סיכום שנת 2014 בקולנוע: חלק ג'

כמו ששנת 2014 סיפקה לנו סרטים טובים, כך גם היא הספיקה לתת לנו מנה מרוכזת ומלאה בסרטים גרועים, איומים, כאלו שאפשר בקלות לצאת מהאולם באמצע הקרנתם ולהישבע שלא נתקרב אל יוצרי הסרטים האלו אי פעם. חשוב לי להזכיר רגע לפני קריאת הכתבה שמדובר ברשימת הסרטים הגרועים שלי, שאני בחרתי לרשימה זו ואין בי שום כוונה לרצות אף אדם בבחירות שלי. טעם הוא דבר סובייקטיבי, וכפי שאדם יכול לאהוב את ביבי והשני את ליבני, כך אי אפשר לקבוע מהו הטעם הנכון או הצודק, אלא רק לכבד ולהתווכח באופן ראוי ולא מלעיג או מזלזל.

אז כפי שכבר אמרתי, לא חסרים סרטים גרועים בשנת 2014, אבל רק בסרט אחד הצלחתי ממש להתחנן בליבי ולצעוק לסרט שבבקשה יגמר ויגאול אותי מייסורי. הנה כמה סרטים שכמעט והגיעו אל המקום המכובד:

הסרט הגרוע של השנה:

"השורד האחרון"

יש המון דרכים לסגוד לחיילים ולהביע אליהם הערצה, כמו אנדרטה למשל, אבל אנדרטה לא עושה מספיק כסף. הוליווד לקחו את המניפולציה הכי שחוקה שאפשר בשביל לסחוט את הדולרים הקטנים שבכיס שלכם, ומנצלת את הסיפור העצוב בשביל סרט מלחמה רדוד, קלישאי ומביך שמלבד האקשן שבו אין בו שום סיפור או עלילה, וגם האקשן הזה עשוי באופן מזוויע, אלים ללא סיבה, ארוך מידי ולא מבדר בשום דרך.

"מיליון דרכים להתפגר"



המופע האגואיסטי של סת' מקרפלן לא מספק הנאה לאף אדם חוץ ממקרפלן עצמו. במקום לנצל את ההצלחה של "טד" לקומדיית מערבון מוצלחת, סת' בחר לעשות סרט שיעשה לו רק טוב - הוא משחק את הבחור החתיך, מפיל הבנות, הגיבור של כל הסיפור, וכל השאר מנסים להצחיק בעזרת בדיחות שירותים מגעילות ולא נעימות שאף אדם לא באמת נהנה לצפות בהן. העיקר שסת' נהנה.

"הטיהור 2: לשרוד את הלילה"

אחרי שהסרט הראשון היה סרט בעל רעיון טוב וביצוע נורא, הסרט השני החליט להכיל רעיון עוד יותר טוב וביצוע עוד יותר רע. הקונספט של "יום אחד בשנה שבו מותרת אלימות" לצורך טיהור הפשע בארה''ב הוא די מעניין ומקורי, רק חבל שהסרט לא מספק שום סצנה אלימה מספיק, שום סצנה מפחידה מספיק ושום מתח שיוביל את הסרט - אלא סתם מספק קטעי מרדף של נערים עם מסכות וכלי נשק אחרי נערים אחרים, שגם אם נהנים לצפות בו עם החבר'ה, אי אפשר להגיד שמדובר בסרט ששווה צפייה.

"אידה"

סרטים פולניים בשחור לבן אינם כוס התה שלי, זה נכון, גם סרטים שעוסקים בנושאי השואה או היהדות לא מעניינים אותי, אבל זה נראה שגם הסרט הזה לא מנסה ליצור עניין. השקט והמבטים שמלוות את הסרט הזה, החוסר בפסקול והחוסר בדיאלוגים הקשו עלי לשמור על עניין, אף שיחה בעולם לא מתנהלת כפי שמתנהלות השיחות בסרט, העלילה מתפרסת על פני שעה וחצי למרות שמסתכמת בחמש שורות, הדמות הראשית אדישה ופסיבית, וחוץ מהצילום הנפלא בשחור לבן, מדובר באחד מהסרטים הכי מייגעים שנצפו כאן בשנים האחרונות. שטחי אהיה ככל שאהיה.

