"המעניק": לא חדש, לא חלש

חשבתם כבר שראיתם את הכל, משוכפל, משועתק וממוצה עד תום. ג'ניפר לורנס זינקה לתודעה העולמית עם "משחקי הרעב", כאשר זה בבירור לא היה התפקיד הכי איכותי שלה. שיילין וודלי עשתה קפיצת מדרגה רצינית עם "מפוצלים" ועוד חיקויים ודומים צצו כמו פטריות אחרי הגשם ועכשיו תורו של ברנדון טווייטיס, שהיה מאוד עסוק בשנתיים האחרונות, כאשר דילג בין תפקידים טובים, בסרטים לא רעים בכלל ("מליפסנט" ו"הסימן" הנהדר) ועכשיו מזנק בתפקיד ראשי מצוין ומלא עוצמה רגשית בסרטו הנוכחי והנה הוא כאן, לכבוש את הוליווד ופרוייקטים נוספים בדרך ולא סתם, הילד הוא שחקן נהדר, יפה תואר ועשוי מכל החומרים והמרכיבים הדרושים להצלחה הוליוודית.

רבים וטובים אוהבים להשתמש בסרטי הקיץ של השנתיים האחרונות על מנת למצוא בסיס השוואה לסרט הזה. כן, גם הם בוימו לאחר שנכתבו על מנת לגרום לבני נוער לחזור לספרים ומיד בחזרה לאולמות הקולנוע, אבל לאחר צפייה בסרט וסיומו, רק סרט אחד נמצא בראשי, על לשוני ותחת אצבעותיי ההולמות במקלדת - הסרט, שרבים לא זוכרים ולא הכירו באותו הזמן, את מי, שבערוב הימים יהפוך לבאטמן המפורסם ביותר והאיכותי מכולם. כריסטיאן בייל, שכיכב בדרמת אקשן מרהיבה, אשר השתמשה באותם הרעיונות עליהם מתבסס המעניק. דיכוי המחשבות, הרגשות וכל סממן אנושי על מנת לשלוט בעולם, שהלך והתדרדר עד שהמצב נוצל על מנת להפוך את האנשים לכבשים, הלכה למעשה ולפקח ולשלוט על מחשבות ורגשות דרך כמוסות ופיקוח נוסח "אח גדול".



אני מדבר על "שיווי משקל", אחד הסרטים הטובים של תחילת שנות ה-2000, סרט שעזר לדחוף להכרה את בייל הנהדר, שנתן משחק סולידי, אבל איכותי עם פנים קפואות ולאחר מכן עם רגש יוקד המאיים להתפרץ, כמו כן ליהט בסצנות אקשן מרהיבות, המצריכות כישרון נוסף מעבר למשחק והראה ניצוצות של טוטאליות באלמנטים של המשחק שלו. הסרט היה נהדר והרעיון נחקק בזיכרון והגיע כמעט, עשור לפני הפרץ של סרטי בני הנוער, שכבשו לאחרונה את המסך.

ו...לעסק. הקונספט של עולם, שחרב ואחריו הוסקו מסקנות לחיים טובים יותר, שמדכאים קהילות שלמות עבר בין היתר בלהיטי הנוער האחרונים ונעשה בצורה נהדרת ורלוונטית, הקונספט המרכזי של דיכוי הרגש ואיפוס האדם על ידי סימום (פיזי ולא תקשורתי וחברתי) כבר מוצה מלפני מעל עשור, עם הסרט בכיכובו של בייל והרעיונות הנזרקים לסרט, הם באמת נהדרים אבל מצויים בסרטים קודמים בסוגה הנוכחית ומומרים, מקסימום לכיוון צעיר יותר שפורט על הרגשות.



בין אם זה בדיכוי והתפרצות האהבה וההורמונים האצורים בקרב קרבם של בני עשרה, צעירים לפני צבא, או במקרה של הסרט (ובמפתיע, גם בסרט הקודם שבו השתתף טווייטיס הצעיר - "מפוצלים"), צעירים לפני חלוקת תפקידים בקהילה, שלא נראית שונה בהרבה מצבא ההגנה לישראל, גם במשכורת וגם ביחס (תחשבו על זה) ואם זה בפריטה על רגשותיהם של הורים צעירים עם תינוק קטן, שמככב והרבה תינוקות קטנים, שצורחים להם בתוך אינקובטרים עתידניים, אם זה לא ימיס בן אדם, אני כבר באמת לא יודע מה. וכך, לאחר הציפייה לשיעתוק זול של מיליון ואחד סרטים הדומים לו, מצאתי את עצמי נמשך, על גבול המשולהב ומתעלם מכל חור/בור עלילתי, הגיוני וכדומה ופשוט מתמסר בהנאה מרובה לסרט, על שלל הרגשות החרמניים/חמלתיים , שהוא יכול להוציא ממני. הרבה שטויות עברו בין לבין, אבל הם ממש לא הזיזו את הקצה של הצ'ופצ'יק של הקומקום. פשוט תענוג וכיף אמיתי וחשוב לא פחות – זמן הגיוני וללא מריחה מיותרת.



ג'ף ברידג'ס, שלעולם יהיה ה-Dude, בתפקיד סתמי למדי וגם מריל סטריפ מצטרפת אליו, בתור הולגרמה בעיקר, במהלך חלקים קטנים מהסרט וחוץ מלחקות את הולגרמותיה של סדרת Star Wars לא תורמת יותר מדי וכמובן שהכניסה לסרט את משפטי ההתנצלות המוחצים, שנענים על ידי קהילה שלמה בסובלנות מרגיזה ומלאכותית.

קייטי הולמס ואלכסנדר סקארסגארד לא מנוצלים כל כך וזה צורם יותר במקרה של השוודי הענק, שהוא חביב עליי עוד מימי "דם אמיתי" ז"ל ולבסוף חותם קאסט הסרט עם שתי בנות יפיפיות, שאחת מהן ישראלית כשרה, שהולכת ומתפתחת לה בהוליווד, הודיה רש, בתפקיד חביב למדי אשר מאפיל על טיילור סוויפט, שאם לא היה כתוב שזו היא בקאסט, לעולם לא הייתי מזהה או מכיר.

אין שום דבר רע בסרט, על אף שאינו מקורי באף פרמטר נמדד ועשו כמוהו הרבה ודומים לו, רעיונית, עוד יותר, זה לא משנה. הוא פשוט סרט טוב, שאיחר את זמנו בהפקות, את זמנו ברעיון ואפילו השחקן הראשי שלו כבר דחף פרויקט דומה קודם לכן למסך. כל התמהיל של השחקנים הטובים, הסחיטה הרגשית ואפילו בימוי חביב, שמתעקש להציג חצי שעה בשחור לבן על מנת להבהיר, שבעולם, הדיסטופי, הנוכחי אנשים עיוורי צבעים, מעבר לכך שהם די חלשים ברגשות.



כל הסיבות למעלה להנאה פשוט ואם הציפיות מונמכות והרצון להנות מסרט, שהוא בעיקר כיפי, בראש מעיין הצופה, אפשר בהחלט לומר, שהסרט הנוכחי עושה עבודה נאמנה וטובה ומשרת את צופיו במטרה העליונה, שמושגת בהחלט.