בערבות האוסטרליות

רובר (או בעברית "הנווד")
מוצא את עצמי נמשך ונבלע, שוב, אל תוך לב ליבו של סרט מינימליסטי ובהילוך איטי, כמעט והולך שבי בעקבותיו המדממות של גיא פירס, הכל כך אנדרייטר ורוברט פטינסון, האוברייטד יחסית, אצל הקהל הצעיר יותר (כמובן בגלל סדרת סרטי "דמדומים").
אוסטרליה במוקד הצילומים ונופים של ארץ חרוכה וחרבה הם התפאורה המרכזית. דמויות תלושות ומיואשות מקדמות את פנינו ושקט תעשייתי המפולח מדי פעם על ידי ירייה בודדה או צרור יריות קצר, הם המרכיבים האווירתיים המרכזיים, כאשר מדי פעם אפשר להתחבר לפס קול שקט ועוכר שלווה וזה בכלל הליין של הסרט הנהדר הזה, שמבוים על ידי דיויד מישוד ונכתב על ידיו ועל ידי ג'ואל אדגרטון, השחקן האוסטרלי הנהדר.



הצופה מוצא את עצמו במן מערבון מודרני וקודר למדי, בעולם חרב, כנראה עתידני וכמו שאוהבים לומר "פוסט אפוקליפטי" למדי. אדם בודד שאין לו כלום מלבד רכבו יוצא למרדף חסר מצפון ועקוב מדם אחרי חבורת פושעים פשוטים שגונבים את רכבו והמרדף, חסר התכלית לכאורה, הופך להיות מן מסע צלב אלים ומדמם להשבת רכבו של הנווד הבודד. לא רחוק מתחילת המרדף נתקל הנווד באחיו של אחד מהפושעים ואותו הוא לוקח בתור GPS אנושי, על מנת להתחקות אחרי חבורת הפושעים. שתי הדמויות הללו הם בעצמם ייצוג של העולם הממוטט ונראות כדמויות שחרב עליהן עולמם בעצמם, הנווד, בעל ההופעה האותנטית עם שיער ראש חלקי וחתכים מרובים לאורכו ולרוחבו ופציעות שטרם הגלידו, חובר לצעיר, הכמעט מפגר, שניצל ממוות ומתהדר בתספורת מרושלת ושיניים כתמתמות ומטונפות.



שני השחקנים הראשיים בהופעה פשוט מנצחת וגיא פירס, שכבר הוכיח את כל מה שהוא צריך להוכיח, שוב, בהופעה מדהימה וכמעט ללא מילים מגלם רוצח קר רוח וחסר מצפון, בעולם שבו התכונות הללו הן חובה אמיתית להישרדות. לצידו רוברט פטינסון, ההולך ומשתחרר מכבלי "דמדומים" וכבר איננו ערפד לצעירים בלבד, הוא מגלם בכישרון רב דמות מופרעת לגמרי, על גבול הפיגור השכלי ואלמלא מחוות מעט מאולצות, בתפקידו הנוכחי, הוא היה יכול להתהדר בהופעה הנושקת לשלמות.



מישוד האוסטרלי כבר ביים בעבר סרט עוכר שלווה ואלים ("ממלכת החיות" בכיכובו של אדרגטון האוסטרלי, שכאמור כתב איתו את התסריט לסרט הנוכחי) ואף כתב את התסריט ל"השר" המצוין בכיכובו של גורדון לוויט הנהדר וגם פה עם תסריט מינימליסטי, נוף מוגבל ודמויות, שכמעט לא מוציאות הגה ומנהלות דיאלוגים מינימאליים הוא מצליח להוציא מים מהסלע ובעזרת בימוי וצילום פנטסטיים משאיר חותם עמוק על הצופה, כאשר הוא מעניק לצופה מערבון קודרני ופוסט אפוקליפטי, שזקוק למעט מאוד דיבורים בשביל להצליח בגדול.
?
Mystery Road (או בתרגום ההגיוני לעברית "דרך מיסתורית")

חיבתי ההולכת ומתגברת לסרטים בעלי קצב צב והביקורת, היחסית, אוהדת שנתן אחי לסרט, שכללה המלצה מרומזת לכיווני הישיר עשו את שלהם והוחלט להמשיך את הרצף האוסטרלי המהורהר עם עוד יצירה מהשנה האחרונה. שוב אנחנו במדבר ושוב הסרט מהורהר (חרוז ? ואף יותר מזה), הפקה אוסטרלית נוספת, אשר מתהדרת בצוות שחקנים מצוין וממעטת במוזיקת רקע (כמעט ולא קיימת).



