"פולטרגייסט": עיבוד מיותר, אך חביב

ישנה משפחה חדשה בשכונה. יש בה הורים נחמדים ויפים, מתבגרים, ילדים קטנים וחמודים וכמובן שילדה פעוטה קטנה עם טון דיבור מוזר לגילה שאוחזת משום מה תמיד בבובת חזיר לא כל כך שגרתית. את הורי המשפחה משחקים סאם רוקוול ורוזמרי דווייט, ששניהם דווקא ליהוק לא שגרתי לסרט כל כך שגרתי. יום אחד בבית החדש והמקולף אליו עברו מאילוץ הנסיבות, הילדה הקטנה והקריפית כאמור מתחילה לשוחח עם חברים דמיוניים, חברים משונים. אחיה הגדול והפחדן במיוחד לעומתה נגלה לתופעות על טבעיות הזויות (שכוללות עצים טורפים, כנראה) וכמובן שהוריו לא לוקחים את דבריו ברצינות. כל אלו לא משנים עד הרגע בו המציאות עולה על כל דמיון וכל המשפחה עומדת בפני האיום העל טבעי שעומד בפניה: קללת שדים ורוחות. במילים אחרות, זהו סיפור על בית רדוף. וכן, ראינו כזה בעבר.

הסיבה הראשונה שראינו כזה בעבר היא כי בדיוק יצא סרט באותו השם בשנת 1982, וסרט זה מהווה רימייק אליו, "פולטרגייסט" ;. הסרט ההוא מתחילת שנות ה-80 היה קלאסיקה ז'אנרית שכל חובב אימה בנפשו ראה, וגם אם לא מדובר בסרט מפחיד במיוחד או מפתיע מסוגו, מדובר בסרט שהיה סוג של אבן דרך בשנים אלו לז'אנר האימה. ז'אנר ה"משפחות הרדופות רוחות" הכל כך נדוש בשנים האחרונות בעצם לא היה קלישאה בזמנו, מה שהפך את העניין לחדשני, ואפילו השילוב המעט מוזר בין סרט ילדים משפחתי לבין סרט אימה שכולל חלקי גופות מרוטשים היה מאוד מרשים לזמנו. אבל הנה בא הרימייק, ובתור חידוש, הוא לא מצליח לחדש יותר מידי.



מה ציפינו, בעצם? שהסרט ישנה את העלילה ויגלה שהילדה הקטנה והקריפית מתקשרת עם רוחות רפאים בגלל שהיא נמשכת אליהן מינית? אולי שהורי המשפחה הם סדיסטים מרושעים שמתעללים בילדיהם וגורמים להם להזות סיפורי רוחות מסיבות זדוניות? ברור שלא, זה אמור להיות אותו הסיפור, וזה בהחלט אותו הסיפור. גם כאן יש מתבגרת אנטיפתית מוזרה שנמשכת למכשירים אלקטרונים יותר מאשר לבני אדם שמסתכסכת עם הוריה. גם כאן כולם יודעים שהילד אכן רואה רוחות רפאים, אבל ההורים לא מאמינים לו כי ילדים כרגיל מספרים הרבה שטויות. גם כאן יש שוטים ארוכים, דריכה על צעצוע מוזר ואז בעצם קופצת רוח או שד מאחורי הדמות וכל הקהל קופץ, נלחץ וצוחק. אלו דברים שכבר ראינו. אין משהו חדש באופק. אז רגע, למה לחדש אם אין לכם מה לחדש?

בסופו של דבר, כשיוצרים רימייק לכל מותג אימה מוכר לקהל צריך להתבסס על משהו שבאמת יהפוך אותו לטוב, משהו שישדרג אותו מהסרט שיצא במקור כשלא היו תנאים קולנועיים טובים כמו היום, והסרט הנ"ל מנסה לעשות זאת אך לא תמיד מצליח. הסרט הזה לא מפחיד מספיק, לא קצבי מספיק ולא אלים מספיק בשביל להתעלות על הסרט המקורי משנות ה-80, למעשה, הסרט ההוא היה מפחיד ומוצלח כמה וכמה ממנו. במקום לנסות להעביר סצנות הבהלה והפחדה שיגרמו לנו לסיוטים בלילות, הסרט בוחר בשיטה הכי חסרת הגיון להפחיד - אפקטים. רוחות נהפכות למשהו שנראה כמו חלק ממשחק פלייסטיישן מיושן, הכל כל כך ממוחשב, יש כאן כל כך הרבה סצנות שמצולמות במסך ירוק שקשה להאמין בכלל לכל התרחשות שיש בסרט. וכשזה לא אמין, זה כמובן לא מפחיד.



אבל גם בסרט שלא מצליח יותר מידי במטרות שלו אפשר למצוא את היתרונות. אם זהו סרט האימה הראשון שתראו אי פעם, כנראה שתצליחו לפחד לרגעים ואף להכנס לענייני הז'אנר, יש נימה מאוד חיננית ומשפחתית בסרט שגורמת לך לרצות לראות עוד איזה סרט אימה מוצלח שמזכיר את אותו הסיפור. גם בתחום הצילום והעריכה הסרט מצטיין: הסרט הזה מוקרן בתלת מימד מסיבה לא ברורה, והתלת מימד הזה אפילו היה מוצלח מסיבה עוד יותר לא ברורה. דברים נזרקים, עפים באוויר ורוחות רפאים קופצות, כל אלו כמובן מגוחכים עד דמעות, אבל כל כך מרהיבים בתלת מימד שזה כמעט ולא משנה. גם ברגע בו הסרט לא מתעסק בקטעי אימה הוא בסדר גמור: סאם רוקוול הוא שחקן נהדר שנצמד לדמות שבנויה בצורה לא רעה בכלל, והכימיה המשפחתית בין השחקנים והדמויות מצליחה לגרום ללב להרגיש משהו, ממש קטן, אבל בכל זאת, משהו.

אז אם כבר ראיתם את כל סרטי התלת מימד המוצלחים באזור, חרשתם את הקולנוע מכל עבר בקיץ המדובר, אין לכם מה לראות בערב משמים וסרט אימה קטן ונחמד יעשה לכם טוב בלב - בהחלט אפשר שלא להתענות בעיבוד החדש של "פולטרגייסט" ;. הוא לא ממש מפחיד, לא כל כך אמין וכמובן שהסרט המקורי היה הרבה יותר טוב, ובכל זאת, לבילוי תלת מימדי חביב בשביל סרט סתמי ולא מחייב, זהו יכול להיות אחלה של בילוי. לא יותר, לא פחות.