אפוקליפסה מודרנית או פרנויה?

אני פריקית של סרטי אפוקליפסה, ועמוק בפנים מקווה שאחד מהתרחישים השונים יצאו לפועל ביום מן הימים. רוב סרטי "סוף העולם" קשורים לאסון כלשהו הפוקד את האנושות. הסרט יכול להתמקד באסון עצמו, בתקופה שלפני או שאחרי, או בסיפור אישי כזה או אחר של אנשים החווים את האסון על בשרם. בדרך כלל האסון מגיע בצורה של אסון טבע, אסון טכנולוגי/אנושי, מלחמה או פלישה של חייזרים לכדור הארץ שמטרתם היחידה, היא לחסל את האנושות ולהשתלט על העולם. אבל פה, אנחנו רואים סרט אפוקליפטי שונה, שאני לא ראיתי כמוהו מעולם. האסון הפוקד את האנושות נעשה על ידי אלוהים. כן כן, אלוהים הגדול היושב למעלה בשמיים. הוא מחליט לקחת מהעולם את כל הילדים והמאמינים, לפני שכדור הארץ והאנושות בכלל, נכנסים לתקופה אפלה של רוע. כדי להקל על ההלם שהאסון הוא בידי אלוהים, גם הכניסו לסרט אסון קטן נוסף בדמות מטוס נוסעים, שחוזר לניו יורק ולא מוצא מקום לנחות. עוד פחד גדול שיש כיום לבני אדם, הפחד מהתרסקות מטוס. וכולנו יודעים שיש סיכוי יותר גבוה למות בתאונת רכב מאשר בתאונת מטוס, אבל בכל זאת. זה מפחיד.

אחד מהסיבות שאני אוהבת לצפות בסרטי מדע בדיוני, זה מהסיבה שהם בדרך כלל לוקחים בעיה ידועה, פחד מוחשי שיש לבני אדם, כמו למשל הפחד מטכנולוגיה/אלוהי ם/מטוסים, והופכים את הפחד הזה לסרט אסונות. בשנים האחרונות רוב סרטי האסונות כללו טרגדיה טכנולוגית המערבת למשל מחשבים והשתלטותם על העולם, או טרגדיה בדמות אסונות טבע. שניהם משקפים פחדים הטבועים עמוק בתוך החברה - הפחד שמחשבים ישתלטו לנו על החיים או הפחד שנחריב את העולם במו-ידינו ונביא על עצמנו אסון אקולוגי. הפחד מכעסו של אלוהים, הוא פחות פופולרי ומקובל. להיפך, בשנים האחרונות ניכרת התרחקות משמעותית בעולם המערבי מהדת, ובכל זאת, בחרו לעשות סרטי מדע בדיוני שמאחורי האסון הגדול עומד אלוהים בכבודו ובעצמו. תעמולה דתית מישהו?

האסון עצמו מגיע רק באמצע הסרט, ולפניו דואגים להכניס אותנו עמוק אל תוך עולמה של קלואי (קאסי תומפסון) שחוזרת הביתה לחגוג את יום הולדות של אביה (ניקולס קייג'), רק כדי לגלות שהוא בכלל טס ללונדון במסגרת עבדותו כטייס. היא על הדרך גם מכירה (וכנראה מתאהבת) עיתונאי חתיך הלא הוא צ'אד מייקל מארי, שבמקרה עולה לטיסה בה אביה הוא הטייס. צירוף מקרים שכזה שלא גורם לנו לעצור יותר מידי ולחשוב עליו ובכל זאת - באמת? מה הסיכוי?



בכל מקרה, באמצע הטיסה ללונדון מתרחש האסון ונעלמים גם מהמטוס כל הילדים וכנראה גם כל האנשים שהאמינו באלוהים. כל הסרט נע סביב הציר של טוב ורע, אמונה מול חוסר אמונה, והיכולת של אלוהים להעלים מליוני אנשים ולהעבירם אל גן עדן. כחובבת מושבעת של סרטי מדע בדיוני אני יכולה לומר בוודאות שזה כנראה הסרט מדע בדיוני הכי גרוע שראיתי מימיי. התערבות אלוהית איננה יכולה להיחשב כאירוע אפוקליפטי מכיוון שהאמונה באלוהים היא אמונה, כמו אמונות אחרות, ולא משהו שאנחנו באמת פוחדים ממנו. הכעס של אלוהים איננו דבר שאנו באמת חוששים ממנו ביום יום, ולהפוך אותו לאסון ברמה הגלובלית מרגיש לי בעיקר כמו פרופגנדה של עולם הדת, שמנסה להכניס לנו קצת פחד מאלוהים באמצעות סרט הוליוודי.

הם תופסים טרמפ על הז'אנר של המדע הבדיוני, המשחק על פחדי החברה והופכים אותו למסע קמפיין דתי, הנועד להרהיב את כוחו של האל הכל יכול. הרי אם הייתם מאמינים באלוהים, הייתם גם נעלמים אל גן עדן בזמן שהעולם יורד לטמיון. אז אולי כדאי להתחיל להאמין, למקרה שאלוהים יום אחד יקום ויחליט להחריב את העולם ולהציל רק מעטים. אם האדם נוצר בדמותו של אלוהים, לא הייתם מצפים שהוא ינסה להציל את כל האנושות מהאסון הקרב ובא? אני לא יודעת, אבל אני כן יודעת שלא מדובר בסרט מדעי בדיוני אלא בקמפיין תעמולה שעליי, לא עבד בכלל.



ואם מדברים על מטוסים שמתרסקים, אני חייבת להזכיר את הסרט האחרון שראיתי "סיפורים פרועים", שגם שם יש סצנה של התרסקות מטוס, רק שהוא לא מתרחש בתוך עולם מדע בדיוני, אלא בתוך עולם אמיתי למדי בו הטייס מחפש נקמה לכל האנשים שעשו לו רע בחיים, ומחליט לרסק את המטוס, הישר אל תוך גינה של זוג זקנים. אם חושבים על זה, התרסקות מטוס זהו פחד שמככב כבר שנים על מסכי הקולנוע והטלוויזיה.

סדרות כמו "אבודים" וסרטים רבים המשלבים חטיפות והתרסקויות של מטוסים הציגו בפנינו את הפחד האווירי בדרכים יצירתיות ומפחידות ביותר. מה שמענין זה שהמטוס האחרון שהתרסק בדרכו מברצלונה לגרמניה, מזכיר בצורה מפחידה את אותה הסצנה מהסרט "סיפורים פרועים". גילו שטייס המשנה ריסק בכוונה את המטוס, אנחנו כמובן לא יודעים למה, אבל הדמיון רב מידי בין שני הסיפור. עד כדי שהוא גורם לי לשאול מי השפיע על מי? המציאות על יוצרי הסרטים או יוצרי הסרטים על המציאות?