"סאן אנדראס": ותרעד הארץ
ביקורות
לאחר שרבים מהרעיונות לסרט אסונות מוצו, עולה עוד סרט אסונות עם רעידת אדמה, שתרעיד לצופים את אמות הסיפים. אין בשורה חדשה תחת השמש, אבל זה נראה לא רע בתלת מימד ומרעיש עולמות לכמעט שעתיים תמימות.
יום חמישי, 28 במאי 2015
"סאן אנדראס": ותרעד הארץ
לא GTA כפי שחשבתם ואולי עם בורות עלילתיים כמו שבר סאן אנדראס עצמו, אבל סרט קיצי, ששם את הדגש על אפקטים מיוחדים וקצת תלת מימד, ליום קיץ חם - בקולנוע. איזה סרט אסונות עוד לא היה לנו? חשבו להם מפיקי הסרט. החרבת העולם בשלל אסונות טבע מקיפים? היה ב-2012. פוסט אפוקליפסה? רוויים כבר מכל כיוון.
(החרבת גשר הזהב, טייק 202. צילום: מתוך "סאן אנדראס")
בואו נתמקד באסון אחד, שעוד לא היה בנפרד... מה אפשר למצוא? רעידת אדמה כתוצאה ממפגש של שני לוחות טקטוניים. נשמע חכם ומקצועי, נלך על זה. חשבו והלכו על זה. מה חסר? שחקן של להיטי קיץ... מי פנוי? הסלע ג'ונסון. נלהק אותו. שחקן עם ארשת רצינית, שיוכל להעביר אינפורמציה בצורה אמינה? מי פנוי? תביאו את פול ג'יאמטי. כוסית מקומית, נזרוק אחת צעירה (אלכסנדרה דדריו) ואחת קצת פחות (קרלה גוגינו) ויש לנו תמהיל טוב לסרט קיץ. ועכשיו, לאפקטים.
קהל היעד אינו זקוק להפעלת גלגלי השיניים והתאים האפורים, ההפך הוא הנכון. כבו את המוח ואפסנו בעמדת משקפי התלת מימד. לא לצפות לטקסטים מושחזים ועלילה מתוחכמת. זהו סרט קיץ קולנועי נטו. חלק משטאנץ ארוך. 2012 היה תפוס בתור שם ואולי היה אפשר לעשות סרט המשך אם העולם לא היה נחרב לפני שלוש שנים, אז 2015 לא מתאים. איפה ננתץ כל זכר לאדמה ישרה חשבו מפיקי הפרויקט? שבר סאן אנדראס, רגע... זה ארוך מדי לשם של סרט. יאללה, נלך על "סאן אנדראס".
(את נוהגת)
אפקטים נהדרים, דוויין ג'ונסון (דה רוק) נותן את תוצרתו הרגילה ללא מאמץ מיוחד והעולם או לפחות סן פרנסיסקו, כפי שהכירו אותה תמיד כבר לא תהיה כפי שהייתה. גשר המיתרים וסכר הובר על המוקד וככל שהלוקיישנים נחרבים, צוללים אל העלילה הצפויה. חלק משטאנץ, כפי שהבנתם, גם בתחום העלילתי. אבא דווין ואמא גוגינו כבר לא נשואים באושר, אבל המצב יאחד אותם על מנת שיוכלו, בכוחות משותפים, להציל את ביתם השווה, שכמובן ירשה את כל התכונות הגבריות מאבא שלה ועדיין נשארה חמה ונשית.
