"ההוביט: קרב חמשת הצבאות": תם ונשלם

פרולוג:
שלושת סרטי טרילוגיית "שר הטבעות" נצפו על ידי כל כך הרבה פעמים ואף אחד מהם לא זכור שהיה בקולנוע וגם אם זה היה בקולנוע, כנראה שעבר יותר מדי זמן מכדי שאוכל לזכור. את ההוביט, לעומת זאת, ראיתי בקולנוע פעמיים מתוך שלוש ורק השני נשאר בצפייה ביתית. כנראה שקבעתי עם חברים לצפות בחותמת הרשמית של טרילוגיית ההוביט, הספר הבדיד שהוארך ללא סוף, כי פתאום מצאנו את עצמנו קובעים ללא הרף למפגש קולנועי על מנת לחזות ביצירתו האחרונה של פיטר ג'קסון בנושא הוביטים ושאר אנשי הארץ התחתונה. אולי יש לו שליפות שרווליות כאלו ואחרות, אולי הוא ימצא עוד כל מיני טולקינים להביא להמונים, אבל נראה שהוא סיים את הפרק הזה בחייו ולכן נדמה היה שאנחנו צריכים להכיר תודה לאיש, שעשה היסטוריה בקולנוע, על בסיס ספר שעשה היסטוריה בספרות.



וכך קמה לה קבוצת הוואטסאפ בשם הכל כך לא מקורי "ההוביט: קרב חמשת הצבאות", עוטרה בתמונה מתחלפת מהסרט (מדי פעם, לשם הרענון) ויצאנו למשא ומתן על תאריך המוסכם על שבעה אנשים ולאחר קרב מתיש ואיספור ביטולים התייצבנו על מה שבדיעבד, התגלה בתור אחד מימי הסערה והקור העזים ביותר בשנת העברית המתקדמת, ספתח נהדר ל-2015. ביטול נוסף לא בא בחשבון ולכן פסענו בחשש ועטופים היטב במיטב מלבושנו לבית קולנוע (הלא כל כך) קרוב, עמוסים בכדי פופקורן ניגשנו בחשש קל (מפאת אורך הסרט) לתחילת הסרט ואפשר, בסיומו, לסכם באופן אישי ושלא משתמש לשני פנים: מה טוב שג'קסון המשיך להאביס אותנו באבוס המשובח של עולמו המופלא של טולקין.

בת'כלס:
העלילה כל כך לא משנה, כמו שלא שינתה לי בתור צעיר יותר שחזיתי ב"שר הטבעות", העולמות המרשימים שג'קסון מקים פעם אחר פעם פשוט דורשים הצדעה ממושכת לאיש שעשה את הכל אפשרי והפך את ניו-זילנד לבירה המוכרזת של מעריצי "שר הטבעות". קשה להתמקד בדמויות מסוימות, אבל השמחה לחבוק שוב את לגולס, גנדאלף מהטרילוגייה הקודמת ולקבל את בילבו הצעיר ושלל חבריו הגמדים החביבים היא תמיד משב רוח מרענן ומחזיר אחורה כעשור, לעלילה הקודמת והמצוינת.



העלילה הפעם, רלוונטית מתמיד לתקופה הנוכחית במדינה או יותר נכון בעולם, כאשר יש אויב משותף ומתרבה של אורקים כעורים כורתי ראשים ולובשי סמרטוטים, הגיע הזמן של מעצמות רבות לאחד כוחות ולנתב את אותם הכוחות, כנגד כל אינטרס אישי ולאומי ובעד אינטרס עולמי משותף. כן, זה מה שאני הוצאתי מהסרט עבור עצמי, מעבר למסר הבנאלי כל כך של הרכוש והחומריות, הגשמיות והמנצנץ המשחיתים את נפש האדם עד כדי טירוף חושים בלתי מוסבר. עבדכם הנאמן סבור מזה שנים, שהגדרתו של יהלום או מטבע העשוי ממתכת טובה היא בידי האדם בלבד וכך גם הארקנסטון, שמוגדרת הטופ של הטופ עבור גמדים, יכולה להיראות כמו חתיכת זכוכית מלוטשת עבור אורקים וכדומה.