אבל את כל הסרטים האלו, עם כל הטענות נגד, ישנם אנשים שמסוגלים לאהוב ולהעריץ, ולמזלם היה סרט אחד שהיה גרוע מכולם. הסרט הגרוע של שנת 2014 הוא:



"רובוטריקים 4"

אז מה ציפינו, בעצם. התלונה הוותיקה ביותר על סרטי רובוטריקים היא שאין עלילה ואין דמויות, כל הסרטים מלאים באקשן וריקים מתוכן, והקרבות שבהם עשויים באופן מבולגן משעמם ולא מובן, אבל כל אלו ידועים. דווקא חיבבתי את הסרטים הקודמים של רובוטריקים, הם היו נוסטלגיים, מבדרים ומצחיקים לרגעים. הסרט הזה הוא פשוט הדבר הכי נורא שראיתי בקולנוע אולי מאז "הכל אבוד", ובין כל הסרטים שראיתי אולי מאז "באטמן ורובין". כל כך הרבה עלילות כאן מנסות לספר סיפור ואף אחת מהן לא מצליחה, עלילה על מדען מוצלח ותחמן שמסתבך, על אזרח פשוט שגילה רובוטריק ונכנס בדרכים לא מובנות לעולמם, על רובוטריקים קטנים שחוזרים לחיים - והכל כאן כל כך משעמם, אבל כל כך משעמם. אפילו האקשן משעמם. הדבר הכי מצחיק הוא שסצנת האקשן הכי טובה בסרט (וברצינות אולי הטובה של השנה) לא כוללת רובוטריקים כלל ומתבצעת על ידי שני בני אדם בפרברים שריתקו אותי למסך. הייתה דקה אחת מעניינת בסרט הזה. מעולם 38 השקלים שלי לא היו כל כך מבוזבזים.

אבל כמו שאמרנו, מדובר בסרט הגרוע של השנה שלי, ודעות הן דבר אישי לחלוטין. כדי לאזן ולשתף דעותיהם של אחרים, קבלו את הסרט הגרוע של הכתב השותף, BOBO;

"הרקולס: האגדה מתחילה"



מזל שדווין ג'ונסון הגיע בשביל להציל טיפה מכבודו האבוד של הרקולס וגם מזלו של ג'ונסון, שקלן לוץ הנמיך עבורו את הציפיות מסרט הכולל את הגיבור המיתי, הרקולס. כמה שזה נראה מרשים בפוסטר, ככה היפוכה של התוצאה במציאות, שהיא הסרט הנוראי של אגדת הרקולס, אשר מתחילה בקול ענות חלושה וגם מסתיימת בקול עמום שכזה. הרקולס הוא גלדיאטור לעניים מרודים וקלן לוץ הוא שיח שרירי, שקשה לראות איך הוא קיבל להוביל משימה מכובדת שכזאת, לייצג את אחד מיצוריה המוכלאים של המיתולוגיה היוונית, הנחשב למפורסם ביותר שהותירו הסיפורים אחריהם.

חבורת יפים ויפות חסרי כישרון משחק מינימלי נשלחו לנסות את מזלם בבניית תחילת האגדה של הרקולס ונכשלו באופן חריף, אנימציית האריה, שנלחם בהרקולס זכורה במיוחד בתור סצנה מושלמת המייצגת את הרמה הנמוכה הכללית של הסרט. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות כשראיתי את הסצנה העלובה, שנראית גזורה משניהם, שבהן האיכות חיפתה על אפקטים חלשים שהיו מנת חלקה של תקופה. אם הסרט לא היה מכוון מראש למקום גבוה יחסית, של המיתולוגיה היוונית, אולי היינו מתייחסים אליו בקלות ראש יתרה ולא חותכים אותו כמו גוש בשר בשאוורמיה המקומית, אבל בגלל שהיו ציפיות מינימליות לאיכות כלשהי, הוא ראוי לכל מכה שחטף, על מנת שיראו וייראו כיצד לא מזלזלים בצופים להבא ואי לכך ובהתאם לזאת הוא נבחר לעולב השנה הקולנועי עבורי.

