"הפיתוי הגדול": אומנות הפיתוי

ברנדן גליסון גורם משיכה חזק מדי בשביל שאני אחמיץ סרט בכיכובו, אי אפשר להתנגד לו וגם אם כרזת הסרט נראית הכי לעוסה וחסרת טעם, ברגע שמבינים שתחת הזקן והשיער העבותים מסתתר לו גליסון, אז כבר אי אפשר להתנגד. השחקן הוורסטילי הזה עושה זאת שוב ומרים סרט קטן וחסר שאיפות, כביכול לגדולה. טיילור קיטש מסייע, אבל לא בתפקיד ייחודי או יוצא דופן, פשוט מגלם את דמותו, ללא ערך מוסף מיוחד, בעוד גליסון נכנס לתפקיד בצורה מופתית הכוללת מבטא, מראה מוזנח ואותנטי ופשוט אמין בכמה רמות, בדיוק כמו שהאמנו לו בסרטים אחרים על תפקידים שונים בתכליתם ממה שהוא מגלם בסרט הנוכחי.



הסיפור הוא מקסים וכבר מקריאת התקציר של הסרט אפשר להבין שיש פה רעיון מיוחד ונחמד לצפייה, אבל דרך צוות השחקנים והבימוי הנהדר, הכניסה לסרט והצפייה בו עוברים בצורה חלקה וחביבה. אם דרך שימוש בנופים הכפריים הנהדרים והמיעוט במאפיינים של העולם הרגיל והמהיר, שבו אנחנו חיים, אם דרך מוזיקה שובת לב ונפש, נשמעת אירית, כמו גם המבטא חסר הזהות שעוטה על עצמו גליסון וכלה באוכלוסייה הכפרית (עיירת נמל,כן...כן), שמאגדת בתוכה צוות שחקנים מבוגרים ופשוטים, שפשוט עוזרים לסרט להניע את הז'אנר הקומי הקליל בצורה מופתית וגורמים לכל צופה להתאהב בסבים והסבתות הכפריים שמציפים את קאסט הסרט.



הסרט מעז גם לצאת מגבולות הקומדיה ולדבר על עולם נכחד, עולם הולך ונעלם שמכלה ומבטל עיירות ציוריות, שכמו טיקל-קוב ומותיר אותן הרחק מאחורי הערים המתועשות, הומות האדם והטכנולוגיה המתקדמת. בעיירה הקטנה, שבה אין קליטה סלולרית ואין מניירות רק רוצים להתפרנס בכבוד ואם אי אפשר להתפרנס מלדוג דגים, אז הם יתפשרו על עבודה במפעל פטרו-כימי (מה שזה לא אומר) ורק ירצו להרוויח את לחמם המינימלי בכבוד.

העולם המודרני, שרומס את העולם הישן והקסם של אותו עולם ישן מול מודרניזציה, הם מוקד הסרט והתחינה, כמעט על הברכיים, של עולם ישן ואבוד אל מול תאגידים מסואבים ורודפי כסף, שעובדים דרך מבט והסתכלות על תקנונים וביורוקרטיה, להציל עולם אמיתי ואנשים אמיתיים, שהם קצת יותר ממספרים הם הזעקה של הסרט.
לצער כולנו, הסרט מראה את הצעד הבלתי נמנע והפשרני של העולם הקסום, שפשוט חייב שהעולם המודרני יזרוק לו עצם או שתיים, רק בשביל להישרד ולתחזק את דרך החיים הפשוטה, כאשר כפר הדייגים העני ומחוסר מקומות העבודה עושה את כל, שביכולתו על מנת, שרופא, שבא מאותו עולם מודרני, יישאר על מנת שתהיה להם גושפנקא וצעד ראשון להקמת מפעל בשביל לייצר מקומות עבודה עבור תושבי העיירה.



התושבים החביבים עושים זאת בדרך מניפולטיבית, כאשר הם מנסים לגרום, בכל דרך אפשרית, לרופא הצעיר להתאהב בעיירה הציורית והענתיקה וכל האמצעים כשרים, כאשר המטרה מקדשת את האמצעים וכל הדרכים פשוט מקסימות, משובבות נפש ולב ואי אפשר, שלא למצוא את עצמך מתאהב בכפר, בתושביו ובאווירה הכללית. שחקנים נהדרים, שעושים חמים ונעים בלב וכמובן, שמעל כולם, זורח לו גליסון, ראשה, עטוי הכובע, של העיירה המקסימה, אדם קשה יום, שבאמת שם לעצמו את מטרת הבראת העיירה מעל הכל ולא יעצור עד שייגמרו התקוות, בין אם זה כולל לשקר או גרוע מכך, לומר בסופו של דבר, את האמת הכואבת לעצמו ולשאר אוכלוסיית חבריו.

גליסון, שוב ושוב מוכיח כי אין תפקיד, שהוא גדול מדי או קטן מדי, שהוא יבצע ללא האיכויות והאמינות שלו והוא פשוט עושה זאת באופן מקסים. לידו, ממש צמוד, בתפקיד הבן האלטרנטיבי, מככב לו טיילור קיטש בתפקיד בנאלי, כפי שכבר נאמר, אבל עדיין טוב וטוב לו הסרט הזה לפילמוגרפיה ההולכת ונבנית, קצת פחות אקשן ופיצוצים ויותר נשמה.



ממש צמוד יותר לגליסון מככב סבא'לה חביב בשם גורדון פינסט, שהקוריוז שלו הוא שהוא גילם את תפקיד המלך בבר בסדרה המצוירת לילדים, שכולנו גדלנו עליה ואולי גם ילדינו יגדלו עליה, כמובן בגרסה האנגלית, אבל סתם נחמד לדעת ולהפליג אחורה בילדות. סרט מקסים, שמתחיל וממשיך בתור אגדה וכמובן שנופל לקלישאות וטיפה שמאלץ, אבל עושה את זה בחן, שקשה לסרב לו ופשוט גורם עונג של כמעט שעתיים, על כל רגע של נוסטלגיה, רומנטיקה כפרית ואהבה לעולם פשוט יותר, הרבה יותר מהכיוונים, שאליהם העולם שלנו מתקדם.