"בירדמן": פריק שואו

השנים האחרונות עשו טוב להתפתחות האמנותית בקולנוע. הנה כמה דוגמאות: "אווטאר" עורר את מהפיכת התלת מימד, הוכיח שאפקטים כן יכולים להפוך סרט למרתק גם אם העלילה לא מדהימה וגרם לנו לסבול באלפי סרטים שבהם סחבנו משקפיים מגוחכות על ראשנו. "כח משיכה" הוכיח שאפקטים טובים זה לא מספיק, צריך לגרום להם להיראות אמינים, והוכיח שבעזרת משחקי מחשב מאוד מדויקים אפשר לגרום לצופה להרגיש במשך שעה וחצי כאילו נאבד בתוך החלל. "בין כוכבים" הראה איך היו יכולים להראות חורי תולעת וחורים שחורים במידה והיה ניתן לתעדם בזמן אמת. "בירדמן", הוא כאמור, אחד מהסרטים האלה. כן, אם זה מחדש, הסרט "בירדמן" צולם רובו ככולו בשוט אחד. לאף אדם אין מושג האם זהו באמת שוט ארוך או עריכה מבריקה, אבל בכל זאת, הישג מרהיב, יפהפה וצילום שאנחנו לא רגילים לראות. נכון שכבר היצ'קוק עשה זאת בסרטו "החבל", ועמוס גיתאי הישראלי בסרט "אנה ערביה", אבל זה, בניגוד אליהם, סרט שיודע איך לתפעל את השוט היחיד הזה, יודע כיצד לגרום לו להיראות מעניין, ויוצר סרט שונה, מאתגר, מהנה. רק חבל שבהמשך הוא נופל ומסתבך.

אז מהו סיפורו של בירדמן, בעצם? מייקל קיטון, שחקן טלוויזיה מוצלח בעברו נפל מגדולתו וכעת מנסה לחזור לתחום האומנות ולסחוט מעט מהערצתו בהצגה חדשה בבימויו העוסקת באופן פארודי באהבה, אומנות וכל השאר. הפקת ההצגה הזו מסתבכת מרגע לרגע, שחקנים נעלמים, הקהלים מתמעטים ומבקרי התיאטרון כבר באים מוכנים עם נשקם על הכוונת כדי להראות שהתיאטרון הוא לא מקום לעשות בו שטויות. את שחקני ההצגה מגלמים נעמי ווטס, אדוארד נורטון, אמה סטון וזאק גליפינקיס, ורק הקאסט המהולל הזה הוא סיבה לראות את הסרט.



ההצגה האמתית בכל העסק היא של הבמאי אלחנדרו גונזלס. מייקל קיטון משחק דמות שבעברה הייתה "באטמן", אהמ סליחה, "בירדמן", גיבור על נערץ, וכנראה נכנס כל כך עמוק אל דמות זו שנכנסה בנפשו ויצרה אצלו בעיות סכיזופרניות קשות, מה שהופך את הסרט לכזה העוסק במהות האומנות של ממש - מהן דמויות, מהם אנשים, וכיצד הם משפיעים אחד על השני. אלחנדרו באופן מכוון ליהק שחקני עבר גדולים (כמו מייקל קיטון שבאמת גילם גיבור על נערץ בעברו וירד מגדולתו, או נעמי ווטס ואדוארד נורטון שכבר מזמן שכחנו את שמם) כי ידע שיש בסיפור הרבה מה להביע בנוגע לאומנות, מהו הקולנוע החדש לעומת הקולנוע הישן? מהם מוצרי קומיקס וגיבורי על זולים לעומת תיאטרון איכותי? הדיון הקולנועי הזה כביכול מאוד חדשני ומביא לקולנוע סיפור אחר שעוד לא ראינו עד כה, ומבחינה זו, אני מלא הערצה. יש בסרט הזה הרבה סאבטקסט, עומק, התבוננות מאחורי הדמויות ומה שהן אומרות (וגם ביקורת על ביקורת, ביקורת על מבקרי הצגות או קולנוע, בסצנה בלתי נשכחת בה מתפרץ בזעם קיטון על מבקרת תיאטרון חריפה במיוחד) ואת זה לא תמצאו ב''כח משיכה''.

