סיכום שנת 2014 בקולנוע: חלק א'

הנה, זה מתחיל. העונה שכל חובב קולנוע מחכה לה בקוצר סבלנות, העונה שכל חובב קולנוע הכין טבלאות ייאוש לקראתה עם אלפי סימונים - האוסקר. אבל יש עוד כמה שבועות עד שהוא יגיע, ולכן, עד אז, תאלצו להסתפק ב"מיני-אוסקר&quo t; של אתר סרטים. גם כאן, כמו באתרי ובלוגי סרטים ישראלים רבים קשה לתמצת את כל מה שאהבנו השנה לכתבה אחת, אז חילקנו לשלוש; וכמובן ששלושתם יעסקו בקטגוריות מוזרות, הזויות, מעניינות ורחבות שישקפו את כל מה שאהבנו או לא אהבנו השנה. אז איך נסכם את השנה, מה יש לנו להגיד עליה ואילו ציפיות יש לנו לשנה הבאה? את אלו נשמור לחלקים הבאים. בינתיים, הנה הפרסים המשניים לסרטי שנת 2014:


שחקן השנה: ג'ייק ג'ילנהול, "חיית הלילה".



כיף לפתוח את הסיכום עם סרט טוב, שחקן טוב והופעה שכל חובב תיאטרון או משחק חייב לראות בעיניו, כי כזאת עוד לא ראיתם. ג'ייק ג'ילנהול הוא שחקן מעורר השראה שעד היום התמקד בסוג מאוד מסויים של דמויות עדינות או חכמות ששוחקו נהדר אך לא נטו להרחיק לכת ("אסירים", "זודיאק"), וכאן בסרט זה הוא מוכיח שיש בו טווח עצום של רגשות, הבעות ושוני שמסוגל להפגין בכל דמות שתתנו לו, אם רק תתנו. הלוק העדין והיפה השתנה כאן ללוק קריפי ומרושע להחריד, ואם ג'ילנהול ימשיך בדרך זו, הוא ישתווה אל הגדולים שבתחום. לו בלום, הדמות אותה מגלם גם זוכה לפרס "דמות השנה", שמצליחה לגרום לנו להזדהות עם האדם הכי רשע שנראה בשנים האחרונות בקולנוע. ציון לשבח: סטיב קארל ב"פוקס-קצ'ר&q uot; שהפתיע ביכולתיו.


שחקנית השנה: רוזמונד פייק, "נעלמת".



ההתלבטות הקשה הייתה עם פטרישה אקוורט מ"התבגרות" שגם הצליחה לרגש ולהסעיר לרגעים, אבל אז נזכרתי במנעד הדמויות שעשתה רוזמונד פייק בתפקיד איימי המתוקה ו"הנערה האהובה של אמריקה" לבין הפסיכופטית חולת הדם שהייתה בליבה, וזו ללא ספק גדולה של שחקנית - להפגין בסרט אחד את השינוי החולני בין מתוקה לזדוניות ולהצטיין בשניהם זה ללא ספק דבר שלא אוכל להתעלם ממנו, גם אם הסרט עצמו אינו פאר היצירה בעיני.


הסרט המפתיע של השנה: "התחלה חדשה"



קומדיה רומנטית, מוזיקלית, עם קיירה נטלי, כל אלו סימנים לסרט גרוע במיוחד שלא אוסיף לרשימת הצפיה שלי, והנה, מדובר באחד הסרטים היותר מקסימים ומהנים שיצאו השנה. איך זה ייתכן? כנראה שיש דרך לעשות את זה טוב. הסרט "התחלה חדשה" הוא קומדיה מוסיקלית המודעת לעצמה, הדמויות שבה כולן פשוטות וריקות מפוזה, שבליבן רק האהבה ליצירה ולמוזיקה, הקלישאות לא קיימות (סוף טוב לא תמצאו כאן), מבקר בחריפות את תעשיית התקליטים המוזיקלים והשירים שבו יפים, פשוטים וסימפטיים, כאלו שאפשר לשמוע שוב ושוב מבלי שיימאס. אין לי דבר אחד רע להגיד על הסרט הזה, וזה בהחלט מפתיע לחלוטין. עוד מועמדים - "השקר הטוב" (דרמה טראומתית על מלחמת אזרחים בסודן שמצליחה להצחיק ולעשות טוב על הלב?), "מפוצלים" (סרט נעורים קלישאתי ולא משעמם?) ו"שכנים" (ממתי סרטים של סת' רוגן מצליחים לגרום לי לשקוע במחשבות?)


הסרט המאכזב של השנה: "אקסודוס: אלים ומלכים"



אח, כמה סרטים יכלו להיכנס כאן. "התבגרות", "בין כוכבים","פוק ס-קצ'ר", אפילו "נעלמת" היה אפשרי. אבל דווקא הסרט הזה, שהיה אמור להיות אחד הסרטים הטובים של השנה, בעל היופי והעוצמה התגלה כסרט ריקני וכל כך קטן שלא מצליח לרגש או להפתיע אפילו במעט? רידלי סקוט המבוגר שבר את שיאו ב"גלאדיאטור" ;, אפוס היסטורי עוצר נשימה ומשם רק נפל. "אקסודוס: אלים ומלכים" הוא ניסיון מביך לשחזר את אותו האפוס, אבל חוץ מהתפאורה, האקשן, האפקטים וההפקה הגדולה הסרט עצמו קטן, לא מכיל שום יחסים מעניינים בין אף דמויות, שום קונפליקט מעניין או סיפור ששווה לעקוב אחריו, אלא סתם מופע וירטואז'י של אפקטים ומקטעים עלילתיים שמנסים לספר סיפור אבל לא יודעים איזה. זה היה יכול להיות יצירת מופת, ויצא בדיוק ההפך. אין אכזבה יותר גדולה מזו.


