"מורדים": קיצי ונעים

קטלה. בלאגן. מלחמה. למרות שמפוצלים מלא בקטעי מלחמה מלאי צלקות ודימומים, המלחמה הגדולה היא זו המתנהלת בין מבקרי הקולנוע בנוגע לרמת הזקתו של הסרט. טוענים שהוא רדוד, מביך, מבולגן, חסר היגיון ומשרה עולמות דמיוניים סתומים וחסרי השראה לנוער. במה לא האשימו אותו? במסרים הפשוטים? באקשן העדין? בדמויות חסרות ההבעה? הרשו לי להיות ההיפסטר הראשון ולעצור את הבלאגן, כי גם "מפוצלים" וגם המשכו המצוין, "מורדים", הם סרטי אקשן מבדרים להפליא. מהסוג שאני מסוגל לראות כמה פעמים וליהנות מהם כל פעם מחדש. אז איך אני מגיע לחוסר הסכמה כל כך מוחץ עם שלל המבקרים, ומדוע הם חושבים כך?

"מורדים", כהמשכו הישיר ל"מפוצלים", ממשיך מסיפור עולמה של ביאטריס, העולם בו כל אדם נולד עם אופי אחד ויחיד אשר מקנה לו מקום בפלג המתאים לאופיו (אם האדם ידידותי, יהיה הוא בפלג ידידות, אם הוא חכם במיוחד יהיה בפלג אוריינות וכן הלאה) אך ביאטריס נולדה מקוללת, מתאימה היא לכמה פלגים שונים, וכמו כן, היא מפוצלת. למפוצלים אין מקום בשיקגו העתידנית המנוהלת על ידי ג'נין המרושעת (קייט ווינסלט הנפלאה מטיטאניק) וכמו כן, נהפכת היא לרדופה תחת כוחות המשטר האפלים של ג'נין אשר רודפים אחר מותה. בסיפור זה, מתגלה קופסה מסתורית אשר החביאו הוריה של טריס, אותה מגלה ג'נין, ורק בעזרת מפוצלים שונים אשר יעברו מספר הדמיות אינטנסיביות היבחנו את יכולתם, תוכל להיפתח הקופסה ולגלות את מסרה האפל. לא היה מפוצל אחד ששרד את המבחן הנכפה עליו, האם טריס תוכל?



ההשוואה הראשונה העולה בראשנו היא ללהיט הנוער המדובר, הלא הוא "משחקי הרעב". גם פה, יש כוכבת נוער נערצת שכל קוראי מדורי הרכילות שמעו עליה, הלא היא שיילין וודלי, מקבילה היא לג'ניפר לורנס. גם היא, ניסתה להתקדם בקריירתה בסרטי איכות (אך הפעם לא מוצלחים, כמו "אשמת הכוכבים"). גם כאן ישנה שחקנית ותיקה מוכרת, קייט וינסלט, שמצליחה להעלות את רמת המשחק לרגעים אך לא באמת מתאימה לרמה הרדודה יחסית של הסרט. גם כאן ישנו עולם דמיוני הנשלט בידי דיקטטורים מרושעים ואינטרסנטים שמנצלים את האזרחים לטובתם. אני קראתי את "משחקי הרעב", ולמען האמת, העיבודים הקולנועיים היו ממש מדכאים. הסרט הראשון היה ילדותי וחובבני בתחום הקולנועי שבו, ואילו האחרים היו טובים, אך מלנכוליים, חסרי צבע וחסרי רגש שהפכו את הצפייה לעגמומית ולדי מעיקה. "מפוצלים", לעומתם, הוא סרט זוהר.

