"תעתועי נפש": בבית הקוקיה

איך הפקות כאלה עדיין לא מגיעות ארצה ? שחקנים מעוטרים ומשובחים ברקעו של סטורג'ס האיכותי, כאשר לצידו קייט בקינסייל הבלתי מזדקנת והמשתבחת עם השנים. עלילה מרתקת ולופתת, סיפור מותח מאין כמותו ופשוט הנאה טהורה מסרט מצוין, שיש בו פוטנציאל נהדר להצליח בקרב קהל צופי ארצנו הקטנה. ג'ים סטרג'ס מגלם רופא צעיר, אשר מגיע לבית חולים לחולי נפש, מקום מבודד ומלחיץ מעבר לשוהים המטורפים שבו, כל זאת על מנת ללמוד את שיטות עבודתו של הרופא הראשי במקום, המתלמד הצעיר מגלה במהרה שבית החולים אשר אליו הגיע טומן בחובו סודות אפלים ועימותים לא קלים עומדים להתייצב בפניו בכדי שיבחר את דרכו במוסד השמור בתור שולייתו של הרופא הראשי, שגם מתגלה בתור טיפוס לא פשוט, מורכב ואפלולי.



התחלתי לראות את הסרט עם אשתי ללא מידע מוקדם וללא מושג מה אני הולך לראות, כלומר, בלי קריאת העלילה אפילו ומיד לאחר מספר דקות עלתה השאלה הגורלית, שמכריעה את המשך צפייתנו המשותפת: "מאמי, זה סרט אימה ?" ואחרי הכל, סרט, מבוסס ספר של אדגר אלן פו, מבטיח אפלוליות עם מידת אימה, אבל מבחינת הגדרת ז'אנר, כנראה לא יוגדר ולא ייכנס תחת ז'אנר האימה. מיד רצתי למחשב על מנת לבדוק הכצעקתה וז'אנר "מתח" קפץ בודד אל מול עיניי, לשמחתי ולרווחתי, מיהרתי לדווח ולהבטיח שלא אזוז מילימטר ממיקומי בשביל שרגעי הלחץ יעברו ביחד וכך באמת היה. מסתבר שצדקתי בכל הערכותיי הז'אנריות והסרט אכן פזל לא מעט לאימה, כאשר שטיקים קטנים והקפצות מועטות עיטרו בשמחה פרקים קטנים מהסרט, אבל המתח הוא זה ששמר על הגחלת ועל העניין, כמו שנאמר, מתח.



הסרט הוא בדיוק מה שצופה מבקש להתאים לעצמו כאשר בחוץ מתקרר והרוחות החורפיות מתחילות לנשוב, ללא ספק אופציה ראשונה לבחירה בימים כאלו. מעניין, מותח ומשוחק מצוין. עם כל סיפור המתח והמיני אימה אפשר גם למצוא סיפור רומנטי, אשר מלופף היטב אל תוך העלילה המותחת ואל הקשר בין המורה לתלמיד, ישנו גם קשר בין זוג שהולך ומתאהב ותורם כמובן לעלילתו של הסיפור. העלילה מציגה משחקים פסיכולוגיים בין אסירים וסוהרים ובעיקר ניסיונות לעמוד על טיפול בסוגי שיגעון שונים, כאשר מתודות ישנות של עינוי ודחיפת תרופות משתקות ומעמעמות הולכות ונדחקות החוצה אל מול שיטות טיפול חדשניות, לכאורה, של הקשבה ושיתוף המטופל בחיי היום יום והסרת העינויים הפיזיים. תקופות ישנות וטיפולים מיושנים הם בבחינת מקדמי עלילה וכמובן שאי אפשר שלא להתייחס אליהם בתור ביקורת נוקבת לשיטות טיפול באנשים פגועים נפשית בתקופות נאורות יותר וסימום המטופל והיחס אליו עוברים תהליכי שדרוג ושיפור בסרט עצמו עם רמזים וקריצות למטפלים בשיטות ברבריות וישנות.



ג'ים סטרג'ס הבריטי החביב, שחובב הופעות משופמות, לא אחת, בסרטים בהם הוא מככב, משחק נהדר ואמין כרגיל, בתפקיד הראשי – לא מדהים ויוצא דופן, אבל מצוין וללא רבב ואין לו ברירה אלא להישאר בצילם של גדולים ודגולים ממנו, כאשר שני ענקי קולנוע קולנוע בריטיים פוסעים בביטחה בסרט: מייקל קיין המזדקן והמצוין ובן קינגסלי המרטיט שכובש את המסך בהופעה מצוינת. השניים מוכיחים כי לא נס ליחם והם עדיין רלוונטיים בקולנוע ולקולנוע. איתם משתתפים עוד כוכבים בריטיים נהדרים: דיוויד ט'ווילס המצוין בתפקיד אופי נהדר ושני תפקידים קטנטנים, יחסית, לג'ייסון פלמינג המצוין וברנדן גליסן, יקיר המערכת. אבל מעל כולם, לאו דווקא בבחינת המשחק, היפיפייה של הסרט, קייט בקינסייל, שנראה שגם כניסתה למועדון הארבעים פלוס לא השפיעה על יופייה המשכר ולו ברמז לקמט או בכל אספקט פיזי אחר, היא נראית אותו דבר כמו לפני עשר שנים ועדיין יפיפייה ומצוינת בתפקיד, שניתן לה בסרט.



מתח כמו שצריך, עומד בסטנדרטים אשר מוכתבים מעצם היות הסרט מבוסס אחד מסיפוריו של אלן פו, עלילה שמחזיקה לכל אורך הסרט עם עניין ומתח ושחקנים מהרמה הגבוהה ביותר, שתורמים מהאספקט של המשחק לאיכותו של הסרט ומה באמת עוד צריך בשביל להנות מסרט ?