"הנוקמים: עידן אולטרון": פשוט כיף

לפני שלוש שנים, אני כילד בן 14 וחובב גיבורי על מושבע הלכתי עם חברי הטובים לפרוייקט איחוד הקומיקס המרגש, "הנוקמים". סרט שאיחד לראשונה את כל גיבורי העל של עולם הקומיקס מארוול, הצליח לגרום לכל מה שראינו עד אז בקולנוע להיראות כמו כלום, שבר שיא באפקטים, הומור ובתזמוני מחיאות כפיים באולם, ולסיכום, זו הייתה חוויה. אחרי "הנוקמים", החברים הטובים נעלמו, הסרטים איבדו את ערכם (אחרי שראינו את "איש הפלדה", איך אפשר להתלהב מהאפקטים של הנוקמים?) הקונספט איבד את המשמעות העצומה שהייתה לו אז וכל מה שנותר לסרטים הבאים זה לחשוב כיצד ניתן להתעלות עליו. ואז באו ההמשכים; איירון מן השלישי היה מוצלח אך לא מרהיב, ת'ור השני היה מביך ואילו קפטן אמריקה השני היה פשוט פצצת אנרגיה מתקתקת של מתח ואקשן. עם כמה שאהבנו את "הנוקמים", ידענו שאין למה לצפות, העלילה לא תוכל להפתיע, ההומור כבר לא יחזיק והאפקטים? כמה כבר אפשר לחדש? אך טעינו. "הנוקמים: עידן אולטרון" הוא ללא ספק סרט הקיץ הטוב של השנה (למרות שהקדים בלוח הזמנים), שבר שיא בסדרת מארוול בפרט ובסרטי קומיקס בכלל, והצליח להחזיר אותי לאותה החוויה שחוויתי בזמן הנוקמים הראשון. אז איך ג'וס ווידון מצליח פעם אחר פעם לכבוש את לב המעריצים?

הסיפור ממשיך הישר מסוף הסרט "קפטן אמריקה: חייל החורף", בתקופה בה הנוקמים נהפכים לחבורה של שומרי חוק המגנים מפני צרות מינוריות של חבורת הגרמנים הייל היידרה חסרי המשמעות מסרטי "קפטן אמריקה", והם מבינים כי לאחר שהסכנות הגדולות חלפו הם לא שווים הרבה. טוני סטארק מבין שכל עוד הנוקמים קיימים משמעותם אומרת שיש סכנה, ולכן, כדי שתיפסק הסכנה, צריך להפסיק את מפעל הנוקמים. לשם כך הוא בונה יחד עם חברו "הענק" בינה מלאכותית אלקטרונית, בשם "אולטרון", בעלת כוח אנרגיה עצום ויכולת רגשית כמעט אנושית, שתשלב בין כוחות הנוקמים ותיצור את גיבור העל האולטימטיבי. העסק יוצא משליטה, כמובן, כשאולטרון מרגיש שהנוקמים ובני האדם שולטים בו יותר מידי, הבינה המלאכותית נהפכת למשוכללת מהצפוי ואולטרון בוחר לפתח החלטות משלו ולהתמרד בנוקמים יוצריו ובבני האדם בכל כוחו. ומכאן, רק מתוך ההרס והחורבן של הערים השלמות יצאו המנצחים בקרב.


(צילום: מתוך הסרט)

