"ג'ון וויק": וויק אפ

אי אפשר לצפות, בעצם, למשהו אחר, כאשר אתה רואה בפוסטר של הסרט את המשפט "אל תדליקו אותו" ואת קיאנו ריבס בפרצוף רציני, רגע או שהוא פרצוף עצוב, או שמח. תרדו כמה שתרדו על קיאנו ריבס, הוא הרוויח את זה ביושר, האיש בעל הבעת הפנים הנעולה והחתומה שוב חוזר לפזר ממיטב המכות, שיש למי שפעם התהדר בכינוי "האחד" להציע.

פעם ניו, תמיד ניו. יודע להרביץ, יודע לכסח ויודע בדיוק מה אנחנו אוהבים ומה אנחנו מחפשים בסרטי אקשן. הוא חדגוני והסרט הוא לא יצירת מופת מאתגרת ומלאת סימבוליזם ומשמעות, אבל הוא מוגדר בתור סרט אקשן וככזה הוא עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר והמהנה ביותר, אנחנו חוזים בסיפור פשוט למדי, שנות התשעימי, משהו. וויק הוא אדם שלא כדאי להרגיז, אבל יש לו לב של זהב וברגע שמישהו מרגיז אותו, הסימון לסוף קרוב.



כמה מושלם וכמה מתאים שהאיש הרע, שעיצבן לנו את קיאנו-ניו-וויק הוא לא אחר מהשחקן שמגלם את תיאון גרייג'וי (ספוילר מגיע, למי שהצטרף באיחור ל"משחקי הכס"), לימים ריק המושפל והנרצע, הלא הוא אלפי אלן, שפשוט דורש שיקצצו לו, ידרכו עליו, יירו בו ויחנקו אותו במיטב הדרכים המסורתיות וגם הקצת שונות ולא אורתודוכסיות. הפנים האלו, הדיבור הזה והאיש הזה פשוט מוציאים את הרע מכל אדם ולא נראה לי שצופי "משחקי הכס" (הוותיקים והממתינים בכיליון עיניים, אוזניים וכתף לעונה הקרובה) התאכזבו ולו לשנייה אחת מכל התעללות בו בסדרה, מקלה ועד הקשה ביותר, לא נראה שגם למישהו אכפת שהוא יהיה הרע שעושה את הטעות הפאטאלית, בלהרגיז את וויק, שאל תדליקו אותו, כי חראם.

בקיצור ולעניין, הוא יוצא למסע נקמה והוא לא ישקוט עד שאחרוני הנבלים, קטנים כגדולים ישלמו על מה שעשו לו ומה הם עשו לו אתם בוודאי שואלים. כלום, הרגו את הכלבה שלו, לא, לא באופן גס רוח ובהקבלה לבת זוגתו, שאין לה בעיה שקוראים לה ביץ', אלא לכלבה הקטנה שהורישה לו בת זוגתו, הגוססת ממחלה קשה ורק בגלל ההקשר הזה, הוא יוצא למסע נקמה חסר כל רחמים והתחשבות בחוקי פיזיקה והיגיון פשוטים.



עומר ברנע שלנו מקבל זמן מסך לא רע, אפילו כזה שמשתווה לגדולים ממנו, בסרט הנוכחי. כבוד, לא משהו להתהדר בו, אבל עדיין, להתחכך בכל השחקנים האיכותיים יותר ופחות של הקאסט המטורף של הסרט עושה נעים, בוודאי לשחקן שרגיל לביצה המקומית ולמאמי הלאומית. ווילאם דפו בתפקיד קצר וטוב, כמו גם איאן מקשיין, מייקל ניקויסט וג'ון לגוויזמו האיכותיים והטובים, לא יאומן שכולם משמשים צל ורקע לנסיון ההתקמבקות של קיאנו, יקירנו וניו שלנו לנצח נצחי נצחים. קטנות וקטנים נוספים שפשוט נחמד לזהות ולראות אותם בסרט מעבר לברנע המסוקס הם בריג'יט מוינהאן, לאנס ראדיק וקלארק פיטרס (שניהם מ"הסמויה") וכמובן קווין נאש הענק הלא עדין, בתפקיד פצפון של מאבטח מועדון לילה (כאילו אפשר אחרת).

כל הרקע העשיר הזה לא מצליח לתת שום דבר מעבר לסצנת צרחות קטנה של קיאנו שלנו, שמצליחה בעיקר להבליט עבודה רעועה של רופאי שיניו של האליל, אבל לא את משחקו ההולך ונשאר תקוע כבר עשור שני או שלישי ברציפות, אבל שוב ובפעם האלף, לי זה לא אכפת ואני בטוח שלעוד אלפי צופים שהולכים וממשיכים לראות בעיקשות, דבקות וגומעים בשקיקה עוד הופעה שכזו לפנתיאון, אשר בראשו עומד לו, בגאון, משולש סרטי המטריקס.



מכות היו ובשפע ואפילו סצנות מרשימות ונהדרות, שהותירו רצון לעוד. מרדפים וסצנות של יריות מרשימות גם כן ואפילו כאלו שגרמו לי לקלוט שאני דברים לראשונה בתחום ופשוט סרט שהולך עד הסוף עם הסגנון הניינטיזי והנקמתי שלו. יקטלו עד מחר וגם עד מחרתיים, אני עם קיאנו באש ובמים ואפילו לדעתי הצטרפו עוד שניים. קיאנו חוזר ואי אפשר לצפות לשום דבר אחר. אז פשוט קחו את הזמן, תישענו על הספה ותעשו חיים, כי ג'ון-ניו-קיאנו וויק הולך לכסח.