"איש נובמבר": בית חם לפליטי בונד

בעייתי להיות אחד מהבונדים המפורסמים של השנים האחרונות ועם זאת ללכת, בגיל של אוטוטו פנסיה ולגלם סוג של בונד אחרי פרישה ולעשות מזה סרט אקשן רציני, שמנסה ומנסה, אבל מה לעשות? לא ממש מצליח. ברוסנן לא באמת הצליח להותיר חותם אחר מלבד תפקידו בסרטי בונד וכל מה שנותר מדמדומי הקריירה שלו הוא להתנסות בשלל הז'אנרים שפרצופו החביב יכול להיכנס אליהם ובמקרה הזה הוא חוזר לזירה מוכרת, וכמובן שעננה עצומה מרחפת מעל ראשו ולא נותנת לו שום סיכוי לפלוט משהו אחר מלבד נחרת בוז על הניסיון הכושל, שהיה עדיף שלא היה מנסה מלכתחילה.

סיקוונס הפתיחה מותיר את הצופים עם סיפור רקע של יחסיהם הבלתי סגורים של בונד, סליחה, דוורו, במקרה הנוכחי, רוצה לומר ברוסנן בשם הבמה של הסרט הנוכחי... בקיצור, יש לו בחור צעיר שמנסה להסביר לו את רזי המקצוע והבחור הצעיר לא כל כך הולך לפי הקו, שבונד, שוב סליחה, דוורו, מנסה להקנות. וכך הם מפתחים את ניצניה הראשונים של יריבות לא כל כך מעניינת, שעוד תלך ותקצין וכמובן שפערי הדורות יהיו נושא מוביל בעקיצות ההדדיות בין השניים.



על הדרך, כמובן שאפשר למצוא בחורות שיכנסו באמצע החגיגה ויהפכו את המצב לסבוך יותר, כל אחד יגן על בחורה אחרת, אחד יצליח יותר, אחד יצליח פחות, העיקר הפיצוצים והמרדפים ברחבי העיר. מן מותחן ריגול אקשני שכזה, עם עלילה שלא עושה לו יותר מדי טוב ובמקום לפשט, כאשר העלילה לא מסובכת ומתוחכמת מדי, הבמאי מתעקש להכניס את הסרט לפינות חדות, שמכניסות עלטה למוח הצופה ומוציאות מפוקוס גם את מי שלא נרדם עד שהגיע עד הלום. כן, כן, אם מצאנו סרט אקשן, נוסח בונד, שיכול להכניס אותנו למצב מאוזן עד כפית/כרית, זה אומר הכל על הסרט. הסובייטים ממשיכים להיות שם החבר'ה הרעים והאמריקאים סוחבים מטענים עוד מימים ימימה, שעוד היה רק חול, או שלג, אבל מה שבטוח, היריבות נשמרת.



בין לבין אפשר למצוא את אולגה קורילנקו, שאמנם כיכבה לצידו של דניאל קרייג בתור נערת בונד ב"קוואנטום של נחמה", אבל מאז הקריירה שלה לא רשמה נסיקות מיוחדות ויש לה הזדמנות לחזור להיות נערתו של בונד לשעבר, סוג של מפלט קטן מקריירה שמתקשה להמריא, אך עם זאת מפלט שדי עוזר לה ולקריירה שלה לדרוך במקום, יפה - יפה, עם זאת, איפה פה האלמנט הנוסף מלבד היופי המרשים של קירילנקו, פרווה למדי ומלבד יופי מהפנט, אין לה מה למכור. הסרט אמנם יצא בשלהי אוגוסט, עם דמדומי, שלא לומר סוף הקיץ, אבל נראה שהוא בהחלט יותר מתאים לחודש המתאר אותו (החודש הנוכחי, בו גם אני הצטרפתי לעגלה המקרטעת, שהיא הסרט), חודש חורפי, שלא מבקש חזק מדי לצאת מהבית ולפקוד את בתי הקולנוע, גם הקשר של שמו של הסרט לגיבור מוסבר באופן קלוש ולא כל כך מעניין, הערת בדרך אגב, שאפשר היה גם לחסוך אותה ולהסתדר בלעדיה. לוק ברייסי, האוסטרלי הצעיר אשר מככב בתור הנמסיס, תת-גיבור, אנטי-תזה או איך שלא תקראו לו, של ברוסנן, לא מצליח להלהיב מעבר לפנים נאות, הוא נותר בצללים ולא מצליח לסחוב את הסיפור לכיוונו, למרות שהקרקע בשלה והוא גם מיני גיבור בסרט, הוא חלש כמו שאר הקאסט וכמו העלילה, המתפוררת מדי שלב עד לסיום החצי פתוח, חצי סגור.



כל שאר הקאסט מתהדר בשמות, הנראים יוגוסלבים/קרואטי ם ולא מבליט מישהו ששווה להתעכב עליו וכך, במאי הסרט, רוג'ר דונלדסון, אשר באמתחתו סרטים נהדרים, מהנים, מותחים ומגוונים בהחלט, לא מצליח לייצר מורשת לסרטיו המוצלחים, ומכניס כנראה מראש, את הסרט לקטגוריית הבינוניים והמקושקשים שלו ויש לו כאלה לא מעט. כך נסגר לו פרק נוסף של ריגול/אקשן/מתח ושלל מרדפים חביבים בחייו של פירס ברוסנן ובתור אחד שחיבב אותו למדי בסרטי בונד, אני פשוט מבקש ממר ברוסנן היקר שיעצור בנקודה הזאת ויפסיק מחזורים רעיוניים להצלחתו הגדולה בקריירה ויתמקד במשהו שיותר הולם את גילו ומעמדו הנוכחי.