סיכום שנת 2014 בקולנוע: חלק ב'

אחת הסיבות שאני כל כך מעריך קולנוע היא עצם העובדה שהוא פונה לכל כך הרבה קהלים ומספק מגוון עצום של סוגים וז'אנרים שכל אחד מסוגל להתחבר אל הנושאים הקרובים לליבו. במילים אחרות - כל אדם אוהב ז'אנר אחר. האחד אוהב אקשן, השני מתח, השלישי קומדיה וכן הלאה. כדי שלא נרגיש שאנו מפלים אף סרט בשום ז'אנר, החלטנו לסכם את הסרטים הז'אנריים הטובים של השנה.

סרט קומיקס גיבורי-העל של השנה: "קפטן אמריקה: חייל החורף"



קבלו הפתעה: ציפיתם לסרט אקשן צבעוני וסביר, מלא באפקטים שלא יצריך חשיבה רבה ופשוט יבדר וישכח, והנה, קיבלתם את אחד מהמותחני קונספירציה-פוליט י המהוקצעים של השנה. קפטן אמריקה הוא "כאילו" סרט קומיקס - מאחורי האקשן הטיפשי וחליפות הטייץ נמצא רוברט רדפורד המסמל את המיסתורין הישן של סרטי קונספירציה בהם לאף אדם אין מושג מיהו הרשע ומה הוא מחפש, קפטן אמריקה (כריס אוונס) נמצא לבד בסיפור הזה, אנשים קרובים וחברי ילדות יכולים להתגלות כבוגדים, ויש כאן אפילו אמירה פוליטית המתקשרת אל ארגון הביון הממשלתי של ארצות הברית. בפעם הראשונה בחיי מצאתי את עצמי מתאמץ, מתרכז וחושב בסרט קומיקס, וזה ללא ספק חידוש של ממש.


הסרט הקומדיה של השנה: "שכנים"



פרשת סת' רוגן האחרונה הסעירה את כולם, אבל שכחו שלפני הסרט המדובר יצא אחד מסרטי הקומדיה המקסימים של השנים האחרונות, שמצד אחד פירק אותי מצחוק ומצד שני גרם לי להזדהות רבה, "שכנים". מדובר כאן באותו הסיפור של נערי המסיבות שחוגגים עם סקס סמים ואלכוהול בסגנון "אמריקן פאי", רק שהפעם אנו מתבוננים מנקודת המבט של המבוגרים הגרים בבית ליד, שמצד אחד נהנים מהמסיבות ששוכנות לידם ומצד שני מתוסכלים מתקופת הנעורים שחלפה כי התחייבויות המשפחה הקודמות לבילוייהם. כולנו מכירים את המקום בו התחייבויות קודמות לבילויים, גם אם אני סה"כ נער, וגם אם אין שום סצינה ריאליסטית בסרט הזה, אפשר להגיד שמדובר בסרט הכי הקומי, אמיתי וכואב, ועם זאת הכי מצחיק שיצא השנה.


סרט האקשן של השנה: "הפשיטה 2"



טוב, זו בחירה צפויה, אך גם מעט מפתיעה. את הסרט הראשון "הפשיטה" לא אהבתי, הוא היה בעיני כמו סרט רובוטריקים בגרסת בני האדם, (הנה רעים, הנה טובים - יאללה מכות!) ועם זאת, הסרט השני הפתיע הניחוח המרענן של סרטי פשע נוסטלגיים, פתאום יש עלילה, הדמויות הריקות מהסרט הקודם מקבלות עומק, הצילום האפור הפך לצבעוני וסצנות האקשן בסרט הזה פשוט מופתיות אחת לאחת. אחד הסרטים הכיפים של השנה החולפת.


הסרט האימה של השנה: "השער"



אני אודה באמת, יש לסרט הזה תחרות קשה עם "באבאדוק" שהיה אחד מהסרטים היותר מצמררים ומפחידים שראיתי אולי בשנתיים האחרונות, ובכל זאת, "באבאדוק" הוא סרט מדכא, קשה ולא כזה שנהניתי לראותו, ואילו "השער" היה תענוג רצוף, מפחיד, כיפי וברוטאלי; כל מה שמחפשים בסרט אימה טוב. אח ואחות חוקרים את המראה שלטענתם הכניסה טרור לחייהם, ולאט לאט מגלים שהעניינים לא כל כך פשוטים כמו שהאחים חשבו. המראה בסרט הזה היא הנבל הכי טוב שראיתי מאז פרדי קרוגר, הסרט הזה מבהיל כמו בילוי ב"נייטמר", מדמם כמו סרט של טרנטינו, חכם כמו סרט של גיא ריצ'י ופשוט מבדר כמו שסרט אימה אמור להיות. אני אוהב את הסרטים שלי מפחידים וגם מבדרים.


