"מרגלת": פארודיה כובשת

היום ברשותכם נדבר על סוג של אלילת קומדיה שהתגלתה בשנים האחרונות, מליסה מקארתי. מקארתי היא דווקא לא שחקנית חדשה, הופעתה הראשונה הייתה בשנת 1999 בסרט חולף בשם "גו", אבל אם מישהו מאיתנו מכיר את מקארתי, זה בעיקר בזכות הפריצה שלה בסרט "מסיבת רווקות". אותו סרט כאמור קיבל תגובות חמות ואוהדות בארצות הברית, היה אף מועמד לאוסקר על תסריט ושחקנית משנה למרות שבשאר העולם מלבד ארה"ב לא אהבו אותו יותר מידי, למרות שרוב העולם אהב את מליסה מקארתי. אם ישאלו אתכם מיהי מליסה מקארתי, מן הסתם תגידו שמדובר ב"שמנה המצחיקה ההיא שתמיד נופלת על הרצפה". זה נכון שהיא שמנה, או שהיא מצחיקה, או שהיא נפלה על הרצפה, אך השילוב בין המשפטים הללו הוא די הרסני. לא שאני מדבר בצדקנות פמיניסטית על "העלבת שמנות", כלומר אולי בנוסף, אבל בעיקר אני מדבר על כך שמעבר לזה שמדובר ב"שמנה המצחיקה" מדובר בשחקנית קומית נהדרת, בעיקר בזכות עצמה. והסרט הנוכחי רק מוכיח שיש בה הרבה מעבר לחזות שלה.

אז מהו הסרט "מרגלת"? דבר ראשון, כשמו כן הוא - סרט ריגול. הסרט כולו בנוי כמעין הומאז' חביב לסרטי ג'יימס בונד (רק עם גיבורה נשית בתפקיד הראשי, ומסתבר שזה עובד) ואף מתנהל כמו סרט ג'יימס בונד לכל אורכו - בעלילה המפותלת, ברשעים הלחשניים עם מבטא בריטי, במרדפי סוכנים חשאיים ודומיהם, ואפילו בכתוביות הפתיחה. נעשו המון הומאז'ים בשנים האחרונות לג'יימס בונד, אפילו השנה היה אחד מוצלח, "קינגסמן: השירות החשאי", וזה באמת היה יכול להיהפך לכישלון טוטלי (במיוחד לאחר שהסרטים האחרונים של מקארתי לא האירו לה פנים - "תמי" ו"חשבון משותף" הם די כישלון) אבל משום מה, בזכות בימוי וכתיבה מוצלחים ומליסה מקארתי אחת גדולה, אני בהחלט חושב שמדובר באחד מהסרטים המהנים והמצחיקים שיצאו הקיץ עד כה.



סוזן קופר היא פועלת רנדומלית בשירות ה-CIA כמנחת סוכנים חשאיים בזמן פעילותם תוך כדי תקשור באוזניה. יום אחד, כאשר שותף אליה הייתה מקורבת רגשית, פיין (ג'וד לאו), נהרג בתאונת עבודה מחרידה, בוחרת היא לדחוף את עצמה למינוי כסוכנת בשטח במשימה שתעזור לה למצוא את האדם אשר טבח בו ולבדוק מה המניע ההרסני שלו, שמתברר כחלק מעסקת נשק קטלנית שהרבה דם יינתז מההשלכות שלה. כחלק מהתפקיד, היא מחליפה זהויות משונות ומבדרות, תחפושות מגוחכות, ופוגשת בנבל הקלאסי שבמקרה גם את תפקידו תפסה אשה, (רוז ביירן), שמתגלה כלחשנית בריטית עם לקויות נפשיות קשות, והשחקנית שמגלמת אותה מתגלה כמעין גאונה קומית מסוגה. הקונפליקטים גדלים, העלילה מסתבכת וקטעי האקשן וההומור מתעלים מרגע לרגע עד לתוצאה הסופית והמפתיעה, כמו בכל סרט ג'יימס בונד.

