''פיץ' פרפקט 2'': מצחיק ונשכח

בואו ננסה לשחזר את הרגע המקסים בו צפינו ב"פיץ' פרפקט" הראשון כשיצא: הוא היה נראה כמו סרט נעורים טיפוסי על בחורה שמנסה למצוא את ייעודה בקולג', ומוצאת את כישוריה בשירת אקפלה בלהקה, על רקע התאהבות ביריב התחרותי שלה. זוהי הקלישאה המנצחת של סרטי טלוויזיה, האוניברסיטה עם וועדות קבלה לכל להקה, בנים חתיכים, בנות יפהפיות, תחרות מוזיקלית ובסוף הקבוצה שאף אחד לא האמין בה מנצחת את הקבוצה המתעלה והמתנשאת השנייה שהייתה מובילה עליהם עד כה. ראינו אלפי סרטים כאלה, לפחות כל מי שערוץ דיסני (ג'טיקס לימים) היה דלוק אצלו יותר מידי שעות ביממה בילדות. "פיץ' פרפקט" הוא בדיוק מה שהיינו צריכים בשביל לאהוב את הסרטים האלה: הוא הופך את הקונספט הזה משחוק ומשעמם למקורי, מגניב ואפילו מצחיק. שלא נדבר על העיבודים המוזיקליים הנהדרים שכולנו רק חיכינו שיצאו להורדה באינטרנט. הסרט השני לא לוקח סיכונים, הולך הוא באותה הדרך ולא מוביל אותנו למקומות לא צפויים, ונותר שמח ומבדח - אך כמו כל בדיחה שמספרים בפעם השנייה, גם זו נותרת הפעם פחות מוצלחת.

לאחר שלהקת הא-קפלה הנעימה לאוזן של הבנות זכתה בתחרות הבית ספרית בסוף הסרט הקודם, עברו הם סבב הופעות בכל מקום אפשרי בארצות הברית. באירועים לאומיים, בכנסים, ואפילו בהופעה מול הנשיא, שם הלהקה איבדה את תהילתה ברגע מביך בו פאט-איימי (רבל ווילסון) קרעה את מכנסיה אל מול הקהל הרחב ואף חשפה את ערוותה מול עיניו של הנשיא כשמביט בה לרווחה. הלהקה נהפכת מהדבר הכי לוהט בעולם המוזיקלי לדבר מביך ומגוחך, וכדי לחזור לתהילתן על הקבוצה לנצח בתחרות הבין-לאומית ללהקות א-קפלה, בה להקה אמריקאית לא זכתה לעולם. במילים אחרות: במקום תחרות בית ספרית, זו תחרות בין לאומית.



אז אם נעשה סדר, הוא יהיה בערך כזה: אם הרעים בסרט הקודם היו להקת הבנים, הפעם הם להקת הגרמנים המרושעים, שכמובן שלאורך כל הדרך מובילים בניצחונם על קבוצת הבנות המבולגנות והמיואשות. אבל הקונפליקט הזה בין הלהקות נהפך אפילו הוא לנושא משני בסרט, כל מה שמעניין בסרט, בשורה התחתונה, הוא ההומור. וההומור הזה עשוי היטב. כשיש בסרט מסויים את רבל ווילסון קצת קשה שלא להתפקע מצחוק, ואליה תוסיפו את לילי (האנה מי לי, הנערה המלוכסנת עם הקול הלחשני מהסרט הקודם) ואת קינטיה רוס (הבחורה הלסבית האפרו אמריקאית מהסרט הקודם) ותקבלו פצצת אנרגיה קורעת ומתקתקת שקשה שלא ליהנות ממנה. ובכל זאת, בניגוד לסרט הקודם, ההומור נשכח כלא היה ביציאה מהאולם, והתחושה היא לא של סרט גדול, אלא של סרט מעט סתמי.

מה שהפך לדעתי את "פיץ' פרפקט" הראשון לאחד מהסרטים הכי מצחיקים ומהנים שראיתי אי פעם (למרות שאני הטיפוס האחרון שיראה סרטים כאלה, בכל זאת, קומדיות מוזיקליות זה ממש לא הקאפ-אוף-טי שלי) והיה חסר בסרט הזה הוא לדעתי אלמנט ההפתעה שכמעט ולא קיים הפעם. כשאנו מצפים לראות סרט שמן הסתם יראה כמו היי סקול מיוזיקל ומגלים קומדיה שמתחרה מבחינת ההומור ב"רחוב ג'אמפ 21" אנחנו מבינים שהיה כאן תרגיל קולנועי די מבריק שיודע איך לקלוע לכל הצופים, חובבי הקיטש והבזים לו. הוא בז לקלישאות, בז לקיטש, מכיל אותם אבל במינון נמוך ובמודעות כיוון שלא צריך לקחת סרטים כאלה ברצינות. אף צופה לא ידע מה יקרה בסצנה הבאה בסרט ההוא, וכל סצנה הצליחה להיות פרועה ומצחיקה מקודמתה. הפעם דווקא ההפך, עלינו על הטריק וקשה למצוא פה רגעים לא צפויים או בדיחות ש"לא ראינו מאיפה הן באו".



הכי קל יהיה להגיד שהסרט הראשון היה הפתעה חד פעמית, וכיוון שלא ניתן להפתיע יותר, הליכה על מקום בטוח היא הטוב ביותר שאפשר במקומות כאלו, אבל אני לא אסכים עם אמירה כזו. תמיד יש מקומות רחוקים לדרוך בהם. למשל, למה אי אפשר שבסרטים כאלו יהיו בדיחות עירום? למה הומור וולגרי שתמיד עוסק בהפרשות ודומיהם הוא לגיטימי, והומור שמעט מבוגר וסקסי הוא לא לגיטימי? יש דמות לסבית בסרט - מדוע אי אפשר שיהיה רומן לסבי בסרט? למה הטובים תמיד מנצחים? מדוע הסרט תמיד הולך סביב השמרנות ההוליוודית של מלחמה בין הרע לטוב, סוף טוב וסיפור אהבה סטרייטי לכל אורכו? אם כבר מנסים להפתיע, והצליחו להפתיע בסרט הקודם, למה שלא יפתיעו גם בסרט הזה?

"פיץ' פרפקט 2" הוא סרט שבניגוד לקודם, הולך על מקום בטוח ודי שמרני. הוא משתמש באותן הבדיחות, באותה העלילה ובאותה הנוסחה בה פעל הסרט הקודם, וזה עובד, אבל זה לא מספיק. אז אין ספק - נהניתי מ"פיץ' פרפקט 2", ואני מאוהב בחבורת הבנות המזמרות המוצלחות שהצליחו לגרום לי להיקרע כבר עשרות פעמים בעבר. זהו סרט מצחיק, עם שירים נהדרים וסטייל מוצלח. אבל אם סרט שאמור להיות ה-סמל להפתעה ולחדשנות בז'אנר מפהק גורם לי להרגיש שכבר "ראיתי את זה בעבר", סימן שצריך לחדש. מקווה שהוליווד יקבלו את המסר הזה מעוד צופים טיפה'לה (ממש טיפה'לה) מאוכזבים עד שיצא "פיץ' פרפקט 3", בינתיים, אני אלך לראות שוב כמה פעמים את הקטע בו פאט איימי קורעת את המכנסיים.