"לילה מסוכן": הבהל אותי, סקוטי

באמת שאם לא אחי, תשומת ליבי הייתה מוסטת מהסרט הזה גם בפעם העשירית, שהייתי נתקל בו ברשת. אריק באנה לא באמת רודף אחרי איכות וכאשר הוא מסמר הערב, אפשר לצפות למנה גדושה בבינוניות. חשבתי ככה מראש וכך גם יצא בסופו של דבר ועם כל האהבה לדעותיו של אחי, מצאתי את קו האמצע שעובר בינינו וגורם לשנינו הנאה מסוימת, אותו קו שחוצה בין ציון יותר טוב לקצת פחות טוב בסוף היום. ובסך הכל מה רע לנו בסרט הזה ? שום דבר, בגדול...יש בו את כל המרכיבים לאימה נחמדת ועם כל השטאנץ של סרטי אימה בז'אנר מגרש השדים/הרוחות/השד� �ם וכל מי שרוצה לקבל הרצאה לטינית מכומר לא שגרתי. הגיבור הראשי, בכיכובו של באנה, הוא שוטר עם קרביים רגישים, כאלו שמבצעים היפוכים וסלטות פנימיות בכל פעם שרדאר המשטרה מאותת על פשע, שמתרחש במקום מסוים בעיר, אם תרצו - מיני חוש עכביש.



הוא נכנס לאיטו לסדרת מקרים מוזרים, אשר תופסים את תשומת ליבו ומארגנים מפגש ילדות מחודש בינו לבין הדת הנוצרית, על כל נפלאותיה והמצאותיה הרבות, בין עקיצה לעולם הדת ולכמריו לחקירת הפשעים המתרחשים הוא מוצא את עצמו נשאב לאותו עולם, חסר היגיון ותשובות ובניסיון להבין את הקשר בין הפשעים לבין טקסי גירוש מודרניים, אשר מבוצעים על ידי כומר מודרני. כל אלמנט שראיתם בסרטי מגרשים למינהם מופיע פה ובין אם דמות הגיבור הראשי - השוטר הקשוח, שטובע בין מקרה כזה למשנהו ושוכח לפנות זמן לאנשים החשובים ועד לביצוע טקסי גירוש מרהיבים (עם מוזיקה בפנים - מה לעזאזל חשבו לעצמם) על מנת להחזיר את השקט על כנו לגוף האנושי המיוסר והנשלט על ידי שדים ורוחות, הכל נמצא כאן ושום דבר לא מחדש כלום לצופה האימה המנוסה והותיק. אולי מישהו שרואה את נפלאות הז'אנר לראשונה יוכל להתרשם עמוקות, אבל אנחנו, חובבי האימה העייפים, כבר ראינו ושמענו הכל וקשה מאוד להרשים אותנו ולגרום לאיברים הפנימיים לבצע טקס גירוש עצמי נוכח התכנים הדי בנאליים, בהם מתהדר הסרט החביב הזה.



ועם זאת, הסרט והנוסחא המוכרת של ז'אנר האימה הספציפי של גירוש שדים עובדת, שלא במפתיע, פעם נוספת והסרט מצליח לסחוב כמעט שעתיים ולשמור על עניין במרביתו, אפשר היה לבצע קיצוץ ועיגול לכיוון השעה וחצי, אבל למרות הכל ההנאה לא נפגמת ואפשר להכתיר את הסרט בתור הצלחה קטנה ושמירה על כבוד הז'אנר.
אריק באנה ממשיך לשמור על בנאליות בתפקידיו ולא נותן ערך מוסף לתפקיד השוטר הקשוח, הקריירה התקועה שלו לא מצליחה להתרומם ונראה, שהשיא מאחוריו והתפקידים הגדולים, שהצליח להשיג לעצמו עד כה, כבר לא בדרך לחזור ומעתה הוא יצטרך להסתפק בהפקות קטנות יותר.



אדגר רמירז, בעל הפנים המוכרות מתפקידים רבים וזעירים, מקבל תפקיד משנה קצת יותר רציני לצידו של באנה וממלא את חלקו בצורה מוצלחת למדי ועל החוטים אחראי הבמאי סקוט דריקסון, שאחראי על הפקות האימה בתת הז'אנר של גירוש שדים בעלי הצלחות גדולות יותר מהסרט הנוכחי (סרטים כמו: "גירוש השדים של אמילי רוז" ו-Sinister הנהדר). דריקסון שומר על גחלת האימה ולא מחדש מאומה באלמנטים של בימוי, צילום או אפילו חידוש עלילתי, אפקטים מבהילים נמהלים במתח וכמובן אלמנטים רגילים של אימה כמו שריטות, פרצופים מבהילים, רעשים סטטיים וצעצועים, תמימים למראה, שמקבלים חיים ויוצאים למסע הפחדות תוך וחוץ דיאגטי. תרגום שם הסרט לעברית שוב לוקה בחסר, בלשון המעטה ובין הרמז העבה, שנותן שם הסרט באנגלית על תוכנו לבין השם השגרתי, הבנאלי והעלוב, שניתן לו בעברית יש עולם ומלואו, שהסרט אמור למלא, גם, על מנת לחפות על טעויותיהם של המפיצים המקומיים. קהל סרטי האימה יהנה הנאה שגרתית מסרט נוסף חביב בז'אנר ועם זאת ימשיך בחיפושיו אחר מסכת הבהלות והפחדות אפקטיבית יותר, הרבה יותר מהסרט הנוכחי.