"לוק": לוק שואו

תחושה ראשונית מלפני שאני צופה בסרט הזה היא לשתף אתכם בכך, שבעיניי, אחד מהשחקנים הגדולים של דורנו (קצת אחרי כריסטיאן בייל) משתתף בסרט הזה בתפקיד ויזואלי ו-ווקאלי יחיד. טום הארדי עם מבטא בריטי כלשהו (מסתבר שזה וולשי) נושא על גבו החסון בתפקיד לא קל, בתוך אוטו ועם תובנות לחיים שלמים בשעה וחצי של נסיעה.

כבר נראו והרשימו לא פעם ולא פעמיים גיבורים בתפקידיי יחיד ובתוך לוקיישן בודד; ריאן ריינולדס ב"קבור", הנפלא, במסגרתו מחזיק ריינולדס סרט אקשן נהדר במיקום אחד - ארון קבורה וגם את מקבילו ברכב, "נקודת שבירה" עם סטיבן דורף, עולם הולך, מטשטש ונעלם של שחקן נהדר לשעבר, שהיה בינוני בעיניי רבים והנאה צרופה בעיניי כותב שורות אלו. וכך, עם רקע מקדים מסוים וטום הארדי מאחורי ההגה אתם יכולים להתכונן לחוויה, שהיא באמת ייחודית במינה ולו רק משום העובדה שהארדי הוא הכוכב הראשי.



שם הסרט כבר מעיד על עיסתו, כאשר רק האות D מפרידה בין שמו של האדם לבין מצבו האמיתי במשך שעה וחצי של נהיגה, הוא נעול והוא לא יוצא לשום מקום, זוהי מטרתו וזה מה שיקרה, כמו כן, שוט הפתיחה מראה את הבור הנפער באתר הבנייה, הכנת יסוד לבנייה ועם זאת בור גדול שנפער בחייו של הגיבור, כבר אמרו חכמים לפניי.

הסרט מלא במטאפורות ודימויים שבין עולם החיים לבין עולם יציקת הבטון, עולם כה משעמם בעיניי רבים ועולם ומלואו בפני הגיבור, עולם שהוא מוכן לעזוב בשנייה, על מנת לעשות את המעשה הנכון אחרי מעשה אחד פזיז ולא נכון, כאשר חייו מוכיחים, משך נסיעה שלמה, שהוא חי חיים מוקפדים ומדוקדקים, חיים משורטטים וחיים שכאלה יכולים לקרוס ברגע אחד, כך מסתבר.



העלילה והדימויים לא קשים במיוחד לספיגה וברור שהגיבור עומד בפני מצב שלא עמד בפניו לפני כן בחייו, אך הנחישות שלו, לנהל את המשברים בחייו ובעבודתו, כפי שהוא מנהל יציקת יסודות ובנייתו של בנין ולפי הסדר שמאפיין אותו במרבית חייו, היא האלמנט המוביל בעוד הוא נאבק בשדים פנימיים כמו גם בשדים חיצוניים, שהולכים ומתבררים כמכריעים בסרט מדי הדקות החולפות.

אז מה היה לנו בסך הכל בסרט ? הרבה אורות רקע, הרבה שיחות טלפון ודיבורית אחת שעובדת הרבה, מבחינת אנשים ישנו טום הארדי, הענק העדין בעל המבטא הוולשי שגורם לגרגר בהנאה בכל שם ובכל פועל, שעשוי לעוות את מוצא פיו או את זווית פיו, ישנם שחקנים חיצוניים למסך, שהם שותפים מלאים לעלילה ובלתי נראים, כי החשיבות מוקרנת מפניו ורגשותיו של הנוסע הראשי.

ויש לנו טרמפיסט נעלם, שהוא כמו מן הסבר למתקשים ומן בועה קטנה של תרגום לחרשים/עיוורים של עלילת הסרט החסרה, דמות הטרמפיסט עלום הפנים היא מיותרת לגמרי ונותנת תחושה של גלגלי עזר מיותרים וקלישאתיים, שיחת תרפייה ברגעי לחץ ומשבר, אבל זה בסדר, זה לא גורע מאומה מההנאה מנסיעת חייו של אייוואן לוק, האיש וההפרעה.