"אוטומט": על אוטומט

אנתוניו בנדרס חוזר לככב ולהוביל סרט, כאשר הוא בתפקיד הראשי, אולי הוא לא היה חסר יותר מדי לאף אחד, אבל מרענן לראות אותו מוריד קצת אבק וחוזר להוביל בתפקיד ראשי, ללא קאסט נוצץ ועם תסריט ורעיון לא רעים בכלל, אי אפשר לומר שלא ראינו כבר את התמה המרכזית בסרטים בעבר והדוגמא הזועקת ביותר היא הסרט בכיכובו של וויל סמית' והמותג, שהפך עם הזמן לשואב אבק פעלתן שמתרוצץ ומנקה כל פינה בבית, iRobot. כבר הרבה זמן ונוזל מכונות, שעבר בנהר הסרטים שנצפו על ידי מאז אותו סרט נהדר עם סמית' ולמרות הבדלי האקשן הבולטים, שנעדרים מהסרט הנוכחי, אפשר למצוא קווי דימיון רבים מבחינה קונספטואלית וחפיפות בין שני הסרטים. כרזות הסרט כבר רומזות על הבא עלינו לטובה ואפשר להבין ששוב נמצא בסרט מאבקים בין אנשים ובין רובוטים, שרוצים עצמאות ואנושיות. בקטע הרעיוני, אפשר לומר שמיצינו, לעסנו וירקנו החוצה את כל מה שאפשר היה לבלוע ואולי הבמאי הספרדי של הסרט, גבי איבנז, רצה לבצע איתחול לזכרון האנושי ולבחון את כמות הגעגוע לרעיון של האדם מול המכונה, כאשר האדם נמצא בצד השלילי וחסר האנושיות ואילו המכונה היא המגלה רצון אנושי עז לעלות לצידו של האדם.



בנדרס בתפקיד לא רע בכלל, חוזר מתהומות הנשייה והשיכחון ואחרי כמעט ארבע שנים שחונות, שבמהלכן התפקיד הכי גדול שלו היה של גלגו, הספרדי המוטרף והמתוסכל מ"בלתי נשכחים 3", אפשר לברך אותו בחזרה לתפקידים שלפחות מנסים להיות משמעותיים ורציניים יותר מכל הפרוייקטים חסרי המשמעות, בהם הוא נטל חלק באחרונה.

לצידו של בנדרס, בתפקיד רעייתו, נמצאת הכפילה הדנית של ג'סיקה בייל, או שלא... בירגיט היורט סורנסן, המאכלסת את התפקיד בהצלחה ואי אפשר להימנע מההשוואה בגלל הדימיון המטורף בין שתי הפרצופים היפים והשיער הבלונדי. עוד בקאסט ניתן למצוא את אשתו הנוכחית של בנדרס (אלא אם הם מימשו גירושין לאחרונה), מלאני גריפית', שגם פניה המזדקנות לא נראו בשנים האחרונות בהפקות רציניות וזכורות עם תפקיד מפוצל, שמתחלק בין קולה של הרובוטית המרכזית בסרט ובין פניה של אחת מהדמויות המשניות של הסרט, את קולו של רובוט נוסף ניתן להתאים לשחקן המוביל בקאסט החביב, חוויאר בארדם, שבלתי ניתן לדעת שהוא הקול המכאני מאחורי אחד הרובוטים בסרט. עוד שני תפקידים קטנים מוענקים לשמות מוכרים ופרצופיהם המוכרים של דילן מקדרמוט, בתפקיד אסלי לגמרי ורוברט פוסטר הוותיק בתפקיד בנאלי למדי.



הסרט דן באדם מול המכונה על הרקע המוכר של עולם פוסט אפוקליפטי, מטריקסי, איירובוטי או איך שלא תרצו לקרוא לו, כבר ראינו מספיק גרסאות, מתחילת שנות השמונים (עם "בלייד ראנר" האגדי של רידלי סקוט) ועד לשנים האחרונות, של היריבות בין הרובוט, שתוכנן לעזור לאדם ומצא את הדרכים בשביל לפתח לעצמו אישיות ויישות עצמאית וגם הגרסה הנוכחית לא פוסחת על אקספוזיציית הקדמה בכתב, אשר מתארת את אחרית הימים ועד ההווה הנוכחי והאפור/שחור, שזורק אנשים עטופים שקיות ומתגוננים מפגעי מזג האוויר בצורה שונה לגמרי ממה שאנחנו מכירים כיום; כל גשם עלול להיות קטלני, כל נשימה לא במקום ותגיד שלום.
במחלקה הזו אין שום חדשנות וגם לא מבחינה עלילתית, הסרט לא מצליח להתעלות למקומות מעניינים ומותחים בהיבט האקשני, הוא מנסה להיות סולידי ולא פורץ את מסגרת הז'אנר העתידני, עם קצת אקשן ועוד קמצוץ נארטיבי מוכר, שמה לעשות, לא מחדש כלום ושום דבר בסוג הז'אנר שלו: מדע בדיוני, עתידני, פוסט אפוקליפטי ואפילו אפשר לגזור לא מעט תכונות מז'אנר הפילם הנואר, שבעצם הולך הפוך על הפוך ומוציא את הגיבור מהחשכה אל התאורה של המדבר והפאם פאטאל היא בכלל רובוטית, לא כל כך יפה ולא בת 16.



לסיכום ולעניין, סרט מהנה, יותר איטי ופחות נמרץ מעמיתיו לז'אנר, אבל בהחלט יצירה מעניינת - בעיקר בחלקה הראשון, שלא מצליחה לממש פוטנציאל ופשוט נבלעת אל תוך עצמה ודי קורסת תחת ההשוואות הבלתי נגמרות לקודמותיה. אם באים ללא ציפייה מיוחדת ומעניקים צ'אנס שווה, אפשר ממש להנות מהסרט הנאה בתולית וגולמית יותר, למי שכבר שבע ורווה מהשטאנץ, אפשר להמליץ על דילוג קליל מעל עוד אחד מהניסיונות הקולנעיים של חיזוי וניבוי עתיד אפרפר למין האנושי.