"אנשים טובים" - באמצע הדרך
קולנוע
שורה של כוכבי קולנוע מהשורה הראשונה לא מצליחה להרים תסריט בינוני ובנאלי למחוזות גבוהים יותר ממה שהוא מכוון אליהם ומותיר צופים בהנאה חלקית ובכמיהה לרמה גבוהה יותר ולרעיונות מקוריים יותר.
יום ראשון, 19 באוקטובר 2014
"אנשים טובים" - באמצע הדרך
פרנקו והאדסון הם זוג אמריקאי בלונדון, נשמע כמו תחילתה של עלילה מאולצת? יכול להיות ואכן כך... התוצאה היא סרט עם כוכבים נהדרים, שמרגיש שלא ממש היה חובה לעשות, אבל החבר'ה צריכים להתפרנס, לא? אז למה לא, בעצם. ג'יימס פרנקו מגלם תפקיד של קבלן מבנים שהעתיק את מקום מגוריו ללונדון, ביחד עם אשתו (קייט הדסון היפיפייה), על מנת לפתוח דף חדש וחלק בחייהם, אחרי שחוו אכזבות מרובות בארץ האפשרויות הבלתי נגמרות. השניים מנסים את מזלם בממלכה הגדולה, שלא בהכרח מבטיחה להם חיים טובים יותר ומובן שהחיים החדשים והמעבר החלק והלא מובטח מוצא את הזוג המיואש בסרט חדש ובמבטא אחר וקצת שונה מהאנגלית שהם מכירים.
הסרט נפתח בסיקוונס של שוד אשר משתבש והוא יריית הפתיחה והרקע להתגלגלות האירועים ומשם הצופה מקבל נענוע של האצבע המורה לפרצוף בתור "נו,נו,נו..." ומקבל הסבר נוסף, מעבר לברור מאליו, למה כסף קל אף פעם לא קל באמת. בני הזוג מוצאים כמות גדולה של כסף, שיעזור להם לייצב את חייהם, אשר בסכנה כלכלית מתמדת וכסף שעליו עוד ישלמו בריבית דריבית. שאלות המוסר, העולות מנושא מציאת הכסף שמעיקות עליהם, מקבלות הגברה והצדקה מצידם ומכיוונם של פושעים מסוכנים, שבאים בעקבות הכסף.
וכך, שוב, אנחנו הצופים מקבלים מנה נוספת וגדושה של הסבר והטפת מוסר לגבי כסף קל ולמה הוא לא באמת קל אף פעם ולמה אנשים טובים שנקרים לסיטואציות מסובכות צריכים להיזהר פי כמה וכמה. פרנקו מוכיח, שוב, שאין תסריט פשוט מדי או חלש מדי עבורו והוא בא בעיקר בשביל הכסף ולא בורר תפקידים יותר מדי וכמובן שמעניק הופעה פרווה ולא מתאמץ להוכיח יותר מדי את כישורי המשחק המוכחים שלו. קייט האדסון ואקשן/מתח די חדשים לי ולא זכורה מתפקידים שכאלו, אלה אולי בימיה הצעירים יותר, גם היא לא מותירה שום רושם מיוחד מעבר לטוסיק חשוף לכמה שניות, שאולי ייכנס לרגעי תהילה של כמה אתרים המציינים את הנתונים הללו עבור שחקניות.
הבכיר והעטור מכולם הוא טום ווילקינסון, שידוע בבחירות חלשות לא פעם ולא פעמיים והוא בתפקיד בנאלי למדי, בלש עם יושרה פנימית גבוהה ומטרות שהן קצת מעבר ללכידת פושעים מסוכנים. אך הבזבוז הגדול של הסרט הוא עומאר סיי הצרפתי הנהדר מ"מחוברים לחיים", שאפשר לזהותו רק כאשר הוא פותח את פיו וחושף שורת שיניים לבנות וחיוך נהדר.
הבמאי הדני, הנריק רובן גנץ, לא מצליח להפיק ייחודיות ומקוריות מתסריט בנאלי שכזה ולמרות שהסרט צולח את מבחן התוצאה מבחינת עניין ומתח הוא לא משאיר טעם נוסף של משהו שיישאר חמש דקות אחרי רשימת הקרדיטים. יש בעיות אמינות בתסריט וחורים בעלילה ועצם הפיכתם של זוג נעבכים חסר מושג וניסיון בעולם הפשע הלא מוכר לאמיצים ותחמנים ללא חת, מורידה לא מעט נקודות זכות באפקט של האמינות של הסרט. סרט חביב ומותח, שלא מחדש בשום אלמנט של הז'אנר וראינו עוד עשרות כמוהו, עם שחקנים פחות טובים ותוצאה יותר מרגשת ובסופו של דבר מרגיש די מיותר, בשורה התחתונה, למרות שהוא חביב לצפייה, אך ממש לא מעבר לכך.
סיכום המבקר
10/
5.5