"אל תוך היער": כולם בורחים מהיער
קולנוע
"אל תוך היער" הסרט שהבטיח בחג המולד האחרון קומדיה מהנה לכל המשפחה, מביאה למסכים טרגדיה של טעויות. הרפתקאה מבטיחה המתרחשת בתוך עולם האגדות, עם כל הדמויות האהובות מכל הזמנים, מביאה רק אכזבה ומזכירה לנו שוב, שלא מספיק סיפור בסיסי טוב כדי לעשות סרט טוב.
יום חמישי, 19 בפברואר 2015
"אל תוך היער": כולם בורחים מהיער
אני מכורה לסרטי דיסני, נסיכות קסומות וכל מה שביניהם, אבל כשראיתי את הסרט האחרון של דיסני "אל תוך היער", מצאתי את עצמי בפעם הראשונה מפקפקת באהבה הזו. הסרט מבוסס על הצגה מאוד מוצלחת מברודוואי, וכוללת קאסט מרשים הכולל את מריל סטריפ, אמילי בלאנט, אנה קנדריק (המעצבנת ביותר), כריס פיין, ג'וני דפ ועוד כמה ניצבים ודמויות משניות ממשחקי הכס. הסיפור עצמו לוקח כמה מהאגדות האהובות עלינו מכל הזמנים כמו כיפה אדומה וסינדרלה ומערבב ביניהם עד כדי בחילה, בתוספת שירים מעצבנים שחוזרים על עצמם כל הסרט, שוב ושוב.
אתם כבר מבינים שאני לא אהבתי את הסרט בכלל, אבל במקום לדבר על מה היה רע (והיה הרבה רע), אנסה למשוך מתאונת הרכבת דווקא את הדברים הטובים. אני אתחיל עם מריל סטריפ האגדית מכולן, שלא רואה אף אחת ממטר ושרה את נשמתה לאורך כל הסרט, עד שדמותה (שמובילה את המהלכים העיקריים בסרט) נעלמת באופן לא ברור אל תוך חור באדמה. קודם כל, לא ידעתי שמריל יודעת לשיר ובטח שלא כל כך יפה. אותי היא תמיד מרשימה עם המשחק המושלם שלה ובאמת שאשמח לראות אותה בכל סרט. עכשיו, כשאני יודעת שהיא גם שרה כל כך יפה, אני מחכה בקוצר רוח לפעם הבאה בו תחליט לפצוח בשיר באמצע סרט, אני בעד.
הדבר השני הטוב בסרט הזה, זה השמלות. כחובבת אופנה ומעריצת אגדות, הדבר השני שאני מסתכלת עליו (אחרי הנסיכים החתיכים - בהמשך) הוא השמלות. מריל משחקת את דמותה של מכשפה מכוערת ומקומטת רוב הסרט, עד לרגע בו היא מצליחה להסיר את הכישוף וחוזרת להיות יפה מתמיד. אחרי הטרנספורמציה, מריל לובשת שמלה שחורה צמודה עם כתפיות מנופחות והיא פשוט נראית מדהים. השמלה השנייה היא של אנה קנדריק (שאני באופן אישי לא מבינה מה כל ההתלהבות ממנה) שמשחקת בסרט את סינדרלה (סינדרלה כל כך יותר יפה ממנה באמת). כשהיא רוצה ללכת לנשף, במקום לדבר עם הפייה הטובה, הסנדקית שלה, היא מדברת אל אימא שלה שמופיעה בדמות שחיה בתוך עץ, איפה שסינדרלה קברה אותה ביער (הכל קורה ביער). אמה, הופכת את השמלה המכוערת של סינדרלה לשמלה מרהיבה בצבע זהב, צמודה קצרה עם שובל ארוך מאחור, בדיוק כמו של נסיכות, מלווה בזוג נעלי עקב זהב מהממות. זו שמלה שלא הייתה מביישת אף אחת גם היום, ואני בכיף הייתי לובשת אותה לנשף פורים הקרוב. האחיות החורגות, אותן שיחקו לוסי פונצ' ותמי בלאנצ'ארד המעולות, הצטיינו במלתחה שחורה וסקסית לאורך כל הסרט והייתי מאוד רוצה להיכנס לארון שלהן כדי לראות מה עוד הן מחביאות שם.
הדבר השלישי והאחרון בסרט שאני באופן אישי אהבתי, הוא הרגע בו הנסיך של רפונזל (זו עם כל השיער שחיה במגדל) מופיע לראשונה בסרט. זה הרגע בו נזכרתי למה אני אוהבת סרטי האגדות - הנסיכים. בילי מאגנוסון משחק את הנסיך של רפונזל וכריס פיין (המושלם) את הנסיך של סינדרלה. זה נכון שהם שני האנשים היפים היחידים בסרט (חוץ מדפ שמשחק 3 וחצי דקות את הזאב הרע), אבל הם כל כך יפים שזה מחפה על כל השאר. כמובן שגם את זה הצליחו להרוס עם שיר משותף של שניהם בשם "ייגון", אותו הם שרים על רקע מפלי מים בהופעה מגוחכת למדי.
אני לא ארחיב במילים על כמה השירים היו קיטשיים ופשוט לא טובים, העלילה שלא החזיקה מעמד ליותר מ-2 דקות רצופות, או הסוף ההזוי ביותר בו נתקלנו בסצנת בגידה של אשת האופה (אמילי בלאנט ואי אפשר ממש להאשים אותה) ומיד לאחר מכן בסצנת המוות שלה בו היא נופלת מצוק בצורה פשוט מטופשת ביותר כדי להזכיר לנו שבקולנוע של דיסני, אישה לא יכולה לבגוד בבעלה מבלי למות מיד אחרי. אני כן אומר לכם שאני לא נהניתי מהסרט בכלל, ובתור חובבת מושבעת של סרטי אגדות אני חושבת שזה אומר הרבה. במשך שעתיים וקצת שמעתי שירים נוראיים, מלווים בסיפור רופס וטוויסטים בעלילה חסרי היגיון לחלוטין. לפי מה ששמעתי, ההצגה הרבה יותר מוצלחת ובמקרה הזה אני נוטה להאמין לזה לחלוטין.
סיכום המבקר
10/
5.5
