5 נושאים בהם "עידן אולטרון" גבר על "הנוקמים"

כן, הלהיט של הקיץ הזה אשר מיועד להיות אחד הסרטים המצליחים ביותר אי פעם, הוא סרט שיש שיאהבו ויש שפחות. אני אישית מהאנשים היחידים בעולם שלא אהבו את הסרט הראשון. נכון אני חושב ששאר סרטי מארוול (מינוס "איירון מן 2") הם סרטים מצוינים ואני מעריץ את הגישה של האולפנים לגבי יקום קולנועי והדרך שלהם להצגת הדמויות אבל דווקא מסרט השיא שלהם התאכזבתי. כמובן שלא ויתרתי על סרט ההמשך ועל מה שג'וש וידון מסוגל לעשות, והטריילרים שיצאו והבטיחו איום אישי על חיי אחד ואחת מהגיבורים גרמו לציפיותי לעלות.

יש כל כך הרבה אנשים שאהבו את הסרט הראשון וכל כך רוצים שהסרט הזה יתעלה עליו. אני באמת מקווה שמבחינת הקופות הוא יתעלה עוד קצת לכיסם של מארוול שעושים כל פעם עבודה שמצדיקה את המיליארדים שלהם, אבל בכל מקרה מבחינת תוכן ואיכות חשבתי האם זה נכון. אז לסקפטיים שביניכם, הנה 5 דברים שהסרט החדש בטוח התעלה על קודמו

הטריילר הרשמי:



אקשן

כן כן, כמה שזה יפתיע אתכם, האקשן ב"הנוקמים: עידן אולטרון" הוא כל כך מרשים שאפילו בסצנה אחת מתוך הסרט יש יותר אקשן מאשר כל הסצנות ב"הנוקמים". כמובן שזה לא כזה חכם כי כמו שאמרתי אני לא התרשמתי במיוחד מהאפקטים שבסרט הראשון. אך עם זאת, "הנוקמים: עידן אולטרון" הוא לפחות אחד מעשרת הסרטים עם הכי הרבה אקשן שאני אישית אי פעם צפיתי.

נכון שבנוקמים ישנה הסצנה המפורסמת על הקרב בניו-יורק, אבל בוא נודה בזה זו רק סצנה אחת עם אפקטים שדי רואים שמדובר בגרין סקרין (טכניקת צילום דמויות על רקע ירוק באמצעות תוכנת עריכה המפרידה את הרקע הירוק מהדמות ושילובה על גבי רקע אחר). ב"עידן אולטרון" היה כנראה הרבה יותר תקציב, דבר שאיפשר ליוצרים באמת להקים סטים ולהראות סצנות פעולה הנראות הרבה יותר אמינות וכיפיות.



עלילה

אחרי צאת הסרט הראשון, במאי הסרט, ג'וש וידון סיפר כי הוא מתכנן לעשות סרט המשך בקנה מידה קטן יותר ואישי יותר. כך יוצא שעלילת הסרט השני היא הרבה יותר מרגשת ומרתקת מאשר מה שהתרחש בסרט הראשון. העלילה ב"נוקמים" היא נחמדה ומאוד מסקרנת, אבל עם זאת מאוד צפויה ועם מספר חורים לא קטנים בעלילה. כלומר, צבא חייזרים המגיע לכדור הארץ בהנהגתו של אל-חייזר (לפי מארוול, אין לי שמץ של מושג איך להגדיר את לוקי) וכמה גיבורים צריכים לשתף פעולה בשביל לעצור את כולם ולהציל את העולם. כולם יודעים כבר מה יקרה ולמרות שג'וש וידון כן ניסה לכתוב כמה טוויסטים כמו הלכידה של לוקי, אבל הוא רק יצר חורים והטוויסטים לא יצאו ממש מפתיעים כמו שחשב.

ב"עידן אולטרון" לעומת זאת נוצר מצב שכמעט הכול יכול לקרות, נוצרים כל כך הרבה קטעים מפתיעים שלא היינו חושבים עליהם. דוגמא גדולה היא הרומן המפתיע בין הענק הירוק לאלמנה השחורה, או מוטיב מוות של מספר דמויות (שאני לא אגיד את שמם כמובן). אם ל"הנוקמים" הייתה עלילה שהיא כיף טהור ו0% חשיבה, אז ב"עידן אולטרון" יש הרבה יותר דרמטיות ומוטיב הפחד משרת את העלילה נאמנה.

האומנם "הנוקמים: עידן אולטרון" לא דרמטי וסופני כמו שהוצג בטריילר הרשמי, אבל ישנם מספר קטעים שאם וידון היה מביים אותם אחרת היו בקלות יכולים להפחיד את הילדים שיושבים באולם. ככה מוצג נושא הסרט - הפחד, המסר של לנצח את הפחד שנמצא בתוכך וגם על למצוא את האומץ להתמודד איתו. וידון כותב את זה באופן כל כך גאוני, במיוחד אצל טוני סטארק והאלמנה השחורה, שמצליח לגרום לפחד להשתלט עליהם ולגרום להם לעשות מעשים שהם ממש לא מאפיינים גיבורים ולעיתים החבר'ה שם נראים כמו נבלים.

