"נעלמת": ביקורת

דיוויד פינצ'ר הוא במאי ששמו הולך לפניו ולפני סרטיו. הוא ביים כמה מהסרטים הנחשבים ביותר אי פעם, "שבעה חטאים", "מועדון קרב", אלו סרטים שנחשבים כבין הטובים ביותר בכל הזמנים, בעיני הרבה אנשים. גם "הרשת החברתית" ו"סיפורו המופלא של בנג'מין בוטן" אלה סרטים שבוודאי שמעתם עליהם, והם הצליחו ליצור הייפ גדול, אולי כבין הסרטים הגדולים של העשור. אולי זה נכון. אני, באופן אישי, קצת יותר התחברתי לסרטים הזניחים שלו, כי כרגיל אני חושב אחרת מכולם. "זודאיק" היה מותחן ריאליסטי ומרשים. "המשחק" היה פשוט סרט עם רעיון גאוני וביצוע כיפי אם כי מופרך. גם את "הנערה עם קעקוע הדרקון" אהבתי מאוד והצלחתי לצאת ממנו המום. דווקא את הידועים, המועדון והחטאים, פחות אהבתי, כי הם פשוט הרגישו לי מפוספסים או מופרכים, וזה כנראה קשור לציפייה הגדולה. "נעלמת" הוא אחד מהסרטים המדוברים של השנה, והסרטים הנוכחיים הם הסיבה לכך. האולמות מלאים. כמעט ואי אפשר להשיג כרטיסים. הקופות כבר נשברו מזמן. לא זכור לי מותחן מהסגנון הזה שהצליח כל כך, אבל כנראה שזה בגלל שהוא לא "מותחן מהסגנון הזה". מסתבר שנעלמת הוא סרט מצחיק, כיפי ומבדר. האם זה הגיוני, או שאולי השתגעתי?

לא אני המשוגע היחיד בסיפור הזה, מסתבר. ניק ואיימי הם זוג סופרים מאושרים. הם חיים בבית גדול, עם המון כסף ובילויים, נהנים מכל רגע ומצליחים באמת ליצור זוגיות שהיא הדבר הכי קרוב ל"שלמות" האמריקאית, בערך. אבל עם הזמן העניינים מסתבכים. איימי כבר לא כל כך מושלמת, וניק כבר לא כל כך מתחשב, וביום הנישואין המשמעותי שלהם - איימי נעלמת. ולניק זה אפילו לא אכפת. כולם מחפשים את איימי. היא סופרת מפורסמת וידועה ונחשבת ל"איימי המדהימה" בכינויה בין המעריצים. אך כמובן, ככל שהמשטרה מתעסקת במקרה, הוא רק נעשה מוזר יותר ומפותל יותר, ובמקרה הזה מדובר בסיפור מופרך יותר.



נעלמת היה אמור להיות מותחן כבד ואפל, בסגנון של "אסירים" או של "שבעה חטאים" שמתאר את סיפורה של נערה נעלמת ומתפתח לכיוונים מפתיעים שיעוררו בנו מחשבה רבה, אבל הוא לא. נעלמת הוא סרט כיפי. הוא מסגנן בין סיפור חלומי של זוגיותם של ניק ואיימי בטקסטים נלעגים וסיטואציות מגוחכות שהן בעיקר סוג של פארודיה, ובין סיפור החקירה המסתורי של היעלמותה של איימי במקביל. ניק מגיב בכזאת ביזאריות להעלמות של אשתו שקשה שלא לצחוק. הוא מתנהג בכזו טבעיות ואפילו בז לסיטואציה, ומהרגעים האלה כבר אפשר לנחש שהסרט לא הולך באמת להיות רציני כמו שציפינו. ככל שהוא מתהלך, הסרט צוחק על הדמויות הקיצוניות של ה"רשעים בסיפור" או של הפרנואידים השכיחים, מה שהופך את הסרט להרבה יותר קליל, אם מוזר. בלי זה, הסרט פשוט נורא מעניין, כי הסיטואציה הבסיסית מסקרנת.