ומה זאת אומרת זוהר? ומה הופך אותו לכזה? ומה טוב בזוהר? שאלות מצוינות. אז התחום הראשון שהסרט מצטיין בו לטובה, הוא באופן מפתיע התחום הסימנטוגרפי (הקולנועי) שבו. הסרט הזה מצולם פשוט נפלא. כל שוט ושוט כאן נראה כמו יצירת אמנות שופעת אפקטים, צבעוני ומעלה תקווה, שלא מתבלט רק בזכות הזוויות צילום המדהימות שבו, אלא גם בגלל תוכן הצילומים שהושקע בו לא מעט. ישנם כפרים רבים שהתקיימו ונעשו למען הסרט, אשר הופקו לצד שדות מקסימים בזמן שהשחקנים והדמויות לבושים באופן קלאסי ומרהיב. התלבושות והתפאורה בסרט ממש התאימו כמו כפפה אל היד אל הצילומים באיזורים הכפריים, מועמדות לאוסקר בתחום התלבושות והאיפור תהיה מוצדקת (גם אם לא תבוא לעולם). אך מלבד לתחום הדברים האמתיים שבהם הסרט מצטיין, מצטיין הוא גם בדברים הלא אמתיים, הלא הם האפקטים.



ראיתי מלא סרטי אפקטים בחיי. החל מאווטר, כלה ב"כח משיכה", ומשם זה מתמשך אל "שומרי הגלקסיה" וחבריו. ב"מורדים", כמו גם ב"מפוצלים", האפקטים עשויים טוב. כנראה זה בגלל האופן בו מוצגים האפקטים; באווטר, כוח משיכה וחבריהם, האפקטים הם החלק שבו מתמקדת התמונה, ואילו האנשים, הדמויות, התפאורה והשאר נהפכים לשוליים. רוברט שוונטקה, במאי זר ולא מוכר האחראי על פרוייקט זה, יודע היטב כיצד לנצל את האפקטים הממוחשבים ואיך לבנותם. כל סצינת אקשן כאן מתמקדת אך ורק בבני האדם שנכללים בה, ואילו האפקטים הם אמצעי עזר לסצנות האקשן האינטנסיביות הדורשות לא מעט מצד השחקנים. ריצות ומכות, יריות ומרדפים, הכל כאן נעשה במלוא המקצועיות וההשקעה, ולא רק בהשקעתם של המחשבים. עוד יתרון הוא שהסצינות עובדות ביעילות מפתיעה. כבר צפינו בסרטים בהם האקשן נראה טוב ועשוי טוב אך פשוט לא גורם לנו להרגיש דבר, ואילו כאן כל סצנת אקשן מותחת, מזוויעה, מרתקת ומצליחה ללחוץ על הצופה כמו שרוצה הוא שתהיה. מי היה מאמין.

אך בגדול, עם כל ההערכה לתחום הקולנועי, האקשן או הצילומים, בסופו של יום דווקא הסיפור, על אף מגרעותיו, הוא פשוט סיפור מעניין. טריס היא בחורה שמשתייכת אל כמה פלגים, שזה כמובן קצת "טיפשי" מיסודו, אך מרגישה היא שונה, לא מוגדרת, וזוהי תחושה שבני נוער רבים (בניהם אני) מסוגלים להזדהות עמה. טריס עוברת קונפליקטים מאוד פשוטים, היא דמות שרוצה בטובת כולם, כמו חברה, "פור", המשוחק נפלא על ידי תיאו ג'יימס, והרומן בניהם עובד הרבה יותר טוב מאשר הרומן היבש בין לורנס להאצ'רסון בסרט המקביל. באופן חד משמעי מדובר בסיפור של הטובים נגד הרעים, וזה מה שמעצבן כל כך את המבקרים. נמאס למבקרי הקולנוע האיכותיים מסיפורים מטומטמים ושטחיים על נערים מאוהבים, וזה לגיטימי לגמרי. אך בין כל סרטי הדמדומים ומשחקי הרעב למיניהם, אני חייב להודות שסאגת "מפוצלים" מצליחה באמת לבדר ולעורר הזדהות, ואם שלל מבקרי הקולנוע מעדיפים את האווירה האפרורית של משחקי הרעב, שיבושם להם. אני אוהב את הפנטזיה שלי צבעונית זוהרת, לא חשוכה ודועכת.