כאן, רבותי, סיימנו לסכם את הסרטים הגרועים של השנה, ואפשר לפתוח את הדף לקראת החלק החשוב באמת: הסרטים הטובים של השנה. את הרשימה הכוללת של סרטי השנה שהוקרנו בארץ או הופצו באופן רחב נפרסם כבר בחלק נפרד, אבל כדי לסיים בנימה מתוקה, הנה בחירתנו לסרטי האינדי הטובים של השנה שלא הוקרנו בארץ;

גם כאן, אארח את כתבי המקביל BOBO, לכתוב על הסרט הטוב ביותר שלא הוקרן בארץ לטעמו, והוא;

הסרט הטוב של השנה שלא הוקרן בארץ:

"באבאדוק"



בא...בא...דווווווו� �וווווווווווק! נשמע כמו דביל עם פיגור קליל, נחנק בעודו רוצה להגיד כמה מילים מטופשות מאגדת ילדים. אז זהו, שכמעט צדקתם. אינדי השנה מגיע מכיוון הערבות האוסטרליות, אבל ממש לא מכיל נוף מדברי וסרט אינדי מטורחן, המנסה להגיע לקהל צופים איכותי ומורם בלבד. הוא פוגע בכל המטרות שהציב לעצמו ומגיע לקהל יעד רחב מהמצופה לסרט עצמאי, שבדרך כלל מכוון לקהל מסוים. הוא אינטילגנטי, פסיכולוגי ועוכר שלווה בתור דרמה משפחתית וגם מבהיל, מותח ועוכר שלווה 2, בתור אימה מצוינת, שנדבקת לכמה ימים לאחר מכן. סרט הביכורים המלא של ג'ניפר קנט האוסטרלית, שכנראה יפתח בפניה מספר לא מועט של דלתות והיא תבחר מה לעשות הלאה. משחק מצוין של השחקנית הנהדרת, אסי דיוויס ומשחק עוד יותר מעצבן ומטריד של הילד, נוח וויסמן.

מה יכול כבר להשתבש בסיפור ילדים? ובכן... הכל! בלי אפקטים מיוחדים ויוצאי דופן, אבל עם המון מטאפורות וסיפור שצריך לחפור קצת פנימה בשביל להבין שהוא הרבה יותר מעבר לאימה משובחת, הוא נובר ומחטט בכל הפצעים הכי כואבים של משפחה חד-הורית, פוסט איבוד אחד ההורים ומבוים ברמה גבוהה, שלא מותירה נפש אדישה ומעבר להיותו סרט השנה ואולי של השנים האחרונות בתחום האימה, הוא גם מדגיש הפקה עצמאית ואיכותית מאוסטרליה ומנצח, לטעמי האישי, את שאר הפקות האינדי שהנפיקה שנת 2014.

זו הייתה בחירתו של בובו, והאמת? הייתה קרובה גם להיות הבחירה שלי. היו כמה סרטי אינדי טובים שלא יצאו השנה להפצה בקולנוע וחבל, בניהם: "הפשיטה 2", "מתחת לעור", "המקור" ועוד, אבל בין הסרטים שראיתי רק אחד היה בעיני ראוי לציון בנושא זה. סרט האינדי הטוב של השנה שלא הוקרן בארץ הוא:

"אויב"



האמת היא שאני די שבוי בסרט זה, מדובר בסרטו של דניס וילנוב (הבמאי הנפלא של "אסירים") ובכיכובו של האומן והשחקן מגדולי השחקנים, ג'ייק ג'ילנהול, שהצליחו לסחוב אותי למסע בנבכי מוחו של אדם הצופה בכפילו, אך לא ברור עד הסוף מיהו הכפיל, האם דמיוני או מציאותי ומה הוא מסמל בחייו. אומנם מדובר בסרט אומנותי, סימבולי וסוריאליסטי מהסוגים שאני מעט פחות מתחבר אליהם, אך המתח הגבוה, הופעות המשחק המהפנטות וסוף שעורר בי הלם לאורך דקות ארוכות עשו את שלהם, בנוסף לקריאת פירושים שונים באינטרנט. אין ספק, הפסד של בתי הקולנוע בישראל.

חלק אחד נותר לנו אל ההכתרות הגדולות, ואנו מחכים בסבלנות רבה לבחירות השונות. מהו הסרט הכי טוב שיצא השנה? מה הסרט הכי טוב שבחרו הכתבים המקבילים לסרטי השנה? המתינו וגלו.

סיכום שנת 2014 בקולנוע, חלק א' -
http://www.sratim.co.il/viewnew s.php?id=1808

סיכום שנת 2014 בקולנוע, חלק ב' -
http://www.sratim.co.il/viewnew s.php?id=1809