סרט המד"ב-פנטזיה של השנה: "רכבת הקרח"



כמה דברים מוזרים על "רכבת הקרח": הוא סרט דרום-קוריאני שדובר אנגלית, הוא בויים על-ידי אחד הבמאים האהובים עלי בונג-ג'ון-הו, באופן מפתיע הוא הוקרן בארץ, ומדובר באחד מסרטי המד"ב המיוחדים שנראו כאן לאחרונה. נכון שהיו הרבה טובים שיצאו השנה: "בין כוכבים", "קצה המחר", "אקס מן: העתיד שהיה" וכל אלו, אבל "רכבת הקרח" הוא סרט מרענן, שונה, מלא בדם ובהומור מוזר וסוף שמסובב את המוח ב180 מעלות. אני שמח שהקולנוע הדרום קוריאני סוף סוף מגיע אל הקולנועים בישראל ואני שמח שהוא סוף סוף נחשף אל הקהל הרחב, אבל אין ספק שצריך להתכונן לפני סרטים כאלו. למרות שסה"כ יחסית לסוגו הוא ברור, מבדר, ברוטאלי במידה מתונה ומכיל אלגוריה חברתית מאוד פשוטה להבנה.


סרט האנימציה של השנה: "סרט לגו"



Every thing is awesome! אם אודה באמת, השנה פישלתי בז'אנר זה, את המדוברים לא ראיתי ("שישה גיבורים", "הקופסונים") , אבל זה לא כל כך מפריע כי "סרט לגו" הוא פשוט תענוג של רפרנסים בלתי נגמרים על סרטים ישנים, על מותגים, החל מבאטמן וכלה ב"הלו קיטי", וכל זה מטובל באנימציה צבעונית ופסיכודלית, שעשויה במהירות ומלאה באדרנלין. הסרט הכי awesome שיש.


סרט הדרמה המרגש של השנה: "אשמת הכוכבים"



כשמסתכלים על סרט זה בהיבט הראשון הוא נראה בדיוק כמו "דמדומים", סרט דרמה על זוג אוהבים מיוסרים שרודפים אחרי אהבת השני וכו', רק שכאן מדובר בסיפור מהחיים, והסרט לא מסתיר את העובדה הזו מאף אחד. בחיים, יש אנשים שחולי סרטן. בחיים, יש אנשים שמתים בגיל צעיר. בחיים, יש אנשים שמכירים אחד את השני במפגשים חברתיים לחולי סרטן, וחס וחלילה, שמרו את הקיא בפה, מתאהבים. אהבה, מוות ומחלת סרטן הם דברים לגיטימיים מהחיים. כשאומרים שסרט זה הוא "קיטשי", אין לי הרבה טענות נגד מלבד העובדה שאני חושב שזה לא נכון - כל משפט בסרט הזה נאמר במעין תכלס'יות מובהקת, הכל אמין ולא לוחץ או רגשני, אין סצנות של נשיקות לאור ירח עם מוזיקת רקע, אין נופים גדולים ושירים שמחים, הוא מציג את החיים כעצובים ומדכאים ועם זאת עם רגעים מרגשים. השחקנים הראשיים, הורי הנערה וסיפור החיים שלהם נכנסו לי עמוק בלב אחרי הצפייה, גם אם זה "קיטשי!", אני התרגשתי.


סרט המתח של השנה: "קר ביולי"



השנה הזו קצת בעייתית מבחינת ז'אנר זה כיוון שהשנה לא יצאו הרבה מותחנים איכותיים וטובים, ועם זאת, האחד הטוב שכולם ראו בנוסף אלי, "נעלמת", ספג אצלי בעיות רבות מידי כדי לזכות במקום זה. כדי שקטגוריה זו לא תעלם אתן לכתב השותף באתר, BOBO, לשבח את סרט המתח של השנה שלו;

