף על גבי ריהוט של איקאה, פרות מעופפות ושלל מכוניות וכדומה, במסע אל עבר החור שהוא עצמו ברא, במתכוון או שלא, באמצע שמי סנטרל סיטי. סוף מציק, יותר מאשר שומט לסתות, אבל לא כזה שיגרום לסדרה המוצלחת הזאת לאבד אפילו אחוז אחד מקהילת המעריצים ההולכת ומתגבשת. בהחלט יש למה לצפות בעונה הבאה.

"האגדות של המחר" הטריילר