האם זה אפשרי לשמור על איכות הסרט כשהוא כל כך הומוריסטי? כשעושים את זה טוב, בהחלט כן. נעלמת הוא סרט מותח. יש סיפור, והסיפור הזה אפילו מפותל, מרושע, ואכזרי מאי פעם. אין רחמים על אף דמות. כולם יסבלו בסופו של דבר. החקירה של הרצח מתפתחת למקומות מפתיעים, והאמינו לי, יש בסרט הזה כמה סצנות שלא תצפו אותן באות, כולל סצנה משובחת שפשוט עוררה הלם בקרב הצופים וגרמה להיסטריה ברחבי העולם. אין מה לעשות, כשפינצ'ר מביים הוא יודע את הדרך, ואין אפילו רגע אחד משעמם. הבעיה היא שנראה שגם הוא כל כך התייאש מהמופרכות שבתסריט שהוא לא לקח אותו ברצינות. "נעלמת" הוא סרט נטול הגיון. הסיפור נהיה מופרך ומופרך מרגע לרגע והתגובות של הדמויות לסיטואציות עוד יותר מופרכות משיאי ההזיה שהסרט הגיע אליהן. כשסרט לא לוקח את עצמו ברצינות במקרה זה ומשלב בין הומור, אלימות ומתח כדי להפוך את החוויה לפחות למבדרת, אין לי אפילו דבר אחד רע להגיד עליו. אז למה יש לי בעיה עם נעלמת? בשתי מילים: בן אפלק.



עד היום לא הייתה לי חשיבות כזו גדולה לשחקנים. תמיד האמנתי שזה דבר חשוב, אך ראיתי בהתייחסות לזה מכל הצופים כדבר מוגזם, והאמנתי שהבימוי והתסריט חשובים יותר. מסתבר שטעיתי. את ניק משחק בן אפלק, דוגמן מבוגר שמביים וכותב לא רע אבל משחק ברמה שגורמת ליובל רשף להיות שחקנית המאה על ידו. אם תקראו ביקורות אחרות ברשת, אתם תראו כמה שהוא "מתאים בול לתפקיד!" "נפלא!" "פינצ'ר גרם לשחקן הכי גרוע בעולם לשחק טוב!" ורק לי כמובן אין מושג על מה הם מדברים. בן אפלק הוא שחקן גרוע. זה ידוע. אך הליהוק שלו כאן, בעיני, הוא הדבר שהפך את נעלמת לסרט בעייתי במיוחד. התפקיד שלו בסרט הזה מצריך דמות שצריכה להיות טיפשה, בוגדנית, חסרת תזמון, והם שכחו דבר אחד - אמינות. בן אפלק הוא פשוט לא שחקן אמין. בכל סצנה שלו בסרט אפשר לדמיין את פינצ'ר צועק "עכשיו אתה הולך לשם ואומר את הטקסטים האלו והאלו", ואפשר לדמיין את המצלמות סביבו ואת התסריט הכתוב שהוא מתמלל בפיו ללא שום רגש. הוא לא מסוגל להביע בחיצוניות את תחושותיו הפנימיות. אין בו חיבור. אין לו חוש תיאטרלי. הוא לא שחקן טוב, נקודה. יש בסרט הזה כל כך הרבה שחקנים נהדרים, כמו רוזמרי פייק וניל פאטריק האריס והבימוי מותח והתסריט מעניין אבל השחקן הראשי פשוט לא הצליח לגרום לי להתחבר באמת אל הסרט, אולי כי הוא תמיד הזכיר לי שאני צופה באחד כזה. מפתיע כמה ששחקן אחד יכול להשפיע.

אבל זה לא חייבת להיות בעיה של כולם, אלא רק שלי, כי תמיד אני חושב אחרת. כנראה שאני מגזים. "נעלמת" הוא לא מהסרטים הגדולים של פינצ'ר, הוא גם לא סרט השנה, אבל הוא מותחן מהנה, מקורי, מצחיק ומרתק ויש בו סצנה אחת שתיחרט לכם לעולם לראש, ואם לא תצפו ליותר אין ספק שההנאה מובטחת, אבל לא בטוח שמעבר לכך.