עם כל ההערכה שלנו לסצנות האקשן הגדולות למיניהן, צריך לזכור שעיקר העבודה מאחוריהן היא התזמון שלהן. כולנו ראינו מה קורה כשאין תזמון ואין הרבה שכל באנשים שמאחורי המצלמה, למשל, בסרט "רובוטריקים 4", שיש בו אפקטים (אמנם פחות משוכללים מהאלו שבנוקמים, אבל בכל זאת) מאוד מרהיבים ואקשן מהוקצע ובכל זאת הוא עמוס, משעמם ומרדים. "הנוקמים: עידן אולטרון" מלבד האפקטים, נותר לכל אורכו מעניין ומרתק, כמו קודמו, בזכות האפיון השונה והייחודי שיש לדמויות שבו. קפטן אמריקה נותר הילד הטוב; האלמנה השחורה והענק מפתחים רומן שעובד מצויין; הוקאיי איש החץ מקבל זמן מסך רחב ונהפך לדמות משמעותית לכל דבר; ת'ור ואיירון מן ממשיכים עם משחקי הכבוד; ואפילו אולטרון הוא נבל מוצלח הנעזר בתאומים קוויקסילבר וסקרלט ווינץ' הלקוחים מסדרת אקס מן ליצור קונפליקט מצחיק והרסני בין הנוקמים אל הרובוט המרושע. כל השחקנים נהדרים, חלקם אפילו יפים (סקרלט ג'והנסון וכריס המסוורת' בהחלט גרמו לכמה מהקהל להרגיש שחם באולם), אך לבי תמיד יהיה לרוברט דאוני ג'וניור, שפשוט גרם לקהל להתגלגל מצחוק בצורה בלתי נשלטת.

אבל אחרי הכל, הסיבה שהרבה אנשים מחכים כמו מעריצותיו של ג'סטין ביבר על יד הקופות לקראת הסרט הזה היא בגלל האקשן, ואיך האקשן? במילה אחת: וואו. אני חושב שאחרי "איש הפלדה" ראינו הכל, וזה נכון, מבחינת הויז'ואל עצמו, מבחינת האפקט החזותי כתמונה וכפריים בהחלט ראינו דברים דומים, אבל הדרך בה ג'וס ווידון מביים את הסצנות האלה גרמו לי להרגיש שאני רוצה ליפול מהכיסא ולקפוץ אל המסך. הצילום בסצנות מרגיש כל כך יפה, כל כך מוחשי, כל כך מהיר, סצנות שמצולמות מלמעלה ומהצד ובשוטים חדים ומרהיבים שאי אפשר אפילו לדמיין את הצורה בה הן נעשו, זה ללא ספק הישג מרהיב לקולנוע הממוחשב. יש כאן סצנות אקשן בכל רחבי העולם, מאלסקה ועד אפריקה, עם בניינים שנופלים ומתרסקים, קפיצות ממטוסים, מכוניות שמתפוצצות - וכל אלו עובדים נהדר, בעיקר בתלת מימד. גם תלת המימד, בניגוד לקודם, (ולמרות שהסרט לא צולם בתלת מימד אלא הומר אליו!) הוא פשוט מופתי ומשובח, בפעם הראשונה בחיי שלא סבלתי בו אלא גם נהניתי, הוא עמוק, מוחשי וריאליסטי בצורה שלדעתי עוד לא ראינו על מסכי הקולנוע מאז ימי "אווטר". בשיא הרצינות, הייתה אפילו סצנה שהרגשתי שאני מרחף.


("נבל מוצלח, מצחיק והרסני" - אולטרון, צילום: יח"צ)

אפשר להגיד ש"הנוקמים: עידן אולטרון" הוא "הכי הכי" בהמון תחומים: הוא הסרט הכי טוב בין הסרטים של מארוול עד כה; הוא סרט האפקטים והתלת מימד הכי טוב שיצא השנה עד כה; הוא הסרט הכי טוב שיצא בקיץ 2015 עד כה; והוא פשוט, בשורה התחתונה, הסרט הכי כיפי שראיתי בזמן האחרון. לראות סרט אקשן שעשוי טוב זה דבר אחד, לראות סרט עם דמויות משעשעות ומגניבות שבא לך להעריץ זה דבר אחר, לראות סרט שמצליח לגלגל אותך מצחוק או לגרום לך להרגיש שאתה מרחף הוא אצלי מצרך נדיר, ו"הנוקמים: עידן אולטרון" הוא פשוט שילוב נהדר של כל אלו, סופרמרקט קולנועי נדיב של כיף, פשוט כיף. אז ברור לנו שהוא לא עמוק, אני לא אלמד ממנו שום דבר לחיים ושלרגע אני לא אקח ברצינות קטע בו אחת הדמויות בו נמצאת בצרה. אבל ההנאה והבידור כל כך מוצלחים שמבחינתי קיבלתי את האסקפיזם השנתי שלי.