סיקוונס הדרקון, עזר לבנדיקט קמברבאץ' לחדור לשני פרקי טרילוגייה ומוטב אם לא היו קוטעים אותו ומחלקים לשני הסרטים ולמרות הפתיחה הסוערת והמטורפת עם דרקון נושף אש לחלק השלישי, הסרט הלך והתיישר לאיטו אל עבר התאספותם הבטוחה של כל הצבאות למאבק הטרום אפי, קצת לפני המאבק האפי בהחלט של שיא השיאים בשר הטבעות. בסרט השלישי של ההוביט שחשבתי, בטעות אנוש שהוא נמתח על פני שלוש שעות ובעצם התחוור, לשמחתי ומזלי, שהוא קצת יותר משעתיים, קיבלתי מושג לגבי המושג מתיחה עבור פיטר ג'קסון שהיטיב למרוח חלקים נרחבים ולא רצויים על מנת ליצור עוד ועוד אורך של דקות לסרט ועם זאת לא הרס במאומה מההנאה הכוללת של הסרט המצוין הזה. כל מחשבה וסצנה זניחה קיבלו אורך כמעט מופרך לעיתים ואפשר לראות לנגד עיניים בלתי מזוינות, שהמשורר הדגול, שצועק קאט בצידי המסך, מנסה למשוך עוד קצת את החוויה האחרונה אצל צופיו הנאמנים. אבל נסלח לו על הכל, כאמור. הוא הרוויח את זה.



מרטין פרימן כבר כנראה לא יהיה אלייז'ה ווד וייעלם אל תוך החשיכה ההוליוודית, בשביל להתפרנס בצנעה מסרטים בינוניים, נראה שהוא כאן להישאר וגם במקום אחר של הקריירה שלו והוא ממשיך להפליא ביכולות הוביטיות נהדרות ובמשיכת כתף והעווית פנים מצליח לעשות את עבודתו בתור בילבו בצורה די מושלמת ואמינה.
לוק אוונס פורץ שוב ונראה שהלוק שלו הוא הלוק המתאים להוליווד, כמו גם יכולותיו הקולנועיות והוא ממשיך להיות מוצר מבוקש בשוק השחקנים בסרטים די מרשימים, מבחינה חזותית. כמעט אחרון חביב הוא ריצ'ארד ארמיטראג' המצוין, ת'ורין בשבילכם, בינתיים וכנראה שירחיב את היקף הפעילות ממלך הגמדים לפרוייקטים אחרים ונותר רק לחכות ולראות אותו בפעם הבאה בתפקיד אחר ולהיזכר בערגה בימיו בתור ת'ורין.



מעבר לכך פשוט כיף לראות חזרה את אורלנדו בלום בתור לגולאס ואיאן מקאלן בתור גנדאלף, כאשר בלום אפילו התאדה יותר מהר מ-ווד וטוב לו, שג'קסון הפיח חיים בדמות שהעלתה אותו לתהילה והעלימה אותו בסוף הטרילוגייה, כמעט בצורה מקבילה. חובבי שר הטבעות המושבעים, כמוני וכמו אחרים רבים יהנו מכל פיסת סרט שקשורה ודומה ל..כאלו שלא התחברו מעולם, כנראה לא ינסו ולא יטעמו וכאלו שהחליטו לקחת חלק בחוויה יהנו, מכיוון שזה עדיין סרט הרפתקאות וקרבות אפיים מצוין על כל סך חלקיו ואפילו קצר, משמעותית, מקודמיו.

אפילוג:
שוב נזכרתי, לצערי, למה אני כל כך אוהב לראות סרטים בבית ולא פוקד את בתי הקולנוע, כאשר כעשרים או שלושים פרשנים ישבו מאחוריי ומצדדיי וקדחו בזמן הסרט בהתאמה לווליום, ענו לטלפון, ומלפניי, כמובן סימסו ללא הרף. שוב נזכרתי באותה הכתבה, שטענה בנחרצות, שאלו הם קהל היעד העתידי ואולי גם יתחילו לערוך סרטים במיוחד בשבילם, באופן אינטרקטיבי, על מנת שלא יילכו לאיבוד בסרט שמצריך שעתיים של שקט.



שוב נזכרתי שאפשר לפקח ולנטר פעילות סלולארית, אבל עדיין לא הגענו לימים חשוכים שכאלו בקולנוע ואולי, מי יודע, גם זה יגיע בקרוב ואפילו יעזו לעשות על זה סרט.
וכך עם רגשות מעורבים ניפרדתי באופן סופי ולנגד מסך קולנוע מפרילוגיית שר הטבעות ובפעם הבאה שאראה סרט עם פיטר ג'קסון בעמדת הבמאי אולי לא אוכל לחזות בהוביטים בעלי כפות רגליים עצומות ושעירות מעטרות את המסך ואולי אפילו אצטער על זה מאוד.