ככה למעשה נכתבה לה עלילה שכן אפשר לדעת מראש מה יקרה בסוף (ספויילר - אף אחד לא הורג את כל הנוקמים) אבל לא יהיה לכם מושג מה יקרה תוך כדי. סך הכול העלילה של סרט ההמשך היא באמת יותר קטנה מבחינת סדר גודל, אבל הרבה יותר מסובכת ואישית וכך יוצרת סרט הרבה יותר עמוק.


(גם לגיבורים יש פחדים, רוברט דאוני ג'וניור כ"איירון מן")

משחק

קטגוריה שקצת יותר היה קשה להחליט לגביה, אחרי הכול אני באמת חושב ש"הנוקמים" לא היה מצליח אם כל אחד מהשחקנים היה נותן 200% מעצמו בסרט הזה. עם זאת, כמו שכבר אמרתי, העלילה כאן יותר אישית ומפחידה, דבר הנותן לכל אחד מהשחקנים להראות המון צדדים בדמות שלו. למרות חסרונו של טום הידלסטון, טוב כי כבר שני סרטים עם אותו נבל זה מוגזם, יש מספר תוספות מצוינות לקאסט.

אליזבת אולסן ואהרון טיילור ג'ונסון (המוכר כ"קיק אס") מגלמים את התאומים מקסימוף - קוויקסילבר ומכשפת השני. שני דמויות צעירות וחכמות מאוד, ובעזרת הכריזמה של שני השחקנים הם מצליחים ליצור דמויות אפלות שיהוו איום שווה לנוקמים. פול בטאני ("סיפורו של אביר","נפלאו ת התבונה") ,שדיבב את המחשב 'ג'ארוויס' ; בסרטי "איירון מן", מגיע כעט לקדמת הבמה בתור אנדרואיד מרשים בשם 'ויז'ן'. למרות שבטאני לא מקבל הרבה זמן מסך, הוא מצליח לתפקד בתור מין תינוק שלומד על העולם וכוונותיו טהורות וטובות.

כמובן שגם כל סרט טוב חייב נבל טוב, ג'יימס ספיידר היה הבחירה הראשונה והאחרונה שאותה דרש ג'וש וידון. קולו העמוק עוזר ליצור דרמטיות כאשר הוא מתפקד כנבל הרובוטי ובאיזה שהוא מקום מאוד מזכיר את מה שג'יימס הארל ג'ונס עשה עם דארת' ויידר האגדי. כמו לוקי, גם אולטרון הוא נבל מאוד מורכב וטוען שהוא מציל את האנושות ע"י הקרבתה והקרבת הנוקמים, ובעקבות כך ספיידר עוזר להפוך את אולטרון לנבל מאוד מאיים ומאוד מפחיד.

הוא רק מדבר ואפשר להבין כמה שהוא שונא את טוני סטארק וחבריו והנאומים שלו על כמה שהנוקמים הם בובות על חוטים (כן כמו שראו בטריילר, יש המון הזכרות מ'פינוקיו' כאן) הופכים במהרה לדקלום שהצופים יצטטו בדרך הביתה (ואני מדבר כאחד כזה).

רוברט דאוני ג'וניור כאיירון מן האגדי שכרגיל מתפקד בתור הפאני גאי והפעם מראה המון עומק בדמות. כריס אוונס כקפטן אמריקה שכבר ממש לא מציית לפקודות כמו בסרט הקודם והוא רק משתפר לאחר שהתגלה כשחקן כריזמטי לא קטן בסרט השני של הקפטן בו מראה יכולת מנהיגות גבוהה כקפטן אמריקה. כריס המסוורת' כת'ור בתפקיד קטן אבל קומי יותר שמציג את המסוורת' כבדרן לא קטן. סמואל ל. ג'קסון בתור שבאמת לא צריך יותר מ10 דקות מסך בשביל ליצור לפחות 9 משפטי קאלט.

ג'רמי רנר כהוקאיי מקבל לראשונה חליפה הולמת ותפקיד משמעותי בתור המצפון של הקבוצה, וישנו גם טוויסט נחמד לגבי הדמות (שאותה לא אחשוף) שמראה כי רנר הוא לא רק שחקן פעולה אלא גם שחקן מאוד בוגר שיכול לתפקד סוג של אב רוחני.

אבל ישנם רק שניים שגונבים בקלילות את ההצגה, הראשון זה כרגיל מארק רופאלו ששנית מראה לאדוארד נורטון ולאריק באנה מאיפה משתין ההאלק. שחקן כל כך מוכשר שמציג שברוס באנר הוא לא רק בן אדם עצוב שעבר טרגדיה, הוא גם חנון מצחיק עם בעיות שליטה לא קטנות. בניגוד ל"ענק" מ-2003 ו"הענק הירוק" מ-2008 (שאת האמת שאין ממש הרבה טענות נגד הסרטים האלו), אני לא אמרתי נו כבר בואו תביאו את הענק, כי עם רופאלו כברוס באנר הוא דמות מעניינת משל עצמו.

