"תאומי השלד": שלדים מחייכים

מפגש בין שני יוצאי SNL מוליד אחלה של סרט דרמטי, מפתיע ? יכול להיות שכן, אבל קריסטין וויג וביל היידר צולחים היטב את מבחן הדרמה, כאשר הם מגלמים אח ואחות, מתוסבכים לא מעט, אשר ניסיון התאבדות מוליד מפגש מחודש בין צמד האחים, שלא דיברו קרוב לעשר שנים זה עם זו מסיבה שעוד תתגלה בהמשך. שם הסרט מרמז במידה לא מעטה על השלדים בארון, שהשניים נושאים איתם, האח הגיי החביב פותח את הסרט עם ניסיון התאבדות דרמטי ומשם השניים מתגלגלים לחיים משותפים תחת קורת הגג של האחות הנשואה, לא באושר, לבחור הכי נחמד בעולם, אשר מגולם על ידי לוק ווילסון הנהדר, שמפליא בתפקיד מצוין ואמין.

לשניים יש בעיות הורים ותסבוכות פוסט תיכוניסטיות, כאשר לכל אחד מהם תסכולים רבים הנובעים מחוסר מימוש בחיי היום יום אל מול השיאים שחוו בתיכון, השניים נמצאים כעשור וקצת לאחר אותה התקופה ועדיין הסרט נותן תחושה שכל אחד מהם מחפש את עצמו ואת השיא האישי בחיים הבנאליים ששניהם חיים לחוד. המפגש המחודש תחת קורת גג אחת נותן את אותותיו לסרט דרמטי המהול ברגעים קומיים מוצלחים וחביבים, אשר נכנסים בדיוק אל תוך קווי התפר, אשר ניתנים להם ביד נדיבה. בכל זאת שני שחקנים קומיים, שנשענים על עברם הקומי המשותף וכמו כן נאחזים בו, כאשר הסרט מציג רגעים מתים הדורשים מילוי ראוי.



ביל היידר בתפקיד האח הגיי, מפליא בתצוגת משחק אמינה ביותר וכשרונו הקומי תורם לא מעט לתפקיד הלא פשוט שהוא מקבל על עצמו, אדם בעל הומור ציני ועוקצני, אשר מנסה להמיר את הסבל והמלנכוליה, שחייו הציעו לו עד עתה, בהומור שנון ועצור, אל מולו האחות, המנסה להציג את עצמה מפוכחת ומחוברת למציאות ולעולם הבוגר, היא נשבית בקסמיו ויוצאת איתו למסע מופלא שמדלג על פערי הזמן, אשר עברו חלפו להם וביחד הם משחזרים את התקופות היפות, בהן עמדו זה לצד זו ונלחמו בתחנות הרוח הרבות שהעולם יכול היה להציע עבור שתי הנפשות הצעירות וחסרות המושג הירוק. ווילסון הוא דמות מפתח בסרט מכיוון, שהוא מייצג באופן אמין מאוד את העוגן הלא יציב שעוגן את האחות הלא כל כך יציבה אל עולם אפרפר ומשעמם, עולם שהיא לא רוצה להיות בו ולכן היא מחפשת ריגושים ללא הפסקה ואחד כזה נקרא בדרכה וכל זאת מעבר לכך שאחיה מפיח מעט חיים ושמחה אל תוך מערכת היחסים המשמימה שלה עם בעלה.



סרט נהדר, אשר מדבר על עולם אמיתי, עולם שהרבה רואים מבחוץ בתור יציב, אך אלו אשר חיים אותו לא מצליחים להסתפק בו. האח המתוסבך, אשר נושא עימו סטריאוטיפ, שלא פשוט להציג על המסך הגדול, הגיי העליז, שקשה לדכאו, הוא דמות ראשית ולא בכדי. הוא חייב להתמודד עם חוסר מימוש ואהבות נכזבות והפתח, שהוא מקבל, אל מחוץ לעולמו מנותב כמעט לכל הכיוונים הלא נכונים, כמעט פרט לאחד, אחותו, משענתו וזאת שנמצאת עבורו ברגעים הקשים ומדלגת איתו ביחד על ההפוגה הארוכה שהשניים חוו ביחד ולחוד.

הבלחה קלה וביקור של אימם שופכת אור בוהק על מקור התסבוכת של שני האחים ומשם הסרט מתגלגל בקו רציף וחסר מעצורים, קו אחיד שלא מבשר בשורת מקוריות, אבל שומר על רמה גבוהה ועניין רב במהלכו של הסרט. הפיק של הסרט והקטע משובב הנפש נעוץ בקשר המיוחד בין שני האחים ומגיע לידי ביטוי בקטע מוזיקלי נהדר, בו השניים מתחברים חיבור של כמה דקות קסומות, שמעלה חיוך על כל פני מי שצופה בסרט המצוין הזה, קטע נפלא עם מוזיקה נהדרת ואופטימיות קוסמית של כמה דקות בתוך עולם פסימי ומלנכולי.



מעבר לקטע המוזיקלי, רושמים האחים מספר סצנות, שעשויות להיזכר הלאה, כאשר הם מפליאים בקטעים קומיים משותפים ומשובחים ומעלים חיוך על פני הצופים ועל פניהם שלהם, במה שנראה כסצנה שלקוחה מתוך עולם אמיתי עם כימיה נהדרת בין שני השחקנים. קריסטין וויג וביל היידר בדרך כלל מזוהים עם הצד הקומי של המפה ההוליוודית, ההתנסות שלהם בדרמה מעלה את נקודות הזכות עבור השחקנים הללו, אשר מציגים יכולות לא רעות בכלל בז'אנר ומוכיחים, שלא חייבים תמיד לראות אותם בתור המרענן הקומי הרשמי.

תחום ההתמחות עבר שדרוג רציני והשניים מוכנים לעבור הלאה מעבר לקומדיות פרועות ולמרות שהסרט איננו בשורה מרעישה עבור החוג לדרמה הוא בהחלט מרוכז נכון, מבוים היטב ומשוחק לעילא ועילא ובהחלט משרת את המטרה לשמה הוא נוצר, דרמה עם קורטוב קומי והתמהיל המדויק והנכון הזה רקוח באופן מושלם עבור כאב הראש הבא שלכם.