מלבד אלו, מדובר בסרט שכולל הרבה ממה שאנחנו צריכים בימים כאלו - הקונספט של השוט האחד הוא רק קונספט, אבל יש פה גם עלילה, יש פה דמויות, ויש כאן הופעות משחק בלתי נשכחות. דמותו של קייטון כאדם סכיזופרן בנויה כל כך טוב שאפשר ממש להתלבט בראשנו האם הוא משוגע או האם כל השאר משוגעים. בתו של קייטון, מנהלת התיאטרון, המשחקת נפלא על ידי אמה סטון גם כן מעוררת הזדהות כי ברור שאבדה בין כל המחסור החברתי והיחס מהוריה. אדוארד נורטון ונעמי ווטס כאן על תקן השחקנים מלאי האגו שיודעים איך לזוז על הבמה, אך ברור שמאחורי כל האגו המנופח מדובר באנשים חלשים ורגישים שמרוב הכאב שאכלו מלאים בחוסר ביטחון. כנראה שזה מה שהסרט עוסק בו - אנשים מוצלחים, שחקני תיאטרון בכירים, גיבורי טלוויזיה גדולים ומבקרי קולנוע מהוללים שבתוך תוכם פשוט אנשים אומללים שמונעים ונשלטים על ידי הקהל התרבותי שמכווין אותם כיצד לספק ולהשביע את רעבו. ואם הבימוי החכם והתסריט המבריק לא הספיקו לכם, מדובר באוסף הקאסט הכי מבדר שראיתי בסרט מזה שנים, אדוארד נורטון, נעמי ווטס ומייקל קיטון הנפלאים כפי שלא היו במשך שנים, אמה סטון מדהימה באמינותה ורגישותה וגם שאר השחקנים הצדדיים מרהיבים ביכולתם.



אז איך אחרי כל התשבחות, בסופו של דבר "בירדמן" לא כזה גדול כפי שהיה צריך להיות? כנראה שכמו הרבה במאים גדולים, כשיש לך רעיון גדול, אמצעים גדולים והרבה ביטחון, אפשר להיסחף עם המרכיבים וליצור בלאגן, וזה מה שקורה בסופו של דבר עם ''בירדמן". בתחילתו הוא מרתק. הסרט עשוי נפלא בשוט אחד וזה אינו פוגע בו, הופעות המשחק עובדות כפי שצריך, התסריט מרתק והסרט מהנה לצפייה, עד שמגיע שלב בו הסרט הופך להזוי, מופרך, יומרני ומרוח. כשבמאי בוחר לביים פרוייקט בשוט אחד, יודע הוא שתזמון, קליעה לראש הצופים ותמצות הם אולי המאפיינים הכי חשובים בפרוייקט כזה, ואת אלחנדרו זה פשוט לא מעניין. הסרט נהפך בשלב מסויים לסוריאליסטי, ביזארי, ממחזר את הדיאלוגים הפלצניים שבו באופן יבש ומתחיל לחזור על עצמו באופן מוגזם מהמידה, ובסופו של דבר אפילו די טרחני. זה בעייתי. יצירת מופת לא יכולה לאבד את עצמה באמצע ולרדת מגדולתה עד כדי גיחוך. ובכל זאת, הרגע השוויתי את הסרט המדובר למונח "יצירת מופת", וזה דבר שלא קורה כל יום. כדאי לראות את ''בירדמן'& #039;. הוא מצחיק, הוא מבריק, הוא משוחק נהדר ויש בו בימוי קולנועי עוצר נשימה. אך גם כדאי להתאזר בסבלנות רבה ובהבנה שגם אם הוא לא טוב כפי שרצה להיות, עדיין אין הרבה סרטים כאלה. צפו בו, כדי שבעתיד גם יהיו.