"השקר הטוב": שקר מקסים

לא קל לעשות סרטים שעוסקים בטרגדיות. לא משנה איך זה יראה ומה יעשה, זה עדיין טרגדיה, ולסיום טרגדיה יש רק 2 אפשרויות; או שזה ייגמר בכך שהכל טוב ויפה, או שהכל ייגמר ששום דבר לא טוב ולא יפה. בשני המקרים הצופים יוצאים מאוכזבים, או כי זה הוליוודי מידי, או כי זה מתסכל מידי. עדיין, טרגדיות זה דבר מוכר. "השקר הטוב" הוא סרט שעוסק בטרגדיה. 5 מתבגרים סודנים שרדו את מלחמת האזרחים הקשה בה נהרגו הוריהם ומנסים להתמודד עם אמריקה הגדולה יחד עם הכאב, זה סיפור שיכל להיות מלודרמה סחוטה ומשעממת שצפויה מהרגע הראשון עד האחרון. איזה מזל שזה לא כך הפעם. פיליפ פלרדו, במאי זר ולא כל כך מוכר מביים את המלודרמה הזו בדרך כל כך נעימה, מבדרת וחיננית שאי אפשר שלא לצאת מהסרט הזה עם חיוך גדול ודמעה קטנה בעין. מאותם הסרטים שמצליחים להיות גם רציניים אבל גם כאלה שלא לוקחים את עצמם ברצינות, גם כבדים וגם מצחיקים, גם דרמתיים אך גם בעלי מודעות עצמית. מסתבר שזו הנוסחה הכי טובה לביים מלודרמה.



אז קראו להם "הילדים האבודים", סיפורם של מאמור, ג'רמי, אביטל ותיאו שהתייתמו במלחמת האזרחים ונאלצו לשרוד בכוחות עצמם. כיוון שמדובר בנערים צעירים השורדים בסודן, בחום היבש, עם החרקים והמחלות הקשות, עם החוסר במים ועם היריות והפגזים שהם התוצאה של המלחמה מסביב, מדובר בהשרדות של ממש. מדובר באירועים שמסופרים בהשראת סיפור אמתי, המראות האכזריים שבסרט יהיו מעט קשים לצפייה, לא קל להרגיש את הקושי שעובר על הדמויות. למזלנו, ויש היחלקו עלי שמדובר באירוע שאני לא אמור לספר עליו כי הוא מתרחש רק בחציו השני של הסרט אך הטריילרים והפוסטרים כבר גילו את הכל, ארבעת הנערים שורדים ומגיעים למחנה הפליטים שמוביל אותם אל מבצעי ההגירה למדינת החופש וההצלחה, ארצות הברית. עליהם אחראית כאן קלואי בגילומה של ריס וית'רספון זוכת האוסקר הישנה, והיא מוכיחה שוב שהיא שחקנית מצויינת, שהיא גם יפה וגם אמינה, גם קלילה וגם אישיות שכיף לראות על המסך. היא אחראית על ההקלטות הכללית של המהגרים בארה"ב ומנסה על הדרך גם לגרום להם להתרגל לסגנון האמריקאי שכל כך מאפיין אותה. השחקנים של כל העולים מסודן לא ממש מוכרים, אך מדובר בהופעות משחק מבריקות וחזקות שמשאירות לריס לאוכל אבק, למרות שכבודה מונח במקומה.

המניע של מלחמת האזרחים נהפך לקרקע של סיפור ההשתלבות של הארבעה באדמת ארה"ב, ומדובר בתרבויות הכי שונות שאפשר. בעוד שריס מגיעה מהעולם האמריקאי והבורגני עם מכוניות גדולות ומכשירים משוכללים, הנערים מסודן בקושי יודעים להוביל עדר, והשילוב בין שני העולמות ושני התרבויות הכה שונות יוצר סיטואציות קומיות הורגות מצחוק. זה לא קל לעבור מארץ בה אתה מסתובב בין אריות לארץ בה אתה מוכר מוצרים בסופר, אך ההשתלבות שלהם גורמת להם להתנהג בהתנהגות שמאוד מביכה בקרב שאר האמריקאים שבין היתר גורמת לנו להתחבר אל הדמויות ולאהוב אותם עוד יותר. גם שאר הסרט מקפיד לא להסחב לצד הרגשי והקיטשי, גם אם ישנם סצינות קשות שכוללות דמעות וצלחות שבורות, עדיין הסצינות שאחריהן יהיו שגרתיות כיוון שכך זה גם בחיים האמתיים.



"השקר הטוב" יכל בקלות להיות מלודרמת פסטיבלים משמימה. הוא עוסק בנושא שניתן בקלות להפוך לסרט שמזכיר את "המלט" ולהיות רגשני ומתיש, אך הוא בחר להיות סרט שמזכיר יותר את "מחוברים לחיים" ולהיות מצחיק, מהנה, שנון ומציאותי למרות הכבדות שנמצאת מסביב. על הסיפור הטוב והקשה הוא שומר. יש כאן אלמנטים עלילתיים שנפרשים שנים על גבי שנים שקשורים במסורת, בנתינה, באהבה ובהקרבה עבור האחר שחוזרים כמו בסאגה אחרי שנים ואין ספק שסצינת הסיום תגרום לחלקיכם לדמוע. אומנם אני לא בכיתי, אך דבר אחד בטוח - מלודרמות שעוסקות בטרגדיות זה דבר שכיח, אבל מלודרמות שעוסקות בטרגדיות שמצליחות גם להצחיק, גם לרגש וגם להפתיע הם דבר שנדיר למצוא בימינו. כדאי לראות.