"בין כוכבים": יומרני ומרשים

אינשטיין אמר פעם; "אם אתה לא יכול להסביר את זה בפשטות, אז לא הבנת את זה". מדובר באחד המשפטים הכי נכונים והכי מתסכלים שנאמרו אי פעם. בני האדם נעמדים על במות ומרצים באוניברסיטאות שבהן מנסים להסביר דברים רבי פרטים ורבי מלל, אך יכול להיות שהם לא הבינו דבר, והשימוש במילים גבוהות ובמונחים פילוסופיים גורמים לקהל להעריץ אותם בתשואות. אני תמיד מדמה את נולאן לאותם האנשים האלה. בכל הסרטים שלו, כלומר, רובם, אפשר להרגיש מעין עודף הסברה והעמסת פרטים על הצופה שכבר כל כך מתאמץ להבין שבאיזה שהוא שלב פשוט מניח לו ואומר, "נולאן כל כך גאון שאני לא אצליח להבין את זה", וממשיך לראות את הסרט בהערצה לאומן. "בין כוכבים" שבר את שיא היומרנות של הבמאי בניסיון לצאת הסרט הכי גדול שיצא אי פעם. מדע, פילוסופיה, והמון שאפתנות, סובבים את הסרט בשאלות קיומיות רבות שמגיעות למסקנות שלא בטוח שנכונות.

אבל יומרנות זה לא הבעיה. כריסטופר נולאן הוא אדם שעף על עצמו, ואולי בצדק. הוא הבמאי הראשון בדורנו שהצליח להפיק רעיונות מדעיים ופילוסופיים אמתיים אל המסך, הוא עשה את זה ב"התחלה", והוא עושה את זה עכשיו. בעוד התחלה נגע בפילוסופיה של החלומות בדרך מבריקה, מעניינת וברורה, "בין כוכבים" עוסק בתורת היחסות ובעולם המימדים השונים, בדרך סבוכה, מפורטת מידי ובסופו של דבר אפילו לא נכונה. העולם שאנו מכירים מונע על פי 3 מימדים - אורך, רוחב ועומק, ואילו אינשטיין בתורת היחסות טוען שקיים גם מימד הזמן שניתן לשלוט בו דרך יקום מקביל, ויש הטוענים שמדובר בחור שחור הנמצא בגלאקסיה. נולאן מצליח להמיר אל המסך את חזונו היצירתי בנוגע לחלל ולחורים שחורים, וזה בהחלט מרשים, אם כי מסובך להחריד.



אבל אם לרגע נתעסק בסרט עצמו לפני הסיבוך, זה בערך יהיה ככה: מת'יו מוקונהיי הוא אלמן הגר בחווה מפותחת באזור כפרי כלשהו בעתיד הרחוק עם שני ילדיו. בעקבות אסונות טבע ספציפיים, הגיע העולם למצב בו המחיה נמצאת בסיכון, והאנשים שחיים בו מנסים לשרוד למרות האיום הממשי. לא ברור בדיוק מהו האיום שמטיל אימה על כדור הארץ. כיוון שמוקונהי היה אחד מהאסטרונאוטים הטובים בהיסטוריה, נבחר הוא למשימה הנוראית מכל - לחפש בית חדש בעבור בני האדם. עולם אחר, מקום אחר, כוכב שניתן לשרידת בני האדם שלא נמצא תחת סיכון. אבל כמובן שבחלל לא ניתן לדעת לאן תיסחף ולאן תיגרר, ולכן, כל המסע הוא מסע שתלוי בזמן (שהרי בכוכבים שונים ברחבי הגלאקסיה שונה מהזמן שבכדור הארץ), בפרידה מהמשפחה, מהרצון שיהיה ליקום רק טוב, ובסופו של דבר לטובת עצמנו. המסע רק הולך ומתפתל, ולעולם לא נדע לאן יגיע סוף הרבדים הפילוסופיים שאליהם הסרט נסחב.

אם נדבר בכנות מלאה, "בין כוכבים" הוא הישג קולנועי עצום. מזכיר את סוגי הסרטים שסטנלי קובריק ורידלי סקוט יצרו, קלאסיקות מעוררות השראה שנחרטו לעולמים כמסמכים מדעיים ויזואליים מדהימים. הסרט מקפיד על הטון האמנותי ולא מספק לקהל את ההנאה הטראשית של אקשן ואפקטים או קרבות וחייזרים כפי שעשה "התחלה", אלא נצמד לתיאוריות מדעיות שהאויב היחידי של הדמויות הוא הזמן. רובו מורכב משוטים אמנותיים של החלל, הכוכבים, הגלאקסיה והשאר. גם אם "כוח משיכה" שהיה בשנה שעברה עשה זאת בדרך הרבה יותר מציאותית, עדיין, יש בסרט הזה כמה מהסצנות הכי מדהימות שתראו השנה על המסך הגדול. לא יאמן שנולאן קיבל תקציב בגובה 160 מליון דולר לסרט שאפתני שכזה. בכלל, ההמרה של מונחים כמו "תורת היחסות" ותורת היקום כולו לתוך סרט קולנוע היא דבר חסר תקדים, והתסריט של נולאן שמלהטט בין הזמן שבו נמצא כדור הארץ לזמן שבו נמצאים האסטרונאוטים בחלל (במקביל לכך ששעה על כוכב אחר שווה לשנים רבות על כדור הארץ) פשוט הדובדבן שבקצפת. אבל.



אם נתעלם לרגע מהוויזואליות המדהימה ומהחוויה הקולנועית המרשימה הזו, העלילה שבסרט באיזה שהוא שלב נסחפה יותר מידי עם התיאוריות המדעיות ונהפכה למופרכת, הזויה, מבולגנת ולא ברורה. יותר מידי פרטים מדעיים ויותר מידי הסברים פיזיקליים עד שבאיזה שהוא שלב הצופה כבר מתעייף ומתייאש. השאלה היא, האם נולאן עצמו הבין את כל התיאוריות והעלילה הסבוכה של הסרט? על פי המשפט של אינשטיין, ממש לא. אבל למרות שמדובר בסרט די ארוך, די מתיש ויומרני למדי, אי אפשר להתעלם מהערך הקולנועי העצום שבו. לסיכום: אם אתם צופים אינטליגנטיים וחובבי מדע ופיזיקה מושבעים, אין ספק שזה יהיה עבורכם חוויה נדירה מסוגה, אך אם אתם מסוגי הצופים היותר פשוטים, אולי כדאי לוותר.