"מרדף לילי": מפתיע לטובה

לכולנו יצא ללכת לבתי הקולנוע, ללא סרט מוכן מראש אלא פשוט בספונטניות, ומן הסתם באחד הפוסטרים הגדולים מעל הקופות הופיע ליאם ניסן מחזיק אקדח או כל כלי נשק אחר ובאותיות זוהרות כתוב "מרדף רצחני" או "הנקמה הגדולה" או כל שם מפוצץ אחר. מן הסתם, במקביל אליו היה פוסטר זהה עם ג'ייסון סטיית'ם ועם שם דומה. מצחיק שגיבורי האקשן הגדולים של הקולנוע העכשווי של הנוער הם בכלל זקנים, סטיית'ם נושק ל-50, ניסן עקף את ה-60, וסטאלון בקרוב ב-70. הצעירים לעומת זאת כבר נגררו לסרטי הרומנטיקה לנערות. כנראה שגיבורי אקשן מבוגרים "עושים את זה" לקהל הצעיר, מעוררים תקווה או התפעלות מהדרך בה המרדפים והיריות בגיל הזה עוד אפשריים. חבל שרוב הסרטים חולקים את אותה העלילה אחד עם השני, למרות שדווקא "מרדף לילי" החדש מצליח לרענן בשבלוניות המשעממת.

ג'ואל קינמן הוא מייק, בנו של ג'ימי (ליאם ניסן) הפושע המדופלם, אשר בוחר לברוח מחיי הפשע שהורגל אליהם מאביו ומנסה להתחבר אל החיים הפשוטים כעובד נהג לימוזינה ומדריך נוער באיגרוף בזמן שמנסה להכחיש את דמותו של אביו בחייו. הכל מסתבך, כשהוא נחשף אל אירוע פשע שלא היה אמור לראות במסגרת עסקת סמים בין פושעים, וכיוון שאסור להשאיר עדויות, הפושעים רודפים אותו למוות. ג'ימי, בגילומו של ניסן כאמור, הרי מקושר עם כל הפושעים בעיר, והדרך היחידה של מייק להתחמק מהבלאגן היא בעזרתו של אביו.


(האם השניים יצליחו לשרוד את הלילה?, צילום: יח"צ)

יש המון סתירות עלילתיות, איי-הגיונות וצירופי מקרים הזויים על גבול הבדיוניים אשר מניעים את עלילת הסרט, ובכל זאת, משהו בו עובד. אפילו השחקנים מצליחים להפתיע. ג'ואל קינמן בתפקיד הבן מצליח לעורר הזדהות ואמינות בין כל השרירים והקעקועים שמכיל. גם ליאם ניסן, למרות הקלישאה החוזרת של דמותו המכסח הכל יכול, מביע מעט רגש מעבר לרגיל ומצליח לגרום לסרט להיראות מעבר ליומית אקשן טיפוסית.

ההפתעה הגדולה בעיני של הסרט הוא הבמאי ז'אומה קולייט-סרה, שמסתמן אצלי לעתיד כאחד מבמאי המותחנים הטראשיים הגדולים של דורנו. התסריט של "מרדף לילי" הוא בעייתי; הוא עמוס בדמויות, הוא לא הגיוני בעליל, סצנות האקשן שבו מינוריות לעומת סצנות העלילה הלא מסעירות שבו, ובכל זאת, הבימוי של ז'אומה גרם לכל העסק הזה לעבוד, ולעבוד טוב. הסרט הזה מותח לכל אורכו, מצולם בצורה עמוקה ומוחשית שגורמת לצופה להרגיש לרגעים כאילו נמצא בין חדרי ההתרחשות, אפלולי ואפרורי בסגנון קלאסי נהדר וסצנות האקשן היו בעיני יוצאות מן הכלל. התזמון של כל יריה, כל מרדף וכל סצנת רגש בין האב לבנו עשויים בצורה מדוייקת ומחושבת, כך שבאמת, למרות כל הסיכויים, ממש נהניתי מהסרט.


(פשוט צוות לעניין, צילום: יח"צ)

בואו נקדיש כמה מילים לז'אומה. ז'אומה החל את דרכו עם סרט האימה החביב, "בית השעווה" שגרם סיוטים לרבים אך לא גרם לשמו לעלות מעלה. המשיך הוא עם סרטים אף יותר טובים; "היתומה" היה מותחן מצמרר ומדמם על נערה מאומצת שהורסת סדרי עולם במשפחה וגורמת לרצח סדרתי, ומדובר באחד המותחני-בי-מוביז הטובים שראיתי בחיי, למרות שהתסריט היה טעון שיפור. גם "נון-סטופ", סרט הטיסה שיצא אשתקד היה נהדר בבניית המתח למרות שהעלילה לא הדהימה אותנו. והנה, גם הפעם, "מרדף לילי" הוא סרט עם סיפור בעייתי שבעזרת הבימוי הנפלא של ז'אומה הפך לסרט שאולי לא תזכרו יותר מידי אחרי היציאה מהאולם, אך אם אתם חובבי קולנוע מושבעים כמותי, תזכרו את השם של הבמאי קצת אחרי. אל תופתעו אם הוא יזכה באוסקר ביום מן הימים, אולי כשיזכה לביים לשם שינוי תסריט טוב.