המועמדים הסופיים בקטגוריית מותחן השנה הוגשו בפניי לאחר שכלול ציונים וז'אנר, אך טבעי היה ש"נעלמת" ודיוויד פינצ'ר, שגם זכו לפרגון מקיר לקיר בכל מקום ותחת כל בלוג רענן, ייקחו את התואר תחת עיניי הבוחנות והמעריכות, אבל החלטתי לקחת כיוון שנראה יותר אינדי ופחות מיינסטרים. החזרת פניו של מייקל סי הול בתפקיד מלחיץ עושה את שלו והוא משתלב באופן טבעי, גם אם לחוץ במידת מה, בתפקיד שדורש מהצופה להיכנס לכוננות מתח. סרט עם טעם ריאליזם ועם תחושת אותנטיות, שלא מרפה. גיבורים שהם בעצם יותר אנטי גיבורים (החנון, הפושע והסוכן העכור) ומסע כמעט דומם אל עבר טיהור של רוע משותף וגדול יותר משלושתם ביחד. מותח היא מילה מתאימה מאוד בסרט הזה, לכל אורכו ובזה הוא מנצח, בוודאות, את הפיינאליסט השני, שהיה יותר סאטירה שחורה, בעוד שב"קר ביולי" אין שמץ של מושג שמשהו שעלול להתפרש כז'אנר אחר מלבד מותחן פשע איכותי, מהורהר ועשוי היטב עד לשוט האחרון והנהדר ואי לכך ובהתאם לכל האמור עד כה, מייקל סי הול חוזר להיות רלוונטי לעוד כמה דקות תהילה, שאחרי תקופת "דקסטר".


הסרט המוערך יתר על המידה של השנה: "בין כוכבים"



האמת שזה קצת סיכון לקחת סרט שכזה בקטגוריה שכזו, כי אני אהבתי את "בין כוכבים", אבל לא אהבתי את הטררם, הרעשים, הנצנצים הוירטואלים וכל ההילולה שהייתה סביבו ולא בצדק. זה נכון שמדובר בסרט מרהיב מבחינה קולנועית. זה נכון שהופעות המשחק של אן האת'וויי ומת'יו מקונוהיי מדהימות בעוצמתן. זה נכון שהסרט מעניין ומפתיע במשך שלוש שעות. אבל אנשים התעלמו מהכישלון הגדול בסרט שלא מצליח באמת להיות 'גדול' כפי שרצה להיות. ההסברים הארוכים מתישים (וחלקם לא מדוייקים), התסריט עמוס בעלילות משנה מטופשות, ההנחות המדעיות לקראת סופו (ללא ספק) שגויות, אין שום רגש בסרט כלל וכלל, והסרט כולו ככולו אינו יצירת המופת שרצה להיות כפי שסרטיו הקודמים של נולאן היו. 9 במד''ב זה לא מזכה.

הסרט הלא מוערך מספיק של השנה: "איש מבוקש מאוד"



נכון, הסרט הזה מצריך סבלנות רבה, ריכוז, ציפיות מותאמות, אבל לא צריך להיות גאון כדי להבין את זה. מדובר במותחן ריגול על-פי ספרו של ג'ון לה קרה, מי שצפה בטריילר מבין מראש שלא מדובר בסרט של יריות, ובאופן אישי לטעמי דווקא השקט והאיטיות שבנו את הסרט גרמו לו להיות מותח, אמין ומורט עצבים הרבה יותר ממה שיכל להיות. מהגר חצי צ'צני וחצי רוסי צץ בהמבורג באיזור של מבצעי פיגועים מעורר את חשדם של סוכנות הביון הגרמנית במקביל לאמריקאית: האם מדובר בטרוריסט או באדם תמים? השוני בתגובות שני הסוכנויות, המיסתורין שבדמות, המתח האינסופי והעלילה המבריקה והמפותלת הפכו אותו בעיני למותחן אינטלגנטי של ממש, והסוף שלו הוציא אותי המום באופן חסר רחמים. חבל שנקטל בכזו אכזריות על-ידי המון אנשים ומבקרים.


אז אלו היו הסרטים הז'אנריים או המוערכים יותר ופחות שיצאו השנה. בהמשך מחכים לנו הסרטים הטובים שהוקרנו בארץ ואלו שלא, הסרטים הגרועים שיצאו השנה, וכמובן - הסרטים הכי טובים שהוקרנו השנה בקולנוע. נתראה בחלקים הבאים.

בפרקים הקודמים:
סיכום שנת 2013 בקולנוע - http://www.sratim.co.il/viewnew s.php?id=1603
סיכום שנת 2014 בקולנוע חלק א' - http://www.sratim.co.il/viewnew s.php?id=1808