המשכונים לפנים

שני מקרים שונים, אבל דומים בז'אנר. שתי קומדיות מחפשות המשך, כל אחת בעיתוי ממש שונה, גם מבחינת השחקנים וגם מבחינת תאריך היציאה של סרט ההמשך. בעוד שבסרט "איך להיפטר מהבוס" שחררו סרט המשך במהירות יחסית (הפרש של שלוש שנים בין הראשון לשני) ב"טיפשים בלי הפסקה" העדיפו למתוח את הצופים, שעברו בעצמם שינויים בחייהם האישיים בין שני הסרטים; נתנו להם לגדול, להתבגר ואז שתלו את כרית הפלוצים מתחת למושב הרכב.

שם הסרט: Horrible Bosses או בעברית "איך להיפטר מהבוס".
שנת יציאת הסרט הראשון: 2011 , שנת יציאת הסרט השני: 2014.
אופציה לסגירת מעגל בטרילוגיה: יש סבירות גבוהה שזה יקרה, כי לא היה ברור כל כך, שאחרי הסרט המצוין והמצחיק הראשון ייקחו אותו לסיקוול ויחסית די מהר, אבל הפעם זה נראה די דורש ומתבקש לסגור את הצמד בחותמת טרילוגייה ולחשוב איך שומרים על רמה קומית או מתעלים בחזרה לרמה הקצת יותר טובה של הראשון.

אז מה היה לנו בסרט הראשון? שלישייה מתוסכלת מבוסים מעיקים, מציקים ומדכאים, כל אחד בדרכו שלו. סף השבירה מביא אותם לתכנון של רצח ולסדרה מצחיקה של אירועים שקורים בדרך לניסיונות הרצח הדי כושלים של השלושה. ג'ייסון סודייקיס, צ'ארלי דיי וג'ייסון בייטמן עושים עבודה קומית מצוינת ומגלים כימיה נדירה בכדי להצחיק ולשים בצילם את קווין ספייסי, קולין פארל וג'ניפר אניסטון וכמובן שג'יימי פוקס מבליח בתור מאדרפאקר ג'ונס בתפקיד גדול, שפשוט חייב לנוע איתם הלאה לסרט השני.


אז מי בא לשבת לי על הברכיים?

הנושא המרכזי של הסרט היה בעיות קיומיות אמיתיות של אנשים במקום עבודה, שבו הבוס הוא דומיננטי ברמה מוגזמת והתסכולים הולכים הביתה ולא מרפים והיווה הפוגה קומית עבור אנשים שאלו הם חייהם ותוהים תמיד מה היה קורה רק אילו... רעיון מקורי, ביצוע בנאלי למדי, אבל קורע מצחוק ועם שלישייה נהדרת שגורמת לעשות במכנסיים, היה כבוד גדול.

ומה היה בסרט ההמשך? השילוש הקדוש חוזר, במצב קצת שונה ועם רצון להיות הבוסים של עצמם אחרי טראומת הפרק הראשון, הם עולים על סטארט אפ משל עצמם ומנסים להצליח בגדול בתור בעלי בית עצמאיים, שמנסים לפלס את דרכם בעולם הגדול. כל זאת ועוד עד שהם נתקלים בדרגה מעליהם, בעל בית ובעל עסק ותיק ודורסני, שמאלץ אותם להתכופף עד שבירה ולחשוב על דרכים, לא אלגנטיות, לצאת מהצרה הקיומית בה הם והחברה שלהם עומדים.

שם הסרט כבר נראה קצת פחות הולם את תוכנו, בניגוד לראשון, אבל מילא. הבדיחות והכימיה כבר מוכרים מהסרט הראשון ופארל, שנפל שדוד בפתח בית דמותו בסרט הראשון מקבל חלופה הולמת בדמותם של שני כריסים (וולץ הנהדר והמאוד חביב עליי ופיין המצוין, שפחות אהוב עליי באופן אישי). הפעם הנושא המרכזי הוא בעלות על עסק פרטי וההתמודדות עם קשיים בעולם עסקים דורסני, שגורם להתגעגע למצב צבירה של שכיר ונטול דאגות ניהוליות וכספיות שוטפות, על מנת לכלכל את המשפחה ועל מנת לקיים את העסק בכבוד.


אני באה לשבת על הברכיים שלך

הסרט הזה נשען על הצלחת הראשון וכמעט שומר על הרמה שלו, למרות שאין צורך לציין שהוא חולה במחלת סרט ההמשך ואת מרבית השטיקים כבר למדנו לחבב בראשון ולכן אנחנו זורמים בקלילות יתרה עם הסרט השני, בעוד שהסרט הראשון יחסית טרי מבחינת שנת היציאה והזיכרון הכללי (ובוודאי שטוחנים אותו בטלוויזיה בלוויין מדי כמה חודשים במשך אותם שלוש שנים).