השנייה היא סקרלט ג'והנסון ,המדהימה שלדעתי היא אחת השחקניות הטובות ביותר שפעולות כיום בהוליווד, בתור האלמנה השחורה שמקבלת הרבה מאוד במה בסרט הזה. האלמנה השחורה היא כבר לא אותה הבחורה המסתורית ודוברת הלטינית שעוזרת לטוני סטארק, אלא שחקנית קבוצתית עם עבר מאוד מעניין שנחשף בסרט הזה. אני לא חושב שיש מישהי שתוכל לשחק את התפקיד כל כך טוב כמו ג'והנסון.


(אחת השחקניות הטובות שפועלות כיום - סקרלט ג'והנסון בתור האלמנה השחורה)

בימוי

כאן אין לי שום צל של ספק, התעלה על עצמו בהרבה בסרט הזה - ג'וש וידון במאי הסרט. בסרט הזה יש לו את הבמה ואת המקום להתעמק בדמויות, להפוך אותם לרלוונטיות יותר. אם בסרט הקודם הוא הסתבך המון עם החייזרים והאלים, כאן הכול יותר ריאליסטי ויותר כואב. אם בסרט הקודם וידון נתן בימוי שיותר דומה לסדרת טלוויזיה על גיבורי על, בסרט הזה יש לו אמירה, יש לו ביקורת ויש לו המון מוטיבים עלילתיים המיושמים בבימוי.

כמו שנאמר לעיל בנוגע לעלילת הסרט, וידון גם ממחיש מאוד טוב את הפחד. הסיוט של איירון מן ממלחמה והפסד, הסיוט של קפטן אמריקה מסוף המלחמה, הסיוט של ת'ור מלאכזב את כולם וסיוטה של האלמנה השחורה מעברה ומעצמה. הפסים האישיים והכואבים של החבורה עוזרים לוידון לרתק את הצופה לכיסא עד הסוף.

בסרט הקודם קשה לומר שהיה לו תפקיד משמעותי מלבד אפקטים מרשימים. קשה לומר גם שהיה לו משהו לעבוד עם השחקנים שרובם כבר מכירים טוב מאוד את הדמויות שלהם, אבל לא כאן, כאן וידון צריך לעשות יותר מגרין סקרין והוא צריך להציג מחדש את הדמויות לשחקנים, עד כדי כך שלא יזהו אותם כמעט. אין ספק, כאן יש לו יותר תפקוד והוא עושה את זה בצורה מצוינת ואף מרשימה.


(וידון התעלה על עצמו בהרבה בסרט הזה)

פסקול

אני מודה ומתוודה, אני באמת אוהד מאוד גדול של סאונדטראקים טובים, אבל הסאונדטראק הזה הוא מינימום הגאוני ביותר שיצא השנה. בדומה מאוד לבימויו של וידון, בסרט הקודם לא היה לאלן סילבסטרי (האחראי על המוזיקה בסדרת "בחזרה לעתיד") ממש מה לעשות חוץ ממוזיקת גיבורים לא ממש מרשימה שדומה ל"ספיידרמן" ולשים כמה כינורות וגיטרות לסצנות הקרב.

כאן זה ממש לא ככה, הסאונדטראק משחק תפקיד חשוב ביותר לדוגמא אצל הנבל, כמו שידוע נאומו של אולטרון על "עכשיו אני חופשי, אין עליי חוטים" המוזכר מהשיר של פינוקיו, אז למה לא להביא פשוט את אותו השיר בכיוון אפל, וזה בדיוק מה שקורה בסרט הזה. הנעימה המרכזית של אולטרון היא אותה גברת בשינוי אדרת - בצורה אפלה יותר.

הפסקול הוא כולו מאוד אפל כפי שוידון מאוד רצה, וכנראה הראשון שפנו אליו לכתיבת הפסקול הוא דני אופמן שמוכר מעבודותיו הגותיות עם טים ברטון וגם כאחראי על מוזיקת הפתיחה המפורסמת של "משפחת סימפסון". הוא כתב את הפסקול בצוותה עם בריאן טיילר שכבר הרשים אותנו ב"איירון מן 3", "תור: העולם האפל" ולאחרונה גם "מהיר ועצבני 7".


(כל סרט טוב צריך נבל טוב - ג'יימס ספיידר כ'אולטרון')

בנימה אישית יותר, אני חושב ש"הנוקמים: עידן אולטרון" הוא לא רק הסרט הכי טוב שראיתי שנוצר השנה, הוא גם הסרט הטוב ביותר שראיתי שנוצר לפחות ב-5 השנים האחרונות. לפי דעתי הסרט הזה מגיע בגישה הרבה יותר אישית לדמויות עצמן ופחות מגיע בגישה של להעצים את האיום כמו שהיה בסרט הראשון. אולי אני מגזים אבל הסרט השני הוא מסרטי ההמשך המצוינים ביותר שנוצרו אי פעם, ואני חושב שאולפני מארוול העלו שוב פעם את הרמה בשביל סרטי קומיקס וסרטי קולנוע בכלל.

הטריילר האחרון לסרט: