"בדרכי שלי": סיפורו של קלוד פרנסואה כמו שלא הכרתם

סרטו של פלורנט אמיליו סירי "בדרכי שלי" (2012) מספר את סיפורו האוטוביוגרפי של הזמר הצרפתי המוכר קלוד פרנסואה, שחי בין 1939-1978. קלוד מת מוות טראגי בפריז לאחר קריירה מזהירה וארוכה כזמר הלאומי של צרפת. שירים רבים משנות ה-60 וה-70 הינם יצירות מקוריות שלו שעובדו לאנגלית, וביניהם השיר המפורסם ביותר של פרנק סינאטרה "בדרכי שלי", על שמו נקרא גם הסרט.

מדובר בסרט המספר את סיפור חייו המרתקים של איש מעניין במיוחד, רק חבל שבחרו לספר אותו על פני 3 שעות קולנועיות. כל סרט שהוא מעל שעתיים קשה לצפייה ויש לכך סיבה. אין סיפור שאפשר לספר בסרט בשלוש שעות שאי אפשר לספר אותו גם בשעה וחצי. אני מבינה שכשמדובר בסרט אוטוביוגרפי חייבים לספר את כל הפרטים החשובים, אבל גם אין ספק שהסרט הזה הגזים. הוא מתח רגעים לאינסופיים, העמיק במקומות לא מעניינים ובכללי סיפר לי יותר מידי במשך יותר מידי זמן.

מבחינת עשייה קולנועית, אכן מדובר ביצירת מופת. התפאורה, שחזור התקופה ותהילתו של הזמר נעשו באופן יוצא מן הכלל ונשאבתי אל תוך סיפורו המרתק עד הסוף. קלוד התחיל כילד צרפתי החי במרוקו חיי פאר יחד עם הוריו, עד שהגיעה המלחמה והם נאלצו לעזוב למונקו. אביו היה איש קשוח ופדנט והעביר חלק מתכונותיו הפחות יפות אל בנו, שכל שאיפותיו היו להצליח לפרנס שוב את משפחתו בכבוד. כבר מילדות הוא ניגן על כינור, ושכשאביא התעקש שהוא יילך לעבוד בבנק, הוא אמר לו שהוא מתכוון להתפרנס משירה וריקודים, וזה בדיוק מה שעשה.



את קלוד שיחק ג'רמי רנייה המדהים, שלצערי עיוותו את פניו היפות כך שיהיה דומה יותר לקלוד, וחבל שכך. כשמשנים שחקנים בצורה מוחצנת כדי להישאר אמיתיים למציאות זה תמיד מוריד מבחינתי מהסרט, במיוחד שהשינוי כל כך בולט לעין. אני לא חושבת שהסרט היה פחות טוב לולא היו מעוותים את פרצופו של רנייה, אולי אפילו אמין יותר. אך בכל זאת, קלוד עבר ניתוח אף ודאג שגבותיו יהיו תמיד מסודרות ודקות, וכך גם דמותו בסרט.

מדובר בסיפור טראגי, של אומן מצליח בצרפת שלא הצליח לכבוש את פסגות העולם הבינלאומיות וששמו כמעט לא מוכר היום בעולם המוזיקה. את שיריו תשמעו מאות פעמים במשך חייכם, אך לעולם לא תדעו שהם שלו. הסרט מחזיר אותו לתחייה, גם אם זה רק ל-3 שעות, ומזכיר לנו מיהו קלוד פרנסואה המדהים. זה שהרעיד אולמות וגרם לבנות להתעלף מנענוע מותניו ושיריו המקפיצים והמשמחים.



אני ממליצה לכל חובבי המוזיקה ללכת לראות את הסרט הזה ולהינות מהשירים המופלאים המושמעים לאורכו, וגם לאנשים שאוהבים סרטים אוטוביוגרפיים לא חשוב כמה ארוך הסרט. מדובר בתיעוד מדויק למדי של אחד מענקי המוזיקה בעולם. נהניתי עד מאוד, למדתי המון דברים חדשים שלא ידעתי, ולמדתי לאהוב את פרנק סינאטרה מחדש.