דה רוק עובד על פח הקיטש של הגיבור הקלאסי בסרטי האקשן, מגלה תעצומות נפש וקור רוח בכל מצב, חוץ מרגעים דרמטיים, שקשורים לבתו וישנם קטעים ממש קורעים במודע או שלא. בסכר הובר, לדוגמא: פול ג'יאמטי, בתפקידו בתור פרופסור רציני, אשר חוזה רעידת אדמה ואיש לא מקשיב לו, מדריך את ההמון ההיסטרי לאן ואיך לרוץ, כאילו שזה יעזור. וילדה קטנה נכנסת בתור תפאורה לקטע הספציפי הזה ונעלמת מהפריים מיד כלעומת שבאה, כאילו שהורו להעלים אותה מהתמונה. חדי העין יבחינו באבסורד, אבל המטרה מקדשת את האמצעים. הילדה תפאורה.
(מה, מה נפל מאחור?)
האויב היחיד בסרט הוא הנושא המרכזי שלו - הטבע, אשר גורם לאנשים להיבלע אל מעמקי האדמה, להימחץ על ידי מכולות וכל זה ללא טיפת דם אחת, כדי שגם הצופים הצעירים יוכלו לספר לחבר׳ה על סרט הקיץ הפותח את עונת הרחצה.
בין שלל האבסורדים העלילתיים היה גם רעיון עלייה לגג, כאשר כל הבניינים נופלים כמו אבני דומינו או העובדה שהעלילה מגלגלת את בני הזוג, בחלק מהסרט, במסוק וכאשר הם מחליטים לבצע נחיתת אונס הם מתרסקים בנוחות אל תוך חנות בגדים, מחליפים וממשיכים הלאה. אבל שום דבר לא מצליח להכין למשפטי מחץ:
• "למי להתקשר? לכולם!" (פול ג'יאמטי לחניכיו).
• "מה נעשה? נחלץ את הבת שלנו" (גוגינו לג'ונסון).
• "כבר הרבה זמן עבר מאז שהגעתי איתך לסקונד בייס" (ולהפך).
בראד פייטון, במאי הסרט, אשר כבר עבד עם דווין ג'ונסון בפרויקטים קודמים (סרטי "מסע אל האי המסתורי"), משדרג קצת את תיק העבודות שלו עם הסרט הנוכחי, בכל מה שקשור באפקטים מרעידי מושבים קולנועיים. גם אם תמתינו בבית ותראו על המסך המוקטן והווליום המונמך תוכלו להנות ממקבץ קטעי אדמה הנפערת לרווחה, אבל כנראה שהדרך המומלצת להנות משפע האפקטים היא באולם קולנוע ממוזג, בו הסאונד משתולל במקביל לרעש האדמה, מחריד העולמות. סט משקפי תלת המימד תרמו את תרומתם ואפילו נרשמו כמה קטעים מרשימים של צילום עילי, אשר מיועד בשביל אותם תעלולים וויזואליים, עבור הקהל חובב המשקפיים.
(אני הערתי את שבר סאן אנדראס. צילום: מתוך "סאן אנדראס")
כאשר מדובר, שוב, בתוכן הסרט, הסתבר שלקפיצות של בחורות עם חזה גדול ישנה השפעה על השבר של סאן אנדראס, דבר שגרר אחריו את שלל האפקטים וכל זאת מקפיצה תמימה של אלכסנדרה דדריו, ששבריר משם משפחתה מעיד על היתרונות הבולטים אצלה מעבר להיותה שחקנית סבירה מינוס. לבסוף, אי אפשר היה להיות יותר מייקל ביי ממה שניסה בראד פייטון להיות, כאשר הוא נופף בעוז בדגלי ארצות הברית בגאווה אמריקאית מטופשת והעלה את הקיא המצטבר מהשטויות של הסרט לסף פריצה.
לא סרט גדול בכלל, שעתוק של 2012, הוא הדבר הראשון שעולה לראש, אחרי שיוצאים מהאולם, שהחריש אוזניים ואת שאר האיברים. אבל מהצד השני והמפוכח, אף אחד לא הגיע לשמוע את "דה רוק" מקריא מונולוג של שייקספיר, אז שבו בשקט ותנו לרעש לעשות את שלו.
סיכום המבקר
10/
5.5