ביקורת: "ההוביט: קרב חמשת הצבאות"

"הלוואי וזה לא היה מתרחש בתקופתי", אמר פרודו. "כך גם אני" אמר גנדלף, "וכך ייחלו כל מי שחי בזמנים שכאלה, אך זה לא נתון להחלטתנו. כל שעלינו לעשות הוא להחליט מה לעשות בזמן שניתן לנו." (מתוך "אחוות הטבעת", מאת ג'.ר.ר. טולקין)

אז מהן המסקנות מהצפייה בפרק האחרון בטרילוגיית ההוביט? ואולי בסרטי הארץ התיכונה? אם לא להתייחס לסיפור המרדף בין אזוג לתורין ומשולש האהבה בין טאוריאל, לגולאס וקילי, שפיטר ג'קסון היה חייב להתייחס אליו יותר בחלק הזה, סך הכל הסרט נצמד מאוד לקאנון ולחלק האחרון והמשלים של הספר. כל הדמויות שמתו בספר, ימותו גם בסרט וכאן גם מחוסלת השמועה לפיה תורין איכשהו שורד את הקרב.

בחלק השלישי ניתן דגש רב יותר על ההוביט-בילבו בגינס. אם ב"ההוביט: מפלתו של סמאוג", ניתן דגש רב יותר על הגמדים, אז בפרק הזה מובחנת תפנית של ממש בדמותו של בילבו בגילומו של מרטין פרימן. למען הכנות, בחלקים הראשונים של הטרילוגייה ("ההוביט: מסע בלתי צפוי" ו"ההוביט: מפלתו של סמאוג") בילבו בגינס לא גילה תפנית של ממש באישיותו, אך כאן בחלק השלישי והמסכם בילבו משתנה מקצה לקצה. (זהירות ספויילר!) אין ספק שסצנות השיא בסרט הן הדיאלוגים של ההוביט עם תורין, יחסיו אל הגמדים וסצנת הצער והבכי מעל גופתו המתה של המלך שתחת ההר.



בסרט הזה גם ניכרת הדינמיקה המושלמת בין הדמויות ובעיקר בין הגמדים, שדי במבט פניהם כדי להביע את אשר על לבם ואת שרצונם לומר. מה חבל, שבניגוד לסרטים הקודמים, הגמדים אינם תופסים חלק נכבד מהעלילה. וגם כך אלה תופסים חלק עיקרי. באלין ממשיך לשמש כדמות המייעץ ואבי הגמדים ויחסו של תורין אל דוואלין והדו שיח שהשניים מנהלים באשר לשינוי החד שחל באישיותו של תורין מהווה אף הוא חלק מסצנות השיא בסרט.

מכל הדמויות, דמותו של תורין חווה את התפנית החדה ביותר. החל מהיותו הגמד המנהיג ועד לחולי הדבק בק לאחר שהגמדים שתלטותו על ההר ועל הזהב שבבטן ההר. תורין הופך לחמדן וקנאי ומסרב לשתף פעולה עם מי שאינו גמד ועויינותו כלפי הגמד הולכת ומתחזקת עם התקדמות העלילה.

לאחר מותו של תורין, בילבו אומר את המשפט הבא If more of us valued food and cheer and song above hoarded gold, it would be a merrier world - "אם אנחנו נעריך מזון, שתייה ושירה יותר מזהב, אז היה זה עולם מאושר יותר". בסופו של דבר תורין נפל בעת קרב מול אורקים וגובלינים רבים מספור ולא בדו-קרב מול אזוג, אך יש לזכור שבספר עצמו אזוג כלל אינו מופיע כדמות ממשית אלא מאוזכר כמי שנהרג בקרב במכרות מוריה (כשבסרט הוא שרד את אותו הקרב).



מכל הסצנות בסרט, סצנת מותו של פילי הייתה הכאובה מכל לטעמי. מותו היה אכזרי מאוד. הוא נקלע למארב מאיים בגבעת העורבים ומת לבסוף לעיניהם של קילי ותורין, כשגופתו מושלכת מגובה רב. קילי עצמו מת בקרב בהגנה על דודו תורין. משולש האהבה ובעיקר סיפור האהבה שבין קילי לטאוריאל לא זכה לפיתוח רב מדי. לאחר מותו של קילי, טאוריאל משוחחת עם תרנדויל על אהבה ולא הופיעה לאחר מכן בסרט. בכך גם נסתם הגולל על השמועה לפיה טאוריאל מתה בסרט.



בניגוד לסרט הקודם, תרנדויל תופס נפח גדול יותר בסרט השלישי ובמידה רבה מוסבר גם המניע להתנהגותו העוינת כלפי הגמדים. סצנות הקרב של תרנדויל מרשימות מאוד ועד סוף הסרט הוא שולח את לגולאס "לעקוב אחר גורל הארץ התיכונה" ובכך מסתיים תפקידו של לגולאס בסרט. כמו כן, אחת הסצנות המרגשות היא הקרב בין בעל האוב לחברי המועצה הלבנה. אירוע שלא מתואר בספר ומאוזכר בקיצור נמרץ בנספחים לשיבת המלך. הסצנה הייתה יפה מאוד וויזואלית וסארומן מופיע בה באור אחר לגמרי מי שהופיע בשאר סרטי הסדרה, לרבות טרילוגיית שר הטבעות.

הדמות המרשימה ביותר וזו שיכולה בקלות להשתוות ברמתה לדמותו של ארגורן בשר הטבעות היא דמותו של בארד, אשר מצליח להרוג את סמאוג הדרקון בסיוע בנו ביין, על רקע הימלטותם העיר של אדון עיר האגם ומשרתו אלפריד. סצנת מותו של הדרקון מוצגת בדיוק רב כפי שהיא מתוארת בספר, לאחר שהחץ השחור פוגע בדרקון, הוא נופל בהילוך איטי אל תוך האגם.



בסרט עצמו מופיעות דמויות נוספות, אבל לשניות בודדות כדוגמת נשרי הענק, ביאורן ודיין רגל הפלדה המגיע עם תגבורת מלאה של צבא גמדים מגבעות הברזל. בסופו של דבר, הסרט מגיע לסופו בסצנה שבה בילבו נפרד מגנדלף ונכללת אף סצנה שלאחר הקרב בו גנדלף ובילבו יושבים יחדיו ומעשנים מקטרת. לא אחשוף מה מתרחש בסצנת הסיום, רק אוסיף שזו סצנה שגרמה לי להזיל דמעה והייתה מרגשת מאוד שממש לא הותירה אלא טעם של עוד. אין ספק שזהו סוף מושלם לטרילוגיית ההוביט ועם כמה שפיטר ג'קסון נקטל על הצורך לחלק ספר ילדים לשלושה סרטים, בדיעבד אין ספק שלא היה ניתן לטפל בסיפור הזה באופן אחר.

ציון: 8 מתוך 10.

"ההוביט: קרב חמשת הצבאות" (18.12.14) הטריילר, למי שפספס;

#t=11