תוספת חביבה של ג'ונתן בנקס, המוכר בתור מייק א. (אין סיכוי שאתחיל להסתבך עם שם המשפחה) מ"שובר שורות", אל קאסט העילית הזה שמחזיר שוב את אניסטון, ספייסי ופוקס לתפקידים קטנים, על מנת לא לאבד את האפקט הקומי שהתגלגל מצוין בסרט הקודם. פספוסים, שתמיד עושים עוד קצת מצחיק בסוף הסרט, עושים עוד קצת שמח ובסך הכל סרט חביב, מבדר וטיפה ארוך מדי, אבל בהחלט נחזור בשמחה לעוד מנה קלילה אם וכאשר יגיע הסרט השלישי לחתום את הטרילוגיה של שלושת הבדרנים המצחיקים הללו.

שם הסרט: Dumb & Dumber (To) או בעברית "טיפשים בלי הפסקה", כאשר בתווך ובין השניים היה גם פריקוול ללא שני הכוכבים הגדולים ונקרא "טיפשים בהפסקה שנייה: שהארי פגש את לויד".
שנת יציאת הסרט הראשון: 1994, שנת יציאת הסרט השני: 2003, ושנת יציאת הסרט השלישי: 2014.
אופציה לסגירת מעגל בטרילוגיה: לא סביר להניח שהשניים הוותיקים יחזרו לעשות עוד אחד, בעיקר אחרי הכישלון היחסי של הסרט האחרון ובתכל'ס, אפשר לומר שעם סרט הביניים יש טרילוגייה אמיתית.

אז מה היה לנו בסרט הראשון? אגדה, מיתוס, קאלט קומי שירוץ עוד שנים קדימה, אם תאהבו אותו או לא. אחד מהסרטים היחידים שאני זוכר שראיתי בקולנוע בתור ילד והייתי על הרצפה, באופן מילולי, כי לא יכולתי להכיל את העומס של הצחוקים וההומור של ג'ים קארי (גיבור ילדות שלי) וג'ף דניאלס המטמטמים.

אין ולא היה לי צורך לעשות לעצמי הכנה, למרות הפער העצום בין הראשון לשני בכיכובם של השניים. הזיכרון טרי והצפיות מרובות, הטלוויזיה נתנה לי את המנה הזאת עם הכפית אל תוך הגרון, גם אם נשפך קצת מהצד, לא וויתרתי אף פעם על שידור חוזר, בזמנו זה היה הוידאו והכבלים, כיום הלוויין ושלל האופציות לצפייה ביתית נוחה, ללא המתנה לשידור נוסף.


תגיד, אתה הפעלת את הבועות?

ג'ים קארי הוא אגדה קומית, שלא זכה להכרה של מעונבי האקדמיה גם על תפקידים רציניים ואם לא יעבור שינוי מחשבתי מהותי בחייו הוא גם יסיים ללא הפסלון המוזהב ועם געגוע לימים מצחיקים של פעם. בשנת 1994 הוא פרץ את כל הגבולות הקומיים ביחד עם "אייס ונטורה" הראשון, "המסכה" והסרט הזה, הוא הפך בשנה אחת, עבורי, לשלישי בתור שהכרתי בילדותי, אחרי צ'אפלין וג'רי לואיס.

האחים פארלי היו אחראים על הקומדיה המצליחה הזאת והפכו ללהיט בין לילה, להיט שניסה ללהק את ג'ים קארי להמשך הצלחות ולא הצליחו לזרוח הלאה, בהמון קומדיות שטותיות וחסרות שיניים. הסרט הזה פרץ גבולות קומיים רבים והפך לקונצנזוס ומושא לחיקוי בשלל סרטי מסע חבריים, שאפילו לא ידעו שהם כאלה. דניאלס, שפחות התמחה בקומדיות, הפך באותה שנה ובזכות הסרט הזה וגם בזכות "ספיד" לפנים מוכרות יותר ובעיקר בצוותא עם קארי לפניי המטומטם, הילדותי והסתום, שכולם כל כך אהבו ואהבו לצחוק עליו. חיכינו שנים ושנים לאיזה שהוא אות חיים משני המצחיקנים המטריפים ואז קיבלנו את זה...

מה היה לנו בסרט השני (הפריקוול)? פיטר פארלי, חצי מהאחים, עזר בכתיבת התסריט והעניק את שרביט הבימוי לטרוי מילר האלמוני (עד היום) והתוצאה המאכזבת לא איחרה לבוא, קומדיה סוג ז' וכישלון בכל פרמטר אפשרי, יעיד הציון המעליב ב-IMDB לדיראון עולם והפחדה עתידית לכל במאי המנסה לרכוב על הצלחת סרט קומי וללא כוכביו המקוריים.


