"סמבה": פה, בשביל להישאר

"סמבה" הינו סרטם השני של יוצרי הסרט "מחוברים לחיים" אוליבר נאקאצ'ה ואריק טולדנו. הפעם הם לוקחים אותנו אל חייו של סמבה, מהגר מסנגל שהגיע לפריז בעקבות דודו, על מנת למצוא חיים טובים יותר עבור עצמו, וכדי לעזור למשפחתו מבחינה כלכלית. עומר סיי (כיכב גם ב"מחוברים לחיים") משתף פעולה בשנית עם זוג היוצרים ומשחק את סמבה, מהגר ועובד זר בצרפת השולט בשפה וברוב המנהגים, רגיש ונאהב על ידי כל הפוגש אותו, אך עם בעיית חוסר מזל מתמדת.

את סמבה פוגשת אליס (שרלוט גינזבורג המרשימה ביותר), כאשר היא מתנדבת במרכז למהגרים ופריז ומגיעה לדבר איתו בכלא, לאחר שהוא נעצר בגין עבודה לא חוקית. כבר ברגע הראשון בו הם נפגשים נראה כבר ניצוץ של חיבה, משני הצדדים. אבל אל תטעו, לא מדובר פה בסיפור אהבה לוהט בין עובד זר למקומית, אלא בסיפור על איש אחד המנסה לשרוד בעולם שנדמה שכולו נגדו. מה שכן, אליס כן עוזרת לו במהלך הסרט להתסדר מבחינת עבודות והתמודדתו מול מערכת החוק, והוא עוזר לה עם שיקומה (גם אם הוא לא מודע לזה), בעקבות התמוטטות עצבים שעברה כמה חודשים לפני היכרותם.



בכל מהלך שסמבה לוקח, משהו מתפקשש והוא נאלץ להתחיל מהתחלה במאבק היומיומי. ומה הוא בסך הכל רוצה? לעבוד, ולא איכפת לו אפילו במה. העיקר להתפרנס. סמבה הוא איש עדין, אוהב את החיים, נחמד לבריות, איש משפחה שכל רצונו הוא לעבוד ולשלוח כסף הביתה. אבל בכל פעם מחדש הגורל מכה בו ומקשה עליו, כל פעם יותר ויותר. עבורי זה היה מבט ראשון ומרגש אל תוך עולמם של מהגרים לא חוקיים, אל תוך הסיפור האישי של מהגר אחד ספציפי והדברים עימם הוא נאלץ להתמודד על בסיס יומי, וזה היה בעיני פשוט מרתק.

מדובר בתיעוד מרגש של עולמם של אנשי השוליים, אלו שאנחנו לא מסתכלים עליהם יותר מידי בדרך כלל וגם לא טורחים לחשוב עליהם ביום יום שלנו. יוצרי הסרט מצליחים לקחת סיפור קטן של איש אחד ולהפוך אותו לסרט גדול ומרגש. מה שכן אומר, זה שהסרט קצת ארוך מידי ועם מעט עריכה היה יכול להתקצר בחצי שעה ולהיות הרבה יותר טוב. אבל לא השתעממתי לרגע, התסריט שנון ומצחיק, הדמויות צבעוניות ומרתקות ואני נהנית מהסיפור ומהסרט מתחילתו ועד סופו.