"הישועה": המלך מאדס

מאדס מיקלסן מחבב את עמדת האנדרדוג בתפקידיו האחרונים, אחרת אי אפשר להסביר את הרצף הלא קוהרנטי של סרטים בתפקיד הקורבן הלאומי. הוא הואשם באונס ונודה על ידי עיירה שלמה ב"ניצוד" הדני, עוכר השלווה והמצוין, לא מזמן הוא גילם את מייקל קוהלס, סוחר הסוסים, שיוצא למלחמה כנגד שליטי אזורו והפעם הוא נותר בתקופה קדומה, תקופה מערבונים וכאשר דמותו מעתיקה את מגוריה למערב, בארצות הברית, משפחתו מגיעה מספר שנים אחרי כן. לחבור ולראות את יופיו והדרו של המערב הפרוע.

סוחר העורות הפשוט בעל השם האמריקאי הנפוץ, ג'ון, אכן מציג לצופיו את המערב הפרוע במלוא הדרו, אולי ללא קרבות אקדחים מסעירים ומרדפי סוסים יוצאי דופן, אבל הוא עושה זאת בדרכו המיוחדת והמאפיינת של מיקלסן בסרטיו, בשקט מקפיא ורידים ועורקים וביעילות רבה. הסיפור אינו יוצא דופן, התסריט והסיפור אינם חדשניים או מהפכניים, אבל הבימוי הדני והניסיון להשתמש במערב הפרוע בתור עזרה לסרט ועלילה דניים במקור, מסתבר ומתגלה בתור שילוב מנצח. שנאת הזרים בתקופות ועידנים ישנים הרבה יותר מוצגת והותרתו של הגיבור לנסות ולפתור את המצב לבד כבר לא מקבלת טעם של רדיפת צדק נטו, יש פה שילוב של הדרת זרים ופחד מפני טרור מקומי, לא משהו שימים כתיקונם במערב הנוכחי לא מציגים מקרוב ואיך אי אפשר ללא אוזלת היד של נציגי החוק, כאשר ב"צהרי היום" ושלל מערבונים שנעשו בצלמו ודמותו, היה נציג גיבור ובודד של החוק לבדו במערכה, הוא היה עדיין שליח החוק וניסה לאפיין את חוסר הויתור שאמור להיות חלק מכריע אצל נציגיו של החוק המקומי.



כאן, במערב הבאמת פרוע, החוק מתפזר לארבעת כיווני האוויר והמאבק מתנהל בין פורעי החוק לבין מי שסובל מהם הכי הרבה, מי שהעיירה מוכנה להקריב על-מנת להשיב את השקט וההקרבה של העיירה, נוכח אוזלת ידו של החוק המקומי מובאת פה בחוסר רחמים ובסצנות לא פשוטות. כלומר, המאבק של האזרח הפשוט נכפה עליו מכיוון שהוא הנרדף, כמו בלא מעט סרטיו של מיקלסן ועל-מנת לשמור על חייו הוא חייב להפוך לרודף ובסצנות מוקדפות, דרך בימוי, שאינו נועז, אינו חדשני, אבל חוזר היטב על מוטיבים מרכזיים של הז'אנר, מובאת המלחמה הגדולה על ההישרדות של האזרח הפשוט.

מאדס מיקלסן מטלטל כהרגלו ומוכיח את איכויות המשחק הנהדרות שלו פעם נוספת, באמת ייבוא מוצלח מאירופה וגם כזה אשר מצליח למשוך כמה מבני ארצו אל עבר הזירה ההוליוודית ומהווה כמעט לבדו גשר לשיתוף פעולה דני-אמריקאי וכל זאת לפני שכמובן חובה לציין את הברור מאליו - מושך צופים, המחפשים איכות גבוהה. אווה גרין כבר מזמן לא אלמונית, במשחק נהדר וללא אף מילה או שד חשוף, פשוט מגיעה לעבוד ומציגה את איכויותיה בתור השחקנית המגוונת והמצוינת שהיא וגם תחת איפור, שאמור לכער אותה אי אפשר לטעות בזהות היפיפייה שכבר הצליחה מעל ומעבר בשני סרטים מבוססי קומיקס, ממש לא מזמן והצלחתה רק הולכת ומתגברת עם הזמן, בזכות אותן איכויות משחק ולא רק בגלל יופייה עוצר הנשימה.



ג'פרי דין מורגן בתפקיד הפושע הרשע, עושה תפקיד אופי נהדר, אמין ומוכיח שהוא לא סתם עוד שם מוכר מכל מיני סרטים בינוניים, אלא גם שחקן מצוין בפני עצמו. ג'ונתן פרייס, המוכר בעיקר בזכות תפקידיו בטרילוגיית "שודדי הקאריביים" בתפקיד טוב, ולבסוף השם שכל אוהדי מנצ'טסר יונייטד התקבצו בשביל לראות אותו, אריק קאנטונה. אמנם לא תפקיד שמגרד משהו ראשי, יותר בכיוון סגן של הסגן, אבל את הימים שלו בתור הכוכב של ההצגה הכי גדולה הוא כבר סיים ומיצה ב"אולד טראפורד" והוא נכנס לתפקיד חביב וקטנטן, בתור פושע לא קטנטן וממש לא חביב. כמו כן, מערבוני העבר המוצלחים והאפיים היו בדרך כלל רחבי יריעה ועמוסי דיאלוגים וכמובן קרבות אקדחים, הם היו נקראים "מערבוני ספגטי", כאשר שפת המקור ושפת האם של הבמאי שלהם הייתה איטלקית, עם תקציבים נמוכים והפקות של אולפנים איטלקיים, הם הפכו לתת ז'אנר בז'אנר המערבונים.



הסרט הנוכחי אולי לא עתיר תקציב ושפת המקור של הבמאי והאולפנים אינו איטלקית, אלא דנית וכמובן ומעל הכל אורכו של הסרט מקוצר משמעותית מאורכם של המערבונים הקלאסיים, אבל הוא בהחלט נופל למשבצת טובה, כאשר עם צילומים איכותיים, סצנות קלאסיות ודחיסת זמן הסרט מצליח להוציא מקסימום מבחינת תוצאה ומהווה הנאה גדולה לחובבי מערבונים וגם כאלו שזה לא הז'אנר המועדף עליהם (אני יודע, ישב לידי אחד כזה). מאדס מיקלסן ממשיך להעניק מגע מלטף לסרטים בהם הוא מככב ומשדרג את חוויית הצפייה עבור הצופה הממוצע, מוכיח שאין ז'אנר או תפקיד שהוא לא יכול להחליק אליו בקלילות האופיינית שלו ולא משנה באיזו הפקה, שפה או ז'אנר מדובר, המלך מאדס מגיע לעבוד.