השעועית ממש הרימה אותי

לא היה טעם ממשי בצפייה בסרט המטופש הזה, אלא בלבד בשביל לנסות להתחקות אחרי מעליליהם של הזוג המצחיק, רק בשמם, במפגש ביניהם בבית הספר, בתור שני לא יוצלחים עוד בתיכון בשנות השמונים. עלילה מטופשת, ביצוע מחריד ומשחק איום ונורא של מרבית המשתתפים הלא מוכרים, שחזרו לצללים או לסרטי ה-B האימתיים וסרטי ה-B הקומיים, שעשו עד אז או ימשיכו לעשות עד עצם היום הזה. חוויה מיותרת שריסקה את הציפיות לראות את "הטיפשים" חוזרים ואז... הם חזרו...

מה היה לנו בסרט השלישי (או סרט ההמשך האמיתי)? שובם של הארי ולויד, 20 שנים לאחר מכן.
האחים פארלי חזרו לביים, ג'ים קארי וג'ף דניאלס חזרו לגלם ואפילו ביל מארי (בתפקיד קטן, פצפון מתחת למסיכת "וולטר ווייט") וקת'לין טרנר הגיעו לחזק את הסגל. הצפייה הותנתה באיחוד עם אחי, שהשאיר את הקרביים שלו יחד איתי על רצפת אולם הקולנוע בסרט הראשון. לקח קצת זמן, אבל בסופו של דבר חזרנו לצפייה, ללא זירת הפשע הקולנועית, אלא בצהריי שישי אצל אבאמא וממש לא התאכזבנו.

קשה לומר שהסרט הצליח להתיישר למה שהיה לפני עשרים שנה, אבל הציפיות הנמוכות מהשחיקה של השחקנים, הבמאים והרעיון התסריטאי הותירו את "הטיפשים" במקום בטוח מבחינת שנינו והצחוקים זרמו, כאשר אין ספק שבאולם קולנוע הם היו מתגברים, אבל זה מה יש. העלילה מנסה לשחזר כמה שיאים מהסרט הראשון, השחקנים מנסים לשחזר כמה שטאנצים שעבדו בראשון, אבל הם מבוגרים והבדיחות כבר התיישנו ועם זאת, הדור שגדל עליהם יידע להכיר להם תודה על ששבו פעם נוספת בשביל להעלות לנו חיוך על הפנים בזכות בדיחות קקה-פיפי, שלא יכולות להתיישן.


איזו הפתעה השארת לי היום?

השניים, חרושי קמטים מפליאים באנרגיות קומיות ומצליחים לתת את התשובה שלה חיכו המון צופים משנות התשעים, עם טקסט מאוד מודע לעצמו בפתיח של הסרט והמון מחוות לאקטים ואלמנטים מהסרט הראשון (לעזאזל, אפילו החזירו את השחקן המקורי והלא משמעותי של בילי, הילד העיוור עם התוכי) אני ואחי נשטפנו בגעגועים לסרט הראשון ובהחלט קבענו על אופציה לצפייה שנייה עם עוד כמה חברים, להרחבת מעגל הצחוקים.

עלילה מופרכת מוצאת את פריידה פלטשר, מחפשת את ביתו האבודה של הארי ומחזירה את המתיחות המטומטמות של האחד על השני ובענק. אי אפשר להגיד שזה עילוי קומי, אבל בהחלט ישנם קטעים מפילים מצחוק וזיכרון חסד נעורים לשניים, שהתבגרו והזקנה זרקה קמטים בפניהם, נותן להם עוד קצת קרדיט בשביל למשוך צופים, שהלכו לאיבוד בניינטיז.

החלק מתקשקש קצת לקראת סופו, העלילה והמסע ברכב מזכירים את הבסיס האיתן של הסרט הראשון ובסך הכל לא רע לנו לקבל אחרי 20 שנים את השניים בשידור נוסף והאמת שאין לי בעיה אישית לקבל אותם עוד 20 שנים קדימה בקומדיה לגיל הרך מצידו השני של הספקטרום.

מה למדנו?
שסרטי המשך קומיים הם לא בהכרח נחוצים לקהל הרחב, בעוד ב"איך להיפטר מהבוס" רכבו על גל הצלחה וירדו ברמה בהפרש קטן של שנים והוכיחו את אי נחיצותו ההכרחית של סרט ההמשך, ב"טיפשים בלי הפסקה" האחים פארלי, קארי ודניאלס קשרו את עצמם לחבל הצלה וקפצו למים עמוקים וקפואים, בהנחה שקהל ותיק זוכר וקהל צעיר, יחסית, ישמח להכיר את השטויות מלפני 20 שנה. לא חובה, אבל לא מזיק, בעיקר כאשר מדובר בז'אנר קומי שהרצינות בו היא ממש בגדר המלצה, תנו לנו סרטי המשך מצחיקים ככל שאפשר ואנחנו נראה אותם, גם בהפרש גדול יחסית ובתנאי שהזיכרון מהסרט הראשון הוא זיכרון שמעלה חיוך.