מי שחושב שקומדיה היא עסק פשוט, שיחשוב שוב. כן, ישנן קומדיות איכותיות ("שכנים", "בירדמן") שככל הנראה תצאו מהן עם מחשבה על החיים וההומור יעביר הרבה מסרים מאחוריו, וישנם סרטי קומדיה מטופשים ומביכים ללא שום ערך מאחוריהם ("מגודלים 2"), ואין ספק שמבחינת הסקלה "מרגלת" יותר משתייך אל הסוג השני. ועדיין, החלק הייחודי שמאפיין אותו הוא המקצועיות והדיוק שבהם הוא עשוי. הומור קולנועי הוא דבר שמצריך המון השקעה מצדם של כולם - השחקנים, התסריטאי, הבמאי. נורא קשה להצחיק, אך אין ספק שהפעם כולם הצליחו. הסרט הצליח להיות שנון ואף וולגרי מבלי לחצות את גבולות הגועל, כל בדיחה נאמרת ונזרקת בתזמון הנכון, בלי יותר מידי או פחות מידי מכל סוג, איזון שמשחק המון בסרט הזה. גם קטעי האקשן והעלילה לא מאפילים על ההומור; הם כולם מוצלחים, לא רציניים מידי ולא מביכים מידי, פשוט משתלבים בשלמות. מליסה מקארתי בתור האלילה הקומית של הסרט הזה פשוט נהדרת, אך עוד נרחיב עליה בהמשך. ואפילו בתחום הבימוי, הומור חזותי שקשור בצילום ובעריכה, הסרט הזה פשוט נהדר. קולע ומצחיק.



הגיבור האמיתי המסתתר מתחת לכל הסרט הזה הוא ג'ייסון סטיית'ם, בתפקיד משנה מטופש, אך כל כך מצחיק שזה לא משנה. ג'ייסון, עזוב את האקשן, תעבור לקומדיות. אי אפשר להסביר מה עובד בהופעה שלו: הטיפשות, הרצינות, הקשיחות, העובדה שהכרנו אותו כגיבור אקשן כבד ואפלולי וכאן הוא מביך את עצמו אינסוף פעמים (מסתבר שהוא גם שחקן לא רע, בין השורות), אבל התיאור הכי נכון לגביו הוא שהוא פשוט מצחיק. אבל מי אפילו יותר מצחיק? את זה כבר אמרנו, מי אם לא מליסה מקארתי. למקארתי יש כאן תפקיד מאוד מורכב מבחינת ההומור: היא גם גיבורת פעולה, גם אחראית על רוב ההתרחשות בסרט וגם אמורה להחזיק את בדיחות הקהל על הגב שלה, והיא כל כך מוצלחת שאלו פשוט קטנים עליה. כל דיאלוג, כל בדיחה, כל מרדף, היא מצליחה לעשות אותם בצורה כל כך מצחיקה - וזה אפילו לא קשור לעובדה שהיא שמנה. יש גם את קטעי ההומור החזותי של הנפילות והמכות שמשתמשים בגוף השמן שלה כדי להצחיק, זה בסדר גמור. "שמנה מצחיקה", היא כבר ממש לא, גם אם תרזה היא סוג של מותג.

אפשר לדבר עוד הרבה והרבה על כמה ש"מרגלת" הוא הומאז' נעים לסרטי בונד, על זה שיש בו גיבורות ונבלות נשיות פמיניסטיות מוצלחות, על זה שההומור שבו חד וקולע ועל זה שאפילו יש בו עלילה בניגוד לכל סרטי הקומדיה שיצאו בערך במאה השנה האחרונות, ואפילו עלילה מוצלחת, אבל לי זה כבר לא משנה, כי אני יודע שתראו אותו. קומדיות אקשן עם שחקנים גדולים הן להיט בישראל. ההצלחה כבר תדבר בעד עצמה. אני רק יכול להבטיח לכם דבר אחד: בין כל סרטי הקומדיה שיוצאים בערימות לבתי הקולנוע, "מרגלת" הוא כנראה היחידי שאניני טעם וקולנוע ייהנו ממנו, וגם חובבי הקומדיות המטופשות. לא כי הוא מורכב, לא כי הוא רדוד, ולא מכל סיבה אחרת, אלא פשוט בגלל סיבה אחת: כי הוא מצחיק.