הסרט הבינוני של השנה: "רובוקופ"



אם יש דבר שיותר מעצבן מסרטים גרועים, הם סרטים בינוניים. כאלו שרק נחמדים, רק סבירים ואי אפשר לזכור אותם דקה אחרי שהם נגמרים. אני לא מכיר אדם שזכר פרט, סצנה או דמות יום לאחר הצפיה בסרט. זה לא שהוא גרוע; העלילה הסבירה העוסקת בנושאי בני האדם והמכונות עשויה לא רע, השחקנים חביבים ואפילו האקשן סביר. אין לי שום דבר רע להגיד על הסרט הזה, אבל גם שום דבר טוב. המילה "בינוני" פשוט נולדה בשביל סרטים כאלו.


האפקטים הטובים של השנה: "ההוביט: קרב חמשת הצבאות"



יש לו מתחרים רציניים, כמו "אקסודוס", "בין כוכבים" או "שומרי הגלקסיה", אבל בסופו של יום פיטר ג'קסון הוא אומן של קולנוע ובעיקר של קולנוע ממוחשב, וכשהוא יוצר סרט מלחמה פנטסטי, תהיו בטוחים שמדובר במלחמת הפנטזיה הטובה שתראו בחייכם. בכל הנוגע לקרבות אורקים ענקיים, אלפים נהרגים וגמדים קופצים מצוקים - הסרט הזה הוא חסר תקדים, ושווה לראות אותו על המסך הגדול ביותר שתמצאו בסביבה.


הצילום הטוב של השנה: "רובר".



לצערי לא הרבה אנשים ראו את הסרט הזה, שלא לדבר על אהבו אותו, אבל על דבר אחד כולם יסכימו - הסרט הזה הוא אחד מהחזיונות הכי יפים שנראו על המסך לאחרונה, גם אם לא היה ניתן לראותם על המסך הגדול. הסרט מנסה לשקף מעין אווירה של מערבון, אבל עתידנית, כזו שיוצרת עולם שמצד אחד מלא בחול ובשמש מהמוכרים לנו, ומצד שני עם שמיים סגולים וביזאריים, אוויר מזוהם ובני אדם שנראים די שונה מכיום. דברים מסוימים נלקחו מסרטים שאנו מכירים לעומת שוטים ספציפיים שלא ראיתי עד כה באף סרט, מבחינת השוני. דויד מישל הוא במאי שמדבר דרך המצלמה, ומצליח להעביר פרטים שלמים באמצעות תמונות פשוטות. עוד מועמדים: "בין כוכבים", "נעלמת".


פסקול השנה: "שומרי הגלקסיה"



אין הוגנות בפרס הזה. "שומרי הגלקסיה" הוא סרט חביב, אני לא מהמעריצים כלל וכלל, ובכל זאת, הפסקול המלווה בשירים של שנות ה-70 פשוט עשה מסאז' נהדר לאוזני, גם אם הסרט עצמו קצת הזיק לשאר האיברים. השילוב בין סרט מודרני וקלישאתי לבין פסקול עם שירים כמו "Hooked On Feeling" עושה לו רק טוב. גם הפסקול המקורי של הסרט לא רע בכלל. מועמדים נוספים: "פרנק", "וויפלאש", "בין כוכבים", "לוסי".


טריילר השנה: "אקסודוס: אלים ומלכים"



הטריילר הזה נוראי, הוא נותן את הרושם ההפוך מהסרט האמיתי, הוא מעלה את הציפיות לרמות יותר מידי גבוהות, ובכל זאת בפני עצמו מדובר בכמות הכי גדולה של אפיות שאפשר לקבץ בדקה וחצי.


שיר השנה: Everything Is Awesome



אולי השיר הכי קליט שיצא מאז "יונתן הקטן".


פריצת השנה: דמין צ'אצל



לאף אדם אין מושג מאיפה הוא בא, אבל הוא בן 29 והצליח לביים סרט שהבימוי שבו הוא הדבר הדומיננטי שבו, בימוי עם קצב, אפקטיביות, כוח ואינטנסיביות שחובה לראות כדי להאמין. דורון פישלר חזה שהוא יהיה אולי הטוב ביותר בעתיד, ואני רק יכול להנהן בהסכמה.

כל אלו עד כה. ומה בהמשכים? הסרטים הז'אנריים הטובים של השנה, אלו שהוקרנו בארץ ואלו שלא, המוערכים מידי או פחות של השנה ואפילו כותבים נוספים יתארחו בקטגוריות שונות. עד אז, שתהיה שנה אזרחית מאושרת.