מתנהלת על מי מנוחות במה שהופך לחקירה משטרתית לא פשוטה בערבות האוסטרליות ובשוטר אחד, שמנסה להתעלות מעל שחיתויות או סתם חוסר איכפתיות עירונית, הכוללת את הממונים עליו, מן הסתם. הסרט פותח כמעט בלי קול ובעלטה חלקית, זריחה מבצבצת וכך גם גופתה של ילדה צעירה ושוטר אחד אבוריג'יני מודרני של שנות ה-2000 מתגייס לחקירת הרצח ומשתמש בכל האמצעים ומתחקר את כל האנשים, הוא מתהדר ברובה צלפים מרשים, שמספק כמה מהסצנות היותר מרתקות לסרט ומרגיש לא אחת כמו גזירה וחיתוך ממשחק מחשב מושקע. הבמאי האבוריג'יני, בעצמו, איוון סאן מפליא בשימוש מושכל במצלמה מוטסת על מנת להעניק לצופה מבט עליון על המעברים הכבדים משכונת הסלאמס האוסטרליות אל תוך תוכה של הערבה האוסטרלית, הטומנת בחובה דרכים עקלקלות, מיסתוריות ורצחניות לתושבות השכונה, אשר סרחו, זנו והשתמשו בסמים על מנת, כנראה, להשכיח מציאות קיומית קשה מנשוא.

הסרט מטריד את מנוחת הצופים באיכות חיי האבוריג'ינים המודרניים, לא סימן חיובי בסרט הזה וכנראה גם במציאות שלהם, אשר במסגרתה הם מתקבצים בפאתי ערים ועדיין נחשבים לסוג ב' על ידי אוכלוסייה רחבה באוסטרליה. הסרט מעביר ביקורת גם כן על אוזלת יד משטרתית ומבליט משיח משטרתי שחרחר, מיני סרפיקו מודרני אם תרצו, שמנסה ללכת כנגד הזרם המשטרתי, המסואב ועם האווירה המדברית וההליכה לבד אפילו קצת "בצהריי היום" מרצד לי מול העיניים במקטעים מסוימים. שוב במחלקת הצילום והטבע המדברי הנהדר, שנפרש לא אחת במהלך הסרט וכולל צילומים מרהיבים וזוויות צילום מתחכמות וגם סתם כאלו בנאליות, שפשוט נראות טוב ומשרתות את צרכי הסרט. מעבר לצילום ולבימוי המהוקצע צוות השחקנים פשוט נהדר ותענוג לראות את השחקן הראשי ועלום השם והפילמוגרפיה הקולנועית, אהרון פדרסון, שפשוט משחק מצוין ותכליתי, שקט ומהורהר, בלש שלא מדבר יותר מדי, אבל עושה המון, מן קאובוי ישן במערב קצת שונה. בצילו חוסים שחקנים מבוגרים ו-וותיקים, שהשם המוביל בינם הוא הוגו וויבינג הענק, שאין צורך להציגו, אפילו במילה אחת מעבר לשם.



וויבינג במשחק נהדר ומבטא משגע, משחק בצורה מהפנטת ומבלבל את הצופה במרבית שלבי הסרט במשחקו המשכנע והנהדר. שם נוסף ומוכר, שמתהדר בתפקיד קטנטן הוא ריאן קווינטון, שלנצח ייזכר, כנראה, בתור האח הדביל של סוקי, ג'ייסון החתיך עם הקוביות בבטן, אבל פה הוא נותן קצת יותר ממבטא דרומי אמריקאי, הוא מעניק מבטא דרומי אוסטרלי ונותן הופעה סולידית וקצרצרה למדי. סיום הסרט הותיר אותי מבולבל במקצת, מבחינה הלוגיקה העלילתית, אבל זה לא שינה כל כך כי סיקוונס טרום הסיום היה פשוט מופתי והמשיך בקו הכמעט חרישי של הסרט והזכיר במקצת מקטעים מסוימים מעונה חמישית של "שובר שורות" האגדי. סרט מבריק, איטי, מחושב ומהורהר לפי הציפיות שהוצבו לי מלפני כן וכזה שעמד בהם וחפף אותן בדיוק כמעט מושלם, מי שמחפש מערבון פרוע מודרני יכול להמשיך בחיפוש, אבל מי שמחפש את השקט ובניית הפוייקה, יכול לשאוב הנאה מרובה מקרוב לשעתיים של איכות אוסטרלית.