"בגסות": האב, הבן ורוח השטות

קולנוע
בייטמן מביים לראשונה את עצמו בסרט, שלא לוקח את עצמו ברצינות יתרה, אבל עדיין מציג, במעטפת קומית וסרקסטית, יחסי אב ובן חלופיים והכל ללא שום מחסומי פה, שדרושים על מנת להציל צופה תמים משטף וורבאלי.

"בגסות": האב, הבן ורוח השטות
"בגסות": האב, הבן ורוח השטות

למראית עין, אפשר להבין שזהו סרטו הראשון של ג'ייסון בייטמן כבמאי, אחרי אי אלו פרקים שביים לסדרות והוא אמנם לא הולך על זה בענק, אבל הולך עם הנוסחא הבטוחה שמנצחת, כאשר ישנה סטייה מעטה בעלילה מבחינת דקדוק על פרטיה, אבל בהחלט רעיון מקורי בתחילתה של העלילה. שאר הסרט לא מתבייש ליפול למחוזות הבנאליים של ילד ובוגר, מצולקי חינוך פטריכאלי (כל אחד והסיבות שלו), שהופכים לחברים הכי טובים בזמן כה קצר, אבל הנוסחא הבנאלית והידועה עובדת ופה טמון הניצחון וגם חלק מההפסד של בייטמן הבמאי. בתור בייטמן, השחקן, הוא עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב וזה תפקיד קר רוח, קורקטי לכאורה עטוף בסרקזם קומי וגסויות אינספור, כמו שעשה עוד עשרות פעמים לפני כן. בתור שחקן, הוא הברקה קומית, שעדיין לא שבענו ממנה ופשוט כיף בכל פעם מחדש לחזות בו.



בתור האיש המושך בחוטים הוא קצת מפשל, אבל רק קצת. הבימוי נוסחאתי ושטאנצי ונופל לאותן תבניות, שעוד עשרות סרטי קומדיה, שהם רק כאילו שערורייתיים ברעיונם, נפלו אליהם והתממשקו בדיוק אל תוך הרווחים, אותם ייצרה התבנית. אבל לעיתים ולא לעיתים רחוקות, התבנית הזאת מנצחת אבן, נייר ומספריים. מכיוון, שאין מה לעשות, העם אוהב שטאנץ וברגע שנתת לו להפוך ברעיון החדש ולהתרשם ממנו קנית כבר חצי אומה ומשם הסרט מניח את דעתנו אל תוך הסיום המתקתק והצפוי.
אבל אנחנו כבר התרווחנו בנוח ונהנינו מרובו, אז למי אכפת ומי יתלונן הלאה ?



סיפור מצחיק מאוד שמציג את בייטמן במיטבו והוא פשוט קורע (נשבע שנקרעתי בכמה קטעים), הילד (רוהן צ'אנד) מקסים, מתקתק ומלבב ובמשחק שובה, קונה את לב הקהל ועושה מסע משותף חלומי עם בייטמן וכבר מתהדר בעצמו בפילמוגרפיה מרשימה למדי, יחסית לגילו הצעיר. גם לקת'רין האהן יש את הרגעים הקומיים המוצלחים שלה בתוך כל העלילה והסיפור המצחיק המוצג לכולנו בסרט. הסיפור המרכזי, כאמור, מציג בעיקר את קשרי האב והבן המעוותים בין גיבורי הסרט ומעבר לכך גם מציג קשר זוגי דפוק, שהיה שולח, במקומות אחרים, את בני הזוג לטיפול או אפילו לאשפוז.



אבל לא רק אלו, מכיוון שהכל מתכסה בכסוי עכור (בקטע טוב) של פה מלוכלך ומטונף בלא מעט סצנות וזה בסדר וכמובן מצחיק (למי שזאת ספל הכוס שלו – וכותב שורות אלו נמנה על קהל אוהבי ההומור הרדוד) ומעבר לכך פשוט סרט, שכיף להתחבר אליו ולשכוח טיפה מהעולם ההגיוני שעוטף אותנו. חובבי בייטמן יהנו – בוודאות, כמו גם חובבי הקומדיות הבנאליות, שנופלות למלכודות השטאנץ ויעשו חיים עם הסרט. וכמובן, שאנשים שזו לא ספל התה שלהם, כנראה ידפדפו הלאה במאמצים למצוא כיוון קומי אחר.
סיכום המבקר
10/
5.5

מתוייגים בכתבה זו

תגובות
כתוב תגובה ותהיה הראשון להגיב על "בגסות": האב, הבן ורוח